הזיכרון הוא מנגנון שלא פעם פוגע ומזיק במקום לתרום ולסייע - מדוע? 

הזיכרון הוא מנגנון שלא פעם פוגע ומזיק במקום לתרום ולסייע - מדוע?

לא לשכוח

רוב האנשים מחונכים לא לשכוח דברים. הם מאמינים שמה שקרה - קרה, ואין דרך להכחיש זאת או למחוק זאת. פירושו של דבר שמעתה ועד עולם האירוע או המקרה, הויכוח או הריב יהוו חלק אינטגרלי ממערך הזיכרון והמציאות.

אבל לאמיתו של דבר המציאות אינה בנויה ממה שקרה אלא דווקא ממה שקורה כרגע. המציאות "שוכחת" במהירות כי היא מתחדשת כל הזמן. אדם יכול להיות לוזר ואז להפוך לווינר, והעבר שלו יימחק משום שמה שקובע זה מה הוא כעת ולא מה הוא היה בעבר שלו.

להיתקע על דברים מבלי יכולת להתקדם

לזכור פירושו במקרים רבים להיתקע על משהו שהיה וכבר איננו. לשכוח פירושו להתנקות מנטאלית כל יום מחדש מכל מה שהיה - לטוב ולרע - ולהמשיך הלאה לדבר הבא, להווה, לדבר החדש.

זה כמעט בלתי אפשרי לחיות בשמחה כשסוחבים מטען של 20 או 30 שנים של זיכרון, במיוחד אם הזיכרון הזה בחלקו הוא זיכרון שלילי, טראומטי, זיכרון של סבל או של כאב. מדובר במטען כל כך כבד שלא ניתן לשאת איתו מבלי להיפגע, להזדקן בטרם עת, לחיות בדיכאונות וללכת בחיים עם עננה שחורה מעל לראש.    

להשאיר את הרגע מאחור פירושו להשתחרר

חשוב ללמוד בחיים להשאיר את הזיכרון בצד. להפסיק לזכור, במיוחד את הדברים הרעים. פשוט ללמוד לשכוח, להשכיח, להדחיק, למחוק ולהעלים את העבר.

מדובר בפעולת ניקיון והתנקות של הראש, של המוח, של הצד המנטאלי בחיים. פעולה זו דומה בדיוק כמו פעולה של ניקיון הבית וזריקת חפצים ישנים ומיותרים ממנו. גם הראש וגם הלב זקוקים להיטהרות, לניקיון, לשכחה יומיומית.

ללמוד לשכוח

אנשים חזקים הם פעמים רבות חזקים דווקא בזכות יכולת השכחה שלהם. אנשים חלשים מחלישים את עצמם דווקא באמצעות מנגנון ההיזכרות שלהם שמעיק עליהם ומכביד עליהם.

שכחה היא מנגנון נפלא. ניתן להשתמש בו כדי להשכיח דברים כואבים וישנים אבל ניתן גם לעשות בו שימוש יומיומי כדי לא להיתקע במצב רוח שלילי או להיתקע על ריב שטותי, או על הרגשה חמצמצה וגרועה.

וטיפ לסיום: ברגע שיש לכם "מחיקון" בראש אתם חופשיים לחוות את החיים כל יום מחדש, מבלי המטענים, החשבונות, הכאבים והמשקעים הישנים. דברים "קורים" רק אם אנחנו זוכרים אותם. אם אנחנו שוכחים משהו - הוא נשכח גם מהמציאות.