"הולכים לאבא!" רק בת שנתיים וכבר ממלמלת את הרצון שלה בצורה כ"כ ברורה. "לא, לא הולכים לאבא, הולכים לגן, מחר הולכים לאבא". "הולכים לאבא" היא לא מרפה, ומתחילה אולי קצת להבין שזו המציאות שנכפתה עליה. ממצב שיש לה שני הורים בבית שמנשקים אותה לפני השינה, מקלחים אותה לסירוגין, ומכינים לה יחד ארוחת ערב, היא נשארה רק עם אמא. סדקו לה את התפיסה היציבה היחידה שיש לילד בחייו מרגע שהוא נולד- אבא ואמא, משפחה.
קוראים לה איה.
אבא של איה רצה להכיר נשים אחרות. הוא היה משוכנע שאיתן יהיה לו יותר טוב. הוא לא הצליח להתמודד עם המריבות, הוא לא חשב שטיפול יכול לעזור, והוא ממש לא חשב שחלק מהבעיות קשורות אליו. אבא של איה חשב שאם יחליף אישה, תשתנה גם התמונה. אבא של איה חשב על הכל, חוץ מעל איה. אבא של איה טעה.
אני לא יודעת בוודאות מה יהיה בזוגיות הבאה שלו, אבל מה שבטוח שתכונות והתנהגויות לא משתנות מעצמן. צריך לעבוד על זה, וחשוב יותר, צריך לרצות לשנות. אז מה יותר אידאלי מלשנות בקשר הנוכחי, קשר שממנו נוצרו חיים חדשים, עדינים ואהובים.
ולא, הכוונה היא לא לשנות את האחר, או לשנות את האישה, או להחליף אותה, אלא לשנות את הגישה.
הכל מתחיל ונגמר בי. די להאשים את האחרים, אם אני רוצה שינוי עליי להתחיל ולהחיל את השינוי קודם כל עליי. מכיוון שיש קשר של חוטים סבוכים בין כל בני האדם, ועד כמה וכמה אם הם באו תחת חופה וקידושין, אם אחד משתנה הוא גורם גם לאחר להשתנות אפילו בלי ידיעתו.
זה חוק. אם לא תשתנה בעצמך, המציאות שסביבך תישאר בדיוק אותו הדבר.
לא אישה אחרת, לא מדינה אחרת ולא גלקסיה אחרת יוכלו לשנות את המציאות שאתה חי בה, אלא רק אתה והרצון שלך לאהוב מעל לכל הקשיים. פשוט לדאוג לאחר במקום לשפוט אותו, פשוט לשבור את החומה שסביב הלב שלך, ולהרגיש. להרגיש את האחרים.
אבא של איה, אולי עוד יחזור, אבל אם אתם במצב הזה, אל תנטשו את הספינה, עצרו רגע, חפשו וקבלו עזרה בהפנמת כלים שיעזרו לכם להרגיש קרובים יותר, קשורים יותר ואוהבים יותר.
אל תקחו לאיה את הזכות לחיות עם שני ההורים שלה. זה לא מגיע לה, זה רק האגו שלנו שפוגע בכולנו.
בואו נחליט שבשנה הבאה עלינו לטובה, אנחנו עושים הכל כדי להיות יחד.
שנה טובה!
נשארים יחד
