מתוך ספר הזיכרונות של וימר "גוף שני יחיד: ביוגרפיטי".
[...] ערב שבת אחד שאל ידידי גדול-הנפש הצייר דן קדר את באי השולחן:
- היש מכם מכיר איזה מתרגם טוב מצרפתית? אני צריך תרגום עדכני לכמה משלי לה-פונטיין, שאת משליו אני מצייר זה כמה שנים.
- למה שלא תתן לי לנסות לתרגם משל אחד ונראה? שאלת אותו כשקמתם ללכת.
- בכיף, ענה דן, הלוואי, קח את החרגול והנמלה. זה המשל הראשון שאני צריך, וכל התרגומים בעברית לא נראים לי מספיק, תראה מה אתה יכול.
בבית התחלתי לקרוא את המשל והתברר לי שהצרפתית שלימדתי את עצמי רחוקה מאוד מזו של לה-פונטיין, ואם אני רוצה לתרגם את המשל כהלכה עליי לשנס את מתניי בגילי המתקדם וקודם כול ללמוד צרפתית בת זמנו של לה-פונטיין, אם לא למעלה מזה. דן הכיר לי את ידידתו, המורה לצרפתית דניאל בן-שושן הולן, שהבנתה העמוקה בשפה, בתרבות ובספרות הצרפתית, סייעה לי להיות נאמן לחלוטין ללה-פונטיין ולצרפתית ולחלוף ללא-פגע על מכשולי השפה ועל מעקשים היסטוריים ותרבותיים הפזורים בשפע במשלים.
תרגמתי את המשל מחדש, ובשבוע שלאחר מכן הבאתי אותו לדן.
- תראו איזה יופי! צעק דן וקרא את המשל ליושבי השולחן:
כל הקיץ, הצרצרית
זימררה בקול.
עם בוא הרוח הצפונית
נותרה בחוסר-כול,
בלי פרור אחד עלוב
של תולעת או של זבוב.
אל הנמלה השכנה
נזעקה ברעבונה:
"תני גרגרים בהקפה...
באביב, בתום תקופה,
אשלם כל הקפה
כל גרגיר עד לקציר,
גם הקרן גם ריבית!"
נשבעה הצרצרית.
הנמלה אינה בין המלוות,
זו לה הפחותה במגרעות...
"ומה עשית בימות החום?"
את הלווה תשאל בתום.
"ברשותך, לכל פועל יומם וליל
הנעמתי בשירי הלל".
"אכן זימרת? אבן מהלב ירדה לי!
נו טוב, - בואי תרקדי לי!"
דן אמר לי: "נהדר! יש לי 36 ציורים למשלים. אתה רוצה לתרגם לי אותם ונוציא יחד ספר?"
הוא לא היה צריך לבקש פעמיים, כי כבר נשביתי בקסמו של הממשיל הצרפתי. הספר "דן קדר מצייר: משלי לה-פונטיין, ל"ו משלים אהובים" יצא לאור בינואר 2006 בהוצאת דורון ספרים, לקראת פתיחת תערוכת ציוריו של קדר בהבימה.
