מספר מחשבות על סקס, פמיניזם ו...גברים 

מספר מחשבות על "סקס, פמיניזם ו...גברים".
רן לוי
(התפרסם בגליון כתב העת "נגה")

"רן לוי, עובד סוציאלי (msw) מטפל במסגרת המחלקה הפסכיאטרית
> באיכילוב, קליניקה פרטית, כמו כן ריכז את נושא הסיוע לגברים
> נפגעי תקיפה מינית במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
> וכיום מנחה קבוצת גברים נפגעי תקיפה מינית. רן משלב בעבודתו
> הפסיכודינאמית פסיכואנליטית עקרונות טיפוליים פמיניסטים."
>
במקום הקדמה
אני לא בטוח שיש לנו מקום כאן. החדר צפוף. הן יודעות המון. אני לא בטוח שיש לי מה לחפש בתוך כל זה, יש להן את עצמן, הן עושות את זה בעצמן, לעצמן, הן עושות את זה טוב. מסופקות. אנחנו זרים כאן. יש חוקים אחרים. כל תנועה יכולה להיות תנועה מיותרת, גסה. אנחנו רוצים להיות כאן. אנחנו רצויים - איך נתקבל על ידן - אנחנו רוצים להתקבל על ידן, אבל לא לוותר על עצמנו. אנחנו מפלסים מקום. איך אפשר לפלס מקום לתוך זה בלי להיות אלימים - אם נהיה אלימים הם תשמנה לב, הן תזרוקנה אותנו מכל המדרגות. לפעמים הן רוצות שנתנהג כמו "גברים", אולי אפילו שנהיה אלימים. הן אוהבות אותנו, לפעמים שונאות, גם אנחנו לפעמים שונאים את עצמנו, היו פעמים שהיינו לא בסדר, לא מתחשבים. אבל גם להן היו כמה פעמים כאלה ונפגענו. כמה פגענו. איך נדע מה הן רוצות - כשהיינו מאצ'ואים זה נגמר רע, זה לא ממש נגמר, זה עדיין רע. אנחנו, לפחות חלקינו, לא רוצים להיות מאצ'ואים, אנחנו רוצים להיות. אבל איך - אולי כדי לוותר על כל הכאב ראש הזה וללכת למקום אחר, לחדר משלנו, ל"בלייזר". גם שם זה לא ממש בית, אנחנו לא מתחברים שם עם כלום. נע ונד תהיה בארץ הזהויות המתגבשות והמתפרקות, אולי לפחות תלמד מזה משהו.

1
לפני כמה שנים זה היה ברור. אני לא זוכר באיזה סרט של קילינט איסטווד מדובר, אבל זה בהחלט קלינט הישן, "הגבר", יש שם סצנה בה סוחב הגיבור, קלינט, את האישה, אהובתו - חברתו - זאת שעליה הוא צריך לשמור - להציל מהרעים - כל התשובות מסתכמות בכך שהוא סוחב את ה-אישה, לאסם ושם על מצע חציר מתחיל לאנוס אותה. היא מתנגדת, עד שלב מסוים שבו היא נעתרת לו והם שוכבים בלהט. מה היה קורה אם הוא היה מנסה לעשות את זה לאומה תורמן - קיל קלינט.

2
בכל גבר מתנהל מועדון קרב בין אד נורטון, הגבר הכבוי, המכווץ על ידי החברה, המנגנונים הקפיטליסטים, האשמה, גבר החי על פי הנורמה אבל בעצם לא חי, לבין בראד פיט, האלים ה"אוטנטי" היצרי חסר הגבולות. שניהם הומים בקרבנו, שניהם נכנסים איתך למיטה, שוכבים איתך, את מי את מעדיפה - כמובן ששניהם נמצאים גם בך. את מי הבן זוג שלך מעדיף ?

3
ג'ון רואן (Rowan ) בספרו, Healing the Male Psyche , קורא לזה החלוקה בין "הזין הרע" (Bad Penis ) לבין ה"זין-מחמד" (Nicey-Nicey Penis ). הרע הוא המאצ'ואיסטי, הגבר הישן האלים שמשתמש בכוח, קלינט. הזין-מחמד הוא זה שלעולם לא ישתמש בכוח, לא יכאיב, יעשה מה שצריך כמו שצריך, כמו שרוצות ממנו. יש סכנה שעם עליית המודעות של נשים לתבוע את שלהן, להשתוקק ולהביע את היצריות שלהן, הן תהפוכנה לנשים מאצ'ואיות, אוביקטיביזציה הפוכה.

