אומנויות, התרפיה של הנפש
חלק א' : מדוע אנו כבני אדם, נדונו לסבל אנושי אוניברסלי ?
פילוסופיית החיים הבודהיסטית, יודעת לכנות מצב של תקיעות בחיים, אי שביעות רצון וסבל בשם דקהה.
הבודהיזם רואים בסבל, כאמת אוניברסלית אנושית, דבר המובן מאליו. לעתים קרובות אנו מרגישים שהחיים שלנו לא משביעי רצון והסבל הוא תוצר לוואי בלתי נמנע. הסבל מחלחל לגופנו כרעל כי הוא מכיל בתוכו אומללות ותסכול, חוסר נוחות וחוסר סיפוק. המשותף לכל התחושות הללו הוא החוסר, הרעב התמידי.
הפילוסופיה הבודהיסטית מחלקת ומבחינה בין 3 סוגים של סבל : סבל מכאב : כאב פיזי, סבל כתוצאה משינוי : ציפיות שנכזבו, חוסר היכולת להמשיך את רגעי האושר, סבל מצורה : סבל שמקורו בחשיבה האנושית. באי ההבנה, או אי הקבלה שלנו את הדברים המותנים והמשתנים שלא תלויים בנו. לדוגמה, עובדה היא שהשהות בחיים היא זמנית וקצובה. אדם נולד, חי את חייו ומסיים אותם. חיי אדם הם מותנים וארעיים. זאת עובדה. אך לנו קשה לקבל את המציאות. חוסר היכולת שלנו להתמודד עם המצב המציאותי מתוך ההבנה, מובילה אותנו לכאב וסבל. דוגמה נוספת, לא ייתכן שלנצח נמצא את עצמנו מסופקים ושבעי רצון. זאת עובדה. אם נצפה שזו תהייה מהות החיים שלנו, נמצא את עצמנו מאוכזבים ממציאות שלא עמדה במבחן החיים.
הבודהיזם מוסיפים עוד רעלים עצמיים, מצבים נפשיים מזיקים, כמו שנאה וחמדנות המובילים אותנו לסבל.
פילוסופיית החיים הבודהיסטית החכמה, מצאה את הפתרון לסבל בנירוונה. משמעות הנירוונה הנה מצב נפשי נקי, מתוך ראיית מציאות צלולה שאינה נשלטת ע"י תחושות, מאוויים ורצונות לא מציאותיים, אלא התחברות הכרתית אמתית לחוקי הטבע ולקיום האנושי שהוא בלתי נפרד.
מצד אחד, מאחר ואנו לא בודהיסטים החיים בטיבט, וגם לא נזירים מתבודדים היכולים להרשות לעצמנו פרישות מהחיים, אלא אנשים מערביים וחומריים החיים עפ"י דפוסים חברתיים מקובלים, המוקפים באין סוף דרישות מעצמנו ומהסובבים אותנו, בחברה הנחשבת לתחרותית, נתקשה להגיע לנירוונה הנחשקת ולהרגיש עם עצמנו טוב בכל המובנים. הזמן בחברה המערבית הפך עם העידן הטכנולוגי הנגיש כערך יקר מציאות. על כן נתקשה למצוא פרישות, זמן ואנרגיה כדי הגיע למאוויינו הפנימיים הקיימים בנו.
מצד שני, חוסר הגילוי וחוסר ההתחברות לצרכים שלנו האמתיים, לא ירפו מאתנו. כרגע הם מודחקים. בכל מקרה, הם יבואו לידי ביטוי בדרכים עקלקלות שונות, המתריעות בפנינו כפעמון התראה הקורא לנו להבחין בצרכינו הטבעיים ולאפשר להם מקום וביטוי.
מה שנוכל להסיק עד כה אודות הטבע האנושי : סבל הוא מצב נפשי, טבעי, אנושי, אוניברסלי, הגורם לתחושות פנימיות לא טובות כי הוא מקבע ותוקע אותנו בצד הכואב של החיים.
לסבל יש עוד צד משמעותי. ניתן לראות בו 2 היבטים חיוביים. במובן הראשון, הוא מסמן לנו שמשהו לא טוב קורה בהרמוניה האישית, קריאתה של הנשמה לשים לב לרעב שבה היא שרויה. ההיבט השני של הסבל הוא שהוא מהווה סוג של זרז מניע המצמיח רעב לשינוי.
