מה אומר המדע - האם גברים אכן נוהגים טוב יותר מנשים? 

"ילדות מתחילות לדבר ולעמוד מוקדם יותר מילדים, בגלל שעשבים שוטים תמיד גדלים מהר יותר מהזרעים האיכותיים". זה מה שאמר מרתין לותר במאה ה 15, ובכך הקפיץ את כל הפיוזים של המין הנשי. התגובה הנשית ללותר, רוססה על ידי אישה בשם ג'יל, בכרזת גרפיטי על קיר שירותים כמה מאות שנים לאחר מכן, וכוונה בזעם כלפי המין הגברי:

"אם הם יכולים לשים אדם על הירח, למה הם לא יכולים לשים שם את כולם?"

אין להתכחש שמלחמת המינים רבת השנים הזאת היא הטראומה שעיצבה את האדם המערבי המודרני של היום. במשך שנים רבות טענו רבים לנחיתותו של המין החלש, והם תלו את זה בטיעונים לא מבוססים על הבדלים בין גברים ונשים בגודל המוח, בביצועים חשיבתיים (בעיקר במקצועות מתמטיים והנדסיים), ביכולות הנהגה ושליטה, בהתמצאות מרחבית ועוד. כך למשל, עוד במאה ה 19 מדענים שמצאו שמוח הגבר גדול יותר ממוח האישה (גם לאחר שלוקחים בחשבון את גודל הגוף), פירשו זאת כעדות ליכולת שיכלית פחותה של נשים.

ההתקדמות במדע והאפשרות לערוך מחקרים מדעיים מדויקים, הוכיחו שלתיאוריות הקודמות אין אחיזה במציאות. ממצאים מחקריים אחרונים מראים שיותר מתשעים ותשעה אחוזים מהצופן הגנטי של נשים וגברים הם זהים לחלוטין (החוקרים נישידה ואורזהקחובסקיה הדגימו זאת ב 2005, ופרקצ'ין במחקרו מ 2004). רמת האינטליגנציה הממוצעת של גברים ונשים גם היא דומה.

כמו כן, מסתבר שאמנם מוח הגבר גדול יותר, אך מספר תאי המוח של נשים וגברים הוא זהה! פשוט אצל נשים התאים דחוסים יותר, "מהודקים", כמו שמתארת זאת ד"ר לואן ברזנדין, "כמו במחוך".

וכמו שנשים לאורך ההיסטוריה התמחו בלדחוס את עצמן למחוכים שמזכירים חדרי עינויים סיניים, ועדיין להמשיך להיות יפות ולחייך, כך במוחן, הקטן יותר, דחוסות להן כל האיכויות הנשיות, גם אלו שייחודיות לנשים בלבד.

ג'ורג' אליוט היטיב לבטא את זה: "גברים יודעים יותר טוב כל דבר, חוץ ממה שנשים יודעות יותר טוב". נשים טובות יותר מגברים ביכולות מוליטיטאסקינג, זריזות מילוליות, הבעה ופענוח רגשי, אינטואיציה, יכולת ליצור קשרי ידידות עמוקים ועוד. סריקות מוח נשי לעומת גברי מראות שהגשר העצבי שמקשר את שתי אונות המוח רחב יותר אצל נשים. כלומר- שתי האונות שלהן מתקשרות זו עם זו כל הזמן, ובכל נושא. זוהי אחת הסיבות לכך שנשים מסוגלות לעשות מספר דברים באותו זמן (מולטי-טאסקינג), בעוד גבר אינו מסוגל להתרכז במספר נושאים - מספיק שיתפרצו לדבריו, הוא יפסיק לדבר ויחכה שאחרים ישתקו כדי שיוכל להמשיך בדבריו.

לכל אחד מהמינים יש  היכולות המיוחדות שהוא טוב יותר בהן. גם לגברים יכולות העולות על אלו של נשים. אחד מהם הוא ניווט והתמצאות במרחב.

מה לעשות, המיתוס על אופן החנייה הגרוע של נשים מבוסס היטב. אני נמנית על המין הזה שסובל ממשפטים מרגיזים כמו "שמאלה חזק עם ההגה, יש לך עוד אחורה, עוד, עוד..." אפילו בלא שביקשתי עזרה, או בהצעות אביריות כמו "צאי, צאי, תני לי להחנות לך את הרכב".