4
כשאנחנו מחפשים את האמצע, את "הזין הטוב", אנחנו נדרשים לבדיקה רגשית של עצמנו בהקשר המיני מול נשים. בקבוצת גברים פמיניסטיים שהנחיתי עלתה שאלת האשמה שוב ושוב. גבר אחד אמר: "אני רואה אישה יפה ומתגרה מינית, אני מיד מרגיש לא בסדר, הפשטתי אותה במחשבתי, השתמשתי בגופה לשם התענגות מינית, אני מרגיש אשם". גבר אחר אמר, " אישתי לא רוצה לשכב איתי. אני מבין ומקבל את זה. זאת זכותה. לא בא לה. זה קורה גם לי לפעמים, זה בסדר. אבל אז אני מתמלא כעס, אני רוצה לתבוע את שלי, אני צריך מין, מה לעשות, אני מרגיש מקולל בצורך מיני". האם נשים מוכנות לסבול את הבלבול הרגשי הזה בנוסף לבלבול שלהן ?
5
עולה בי שורה שהיא כמו התחלה של בדיחה: "גבר פמיניסט נפגש עם אישה פמיניסטית במיטה..." מה שמצחיק, אנחנו יודעים מפרויד, הוא מה שלא נאמר, המודחק. המודחק בבדיחה הזאת הוא היצר המיני של שני הפמיניסטים. הם ידברו על זה, יבדקו, ירגישו, עד אור הבוקר. אסור לוותר על הדיבור הזה, הוא המאפשר את הקשר בין השנים, אך אסור לתת לדיבור לנטרל את השאר.
6
בחיפוש אחר האמצע, אנחנו נתקלים בזה שהוא פמיניסט בחוץ ושובינסט במיטה: חצי דרך שהיא לא דרך. "כשאני עם אישה בפגישה ראשונה אני יודע כבר מה למכור לה, איך להתחשב בה, איך לדבר, להיות מודע חברתית להזדהות עם הסבל של נשים ולהאשים את הגברים בכל רעה חולה שבחברה מקפיטליזם ועם מלחמות. במיטה אני הולך לאיבוד, עושה מה שאני יודע לעשות, לא מרגיש כלום, לוקח את מה שאני רוצה וממשיך לאישה הבאה. זה נורא אבל זאת הדרך היחידה להשכיב אותה". המטופל שאמר לי זאת ידע שמה שהוא עושה לנשים שאיתן הוא יוצא הינו רמייה, אך להפסיק לרמות ולהודות על הרגשת חוסר האונים במפגש האינטימי רגשי מול אישה היה משימה קשה מאד עבורו. הוא נאלץ למכור דימוי חיצוני שלא היה קשור להרגשתו הפנימית. נזקקותו לאישה, כמאשרת את גבריותו, כמחזקת את הדימוי העצמי שלו, ובעיקר כמטשטשת את חרדותיו כלפי אבדן הזהות שלו, הייתה חזקה ביותר עד כדי מצב של שקר עצמי ושקר לבת הזוג, דבר שלא אפשר לו להגיע לקשר זוגי קרוב.


7
תסמונת "המעניק הקורבני":
כאשר תשוקה מינית נחוות כתוקפנות, מרגיש הגבר שהוא "הרסני" ו"רע" ועל כן הופכת התשוקה המינית לאשמה, ונוצרת תשוקה לביטול התשוקה. התוקפנות שבפנטזיה מופנית כלפי האישה ובתהליך סובלימטיבי מופנית כלפי העצמי.
הגבר מבטל את היצר המיני שלו ופונה לסיפוק האישה. הוא נעזר באיבר המין שלו או בכל דרך אחרת כדי לספקה. תשוקתו, או סיפוקו שלו, אינם משמעותיים עבורו. ההוכחה לגבריותו ולטובו היא סיפוקה של בת זוגו. כתוצאה מכך מתפתחת תודעה קורבנית, המזהה את הנשים כמנצלות.
למעשה הוא קורבן של עצמו ושל הצורך שלו להשקיט את מצפונו. הזעם על "האישה המנצלת" רק מגביר את האשמה ואת התחושה שהוא "רע", שמובילה להמשך הניסיון לפצות ולתקן על ידי סיפוק האישה. בת הזוג אינה נתפסת כסוביקט נפרד עצמאי ואהוב, אלא ככלי לאישור גבריותו.
עם עליית המודעות החברתית לאונס ולאלימות כלפי נשים באשר היא, גברים מספקים/קורבנות אלו מרגישים יותר אשמים ויותר קורבנות בקשר עם נשים.