מאחר ואנחנו לא רוצים לכאוב ומחפשים אחר העונג נטול הסבל, נשתמש בו כדרייב לעשות שינויי כדי להיחלץ ממנו.
הנטייה הראשונית שלנו היא להאשים את הסביבה, או גורם חיצוני בסבל שלנו, או לצפות שדברים חיצוניים יגאלו אותנו מעצמנו. הכי קל למצוא את הסיבות לא בנו, כי זה מוריד מעלינו את הצורך בהתמודדות עם תחושותינו הבלתי נעימות.
ישנם אנשים שחיים באומללות שנים רבות ושונאים את עצמם כל יום מחדש על המצב שהם חיים בו כי הם לא לוקחים אחריות על מה שקורה להם בחיים. בניסיון לשמור על אורחות חיים קבועות ומסודרות, אנו מנסים ללכת על בטוח ובכך מאבדים את ברק הכישרון הטבוע בנו.
אם כן, חוסר סיפוק הוא אחד הדילמות המובנות של החיים.
האמיצים שבנינו יסמנו לעצמם את ייעודם האישי לסיפוק עצמי, כמטרה.
דרך ניסוי וטעייה, מתוך התבוננות וסקרנות ובעיקר מתוך קשב מלא לקולנו הפנימי שמבטא את רצונותינו האמתיים, תמצא הדרך לקיום היעוד שלנו, המימוש העצמי.
לכל אדם יש תחומי עניין סובייקטיביים, מאוד מדויקים, הנכונים רק לו. תחומי אלו הם לא רק בגדר מציאות כפשוטה, אלא צורך פנימי שבהעדרו אנו מרגישים ריק וחוסר, ובמימושו אנו חשים סיפוק. לכל אדם אי מציאות פנימית משלו, הנבדלת מהאחר כשוני בין פרצופי אדם שאין האחד דומה לשני. אלו הדברים הטבעיים הקיימים בנו, המהווים צינור ישיר אל תוך השיח של נפשנו פנימה.
הדרך למצוא את אותו צורך אישי, אינדיבידואלי, לא קל. רבים מאיתנו אינם מודעים כלל לקיומו השותק בזעקה. אנחנו מושקעים במלכודת חיצונית של חיינו המורכבת מתצורת חינוך, תורשה, ורכישת דפוסים .
חינוך הוא 'התניה'. הוא צרוב בזהותנו בעקבות החינוך שקיבלנו. החינוך מהווה הוראות ההפעלה שאותם רכשנו. מה עלינו לעשות, מהי בחירת דרך החיים הטובה עבורנו, מציאת פרנסה ראויה ועוד. הקולות של הדמויות המשמעותיות המחנכות שלנו, שרצו בשבילנו את הטוב שאפשר, עפ"י נקודת מבטם הסובייקטיבית, נהפכו כחלק מהאני מאמין שדרכו אנו רואים וחווים את העולם. במילים אחרות, יצקנו את המשמעויות של ה'אחר המשמעותי' דרך הליך של חינוך,וציפיות.
אם כן, עבודה ארכאולוגית לא פשוטה מצפה לנו. רק בעזרת מסע מודע ומופלא לרחשי הנפש נוכל לגלות את עצמנו, אהבותינו האמתיות. המסע יתאפשר לנו אם נשתמש ביכולת שלנו לחשוב וליצור, להעז, לנסות, להסתקרן ולחשוף במודע מחדש את המעטפת השכבתית שדבקה בנו עם השנים, מטרת המסע, להיפגש עם החצי הפנימי החי והדורש שלנו, על מנת שנגיע להתאמה בינו לבין החיים החיצוניים. אם נאבד את ההתחייבות לראות את עצמנו ומטרתנו כחשובים יותר מכל דבר אחר, נרוקן את חיינו מכל התלהבות יצירתית.
ליאורה צ'אפל M.A.Sעבודה סוציאלית פסיכותרפיסטית – מתמחה בבעיות דיכאון, חרדה בשיטה C.B.T קוגניטיבית-בהביזיוריסטית, התנהגותית-חשיבתית
מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית מגשרת מנחת קבוצות
ליאורה צ'אפל M.A.Sעבודה סוציאלית פסיכותרפיסטית – מתמחה בבעיות דיכאון, חרדה בשיטה C.B.T