מה לעשות, לגברים יכולת משופרת לניווט והנדסת המרחב. מחקר של זיכרון מרחבי בחולדות מצא שכאשר המיקום המרחבי שיש לזכור, משתנה בכל יום- זכרים עדיין מוצאים אותו מצוין בעוד נקבות מתקשות להתמצא. רק כאשר נתנו החוקרים רמזי מרחב קבועים ובולטים, הצליחו הנקבות למצוא את המיקום במרחב, בדומה לזכרים. תוצאות אלו תומכות בהשערה שזכרים ונקבות משתמשים ברמזי מרחב שונים שמסייעים להם להתמצא בו - נקבות זקוקות לרמזים ברורים וקבועים בעוד זכרים מסתפקים בהרבה פחות רמזי מרחב.

מסתבר שטסטוסטרון משפר זיכרון מרחבי. זה יכול להיות חלק מההסבר ליכולת המוגברת של גברים בתחום הזה. רובין רוף הזריק בשנת 1992 טסטוסטרון לחולדות נקבות וזכרים, שבוע לאחר שהומלטו, ולאחר שגדלו - בדק את ביצועי הזיכרון המרחבי שלהם. במחקרו, שפורסם ב Brain Research נמצא שנקבות שקיבלו זריקות טסטוסטרון הצליחו הרבה יותר טוב במבחני מבוך. למעשה, ביצועיהם דמו לביצועי הזכרים בקבוצת הביקורת. לעומתם, מידת ההצלחה של זכרים שהוזרקו בטסטוסטרון הייתה דומה לזו של זכרים רגילים.

בקבוצת הביקורת של הנקבות שלא קיבלו זריקות טסטוסטרון נמצא שהן הצליחו פחות טוב מאשר הזכרים בהתמצאות המרחבית.

ממצאים אלו מראים שהימצאותו של טסטוסטרון במהלך התפתחות המוח משפיע על התפתחות זיכרון מרחבי.

מחקר של ג'ניפר בורקיט הוכיח זאת גם בבני אדם. בורקיט נתנה לנשים וגברים לבצע מטלת התמצאות במרחב באופן וירטואלי. במחקרה שפורסם ב 2007 ב Hormones and Behavior, היא הראתה שעלייה ברמות הטסטוסטרון שיפרה אצל נשים את יכולת הניווט והזיכרון המרחבי.

אז מלחמת מינים או לא - לגברים יש יותר טסטוסטרון וטוב שכך. וכן, הם חונים יותר טוב מאיתנו- בואו נודה בזה, ונמחק את זה מרשימת הסיבות למריבה. יחד עם זאת, בל נשכח שגם בתוך המין הנשי יש את מי שנוהגת טוב יותר וחונה בלא בעיות. ייתכן שנשים אלו נחשפו בהיותן עובר ברחם לרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון ביחס לנשים אחרות.

ארפד קסטו הוכיח זאת במחקרו מ 2001 שפורסם ב Learning and Individual Differences, קסטו מצא רמז איך לזהות נשים כאלו - לפי היחס בין אורך אצבע 2 (האצבע המורה) לאצבע 4 (קמיצה).

מי שהאצבע השנייה שלה ארוכה יותר מהרביעית, דרגת החשיפה שלה לטסטוסטרון ברחם הייתה נמוכה ולכן יש סיכוי שהיא פחות טובה בניווט מרחבי. לעומת זאת נשים שנחשפו ליותר טסטוסטרון ברחם, אצלן יש הבדל קטן באורך שתי אצבעות אלו, או שאצבע 4 ארוכה יותר מאצבע 2, ולכן ייתכן שהן  טובות יותר בניווט מרחבי. קל לבדוק זאת: יש למדוד מבסיס האצבע ולא מהסתכלות בלבד.

הכול טוב ויפה, אבל עדיין כאשר מגיעים למקום חדש, הגבר הוא שמוכן לנסוע במעגלים במשך שעות כדי לא לבייש את גבריותו ולשאול עוברי אורח כיצד להגיע...