בית הדין לעבודה בחיפה פסק:חבר בלשכת המסחר אינו חייב בדמי טיפול ארגוני לארגון אחר 

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק בימים אלה כי אין מקום לתביעותיהן של התאחדות בעלי המלאכה והתאחדות התעשיינים שחברים בלשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון ישלמו להם דמי טיפול ארגוני - מקצועי.
במוקד הדיון עמדו