8
ביחסי מין נפגש המדומיין הנשי עם המדומין הגברי. אולם לא רק המדומיין נפגש עם המדומין, אלא גם האמיתי, התחושתי, הרגשי והגופני. לתפקידים החברתיים יש תפקיד נכבד במשמוע ובהבניה של החיבור משני הצדדים. הגבר הפמיניסט נולד מתוך מצחה של האישה הפמיניסטית בדיאליקטקה של כינון הדדי. האישה, שעל פי הביקרות הפמיניסטית מכוננת על ידי המבט הגברי כאובייקט איווי, יצרה מתוכה את הגבר הזה שעליו אנחנו מדברים. הוא יציר הפמיניזם. הוא גם רוצה לזיין.

9
עדיין בחיפוש בין ה"זין הרע" המצ'ואיסט, לבין ה"זין-מחמד" אפשר למצוא גם את ה-"לא גבר": גבר שהגיע לבדיקת זהותו הגברית מתוך פציעה נרקיסיסטית. אם הזהות הגברית היא אוסף של הזדהויות שנרכשו במהלך השנים מתוך התרבות, ובראש ובראשונה מתוך ההזדהות עם האב, אזי גברים שמודל ההזדהות הראשוני שלהם היה פגום, להרגשתם, יחוו את גבריותם כפגומה. סיבה נוספת להרגשת הגבריות הפגומה היא טראומה דרמטית כגון פציעה בקרב, אונס או תאונה , סיטואציות שבהן מרגיש הסובייקט כי לא נהג כ"גבר". גבר זה יגיע למיטה מוצף בחרדות לגבי תפקודו שנתפס בעיניו כעוד מבחן לגבריות. הוא מטולטל בין הצלחה לכישלון, בין "כן גבר" ל-"לא גבר". הוא יכול לנסות להחזיר את בטחונו בגבריות על ידי כיבוש נשים או להרגיש משותק לחלוטין במבחן יחסי המין.
10
אנסה כעת לתאר עמדה גברית פמיניסטית במפגש עם אישה ביחסי מין, אולי זה דומה למה שתואר כ"זין הטוב". לעמדה הזאת אני שואף להגיע עם מטופלי וקל וחומר עם עצמי. העמדה מול בת הזוג, כמו גם גיבוש הזהות המינית הגברית והנשית, אינו דבר מובן מאליו. זהו תהליך קשה מעמיק ומתמשך שאינו מסתיים לעולם. זהו מאבק לגיבוש עמדה המשלב רכישת זהויות חדשות כמו גם יכולת לנטוש אחרות.
את העמדה הזאת נתן לתאר כפרדוקס או כאחדות ניגודים. זו היא עמדה הבאה לידי ביטוי בשילוב של יסודות גבריים ונשים יחד עם מרכיבים אישיותיים אחרים. בעמדה הזאת בעצם לא ניתן למצוא "גבר" או "אישה" אלא מפגש ספונטני ודיאלוג של שני סובייקטים.
11
עמדה זאת מאופיינת בשילוב בין "הגבר הישן", ה,היפר גברי", לבין "הגבר המסורס" ה"לא גבר". זאת עמדה שבה הקשב של הגבר נמצא בו זמנית לעצמו ולתשוקתו ולרצונותיו ולבת זוגתו ולתשוקתה ורצונה. יחסי המין נובעים מתוך מפגש של דיאלוג בין צרכים ורצונות והקשבה הדדית. מפגש שבו ניתן לעבור בגמישות בין קושי לרוך, שליטה וכניעה, אגרסיביות ופאסיביות.
12
[סונטה סימטרית, הצעה מגונה]

אך אנו, כל כך צעירים ויפים,
את ואני, אחזנו בו
במאצ'ואיזם הפטריאכלי השמן,
זין המח המתחנחן,
אני בשכמות את ברגלים
(או להפך, כבר לא זוכר)
והישלכנו אותו מכל המדרגות.

עכשיו, כשאנחנו הרבה פחות,
בואי נעשה את זה עוד פעם אחת,
תני יד ונלפות
את הפמיניזם ארך האזנים עם השפמפם,
את ברגלים ואני בשכמות
(או להפך, מה זה משנה)
ונשליך אותו אל חיק הגויה המבאישה ההיא.

(מאיר ויזלטיר, מתוך "מחסן")


במקום סיכום
איך היה - תפסתי מקום - נראה לי שקצת דיברנו, אני מקווה שמשהו מזה עבר, הקול שלי, אולי הרעד בקול, לא רוצה יותר מזה, לא בטוח שאפשר.