האם יש הבדל בין עסק קטן לעסק גדול 

הבושה של מחיקת חובות לטיקונים

הלעג לרש לכול אלה שפשיטת רגל או מחיקת חובות מביאה עליהם חרפה, אבדון, איבוד כול הרכוש, ומשאירה אותם חסרי כול.

מדיניות של איפה ואפה.

חקיקה שלא יכולה לרדת לכיסם הפרטי של טיקונים שעשו בכספים כבשלם וברגע שנגמר באים לבית המשפט ובאישורו מוחקים 1.4 מיליארד שקל "סכום הזוי לכול דבר ועניין"

ואילו האזרח הקטן, נדרש למלא מיליון טפסים, לפשוט את עורו ועור משפחתו, ולהוכיח שאחותו היא לא ?

היכן הצדק ריבון העולם היכן הוא קיים. 

נכון, גם לאזרח הקטן יש את האפשרות לבוא להליך של פשיטת רגל (במסגרת סעיף 19א לחוק פשיטת הרגל) ולהציע לנשים שלו 30% מסך החוב (דהיינו תספורת של 70%) אבל מה כאן מוציא החייב מכיסיו את כול מה שיש לו דירת מגורים, כספים, רכוש אחר, שצריכים להוות 30% מסך כול החובות (כמובן שאם יש לו יותר הוא חייב לדווח) ואז לאחר שכונס הנכסים בדק שכול הצהרותיו של החייב נכונות ואכן רכושו שנשאר מתקרב ל-30% מתקיימת אספת נושים בה צריכים 75% מהנוכחים בישיבת הנושים להסכים להצעת הפשרה). זה במסגרת ההליך הזה. אבל מה. אם מתקבל ההליך או אם לא מתקבל ההליך החייב נותר בלי כלום, בלי בית, בלי רכוש, בלי חשבון בנק, בלי כרטיס אשראי, בלי דרכון, חסר כול.

לעומת זאת הסדרי הטיקונים הם שונים בתכלית השינוי. במקרים האלה מדובר על הלוואות שהטיקונים או החברות שהקימו הנפיקו אגרות חוב שנמכרו לציבור בהנפקות, כול פעם שהטיקון רצה לגייס כסף, בלי מתן ערבויות כאלה ואחרות (ובטח שלא ערבויות אישיות) מי שקנה את אגרות החוב הם אותם בעלי קרנות פנסיה אשר היו ממונים לשמור על כספי האזרחים. אבל ראו בהשקעה בטיקון מקום בטוח להניח שם למעלה משני מיליארד שקל. 

כ-יועץ עסקי אני שואל את השאלה המתבקשת "כיצד קרנות שנבחרו לנהל את כספי הפנסיה של הציבור מרשים לעצמם השקעות ענקיות מבלי לדרוש בטחונות" 

כמי שנותן ייעוץ עסקי אני שואל היכן עובר הקו בין האזרח הקטן שקורס עסקית לבין הטיקון שקורס עסקית? 

כ-יועץ אסטרטגי  אני שואל האם מבחן "בוזגלו" עומד כאן? 

שופטת בית המשפט המחוזי ורדה אלשיך הזכירה בחתימתה על ההסדר כי היא רואה בחומרה רבה את "ההסתתרות" של הטיקון מאחורי חברות והשארת הלווים המסכנים ערומים. 

כאשר אדם מן השורה נופל לבור עסקי אזי הוא נשאר חייב לספקים ולבנקים אשר הרוויחו ממנו כול השנים, שזאת נחמה פורטה אבל חצי צרה. כאשר לווים כסף מהציבור ובעיקר החוסכים לפנסיה הרי שעד לאותו יום של ההסדר הם לא הרוויחו דבר (הרי כולנו יודעים את התשואה שהולכת לחוסכים עם כול עמלות הניהול למינם) הם רק הפסידו. 

חוסר הצדק הזה חייב שיהיה לו סוף.

חוסר הצדק הזה כאשר טיקון חותך 1.4 מיליארד שקל מהחובות שלנו ונשאר עם כול עושרו הוא בושה לאינטליגנציה והתעמרות באדם הפשוט המתענה בכול עינויי הדין הקיימים בעקבות או קריסתו או חסכונותיו. 

למה זה שכולם מדברים על האדם הקטן, האזרח הפשוט, זה שמתפרנס ממשכורת או זה שהקים עסק, פרנס אנשים וקרס בגלל 1000 סיבות ואף רגולטור לא עושה למען השוויון, מדוע אזרחי מדינת ישראל צריכים לראות את מרבית שריו או חברי הכנסת משתתפים בחגיגות המפוארות של הטיקונים..מה זה קשור להון ושלטון? 

המאמר הזה לא קורה למרד, ההפך, ישראל מספיק מלאה בבעיות כאלה ואחרות שהחברה שלה לא יכולה לנהל מרד מול הממשל. ההפך הממשל הוא זה שצריך לחוקק חוקים שוויוניים למען העם. זה לא נתפס שסכומים כאלה יותרו ללא בעלים, ללא כאלה שאחראים, המדינה חייבת לאזן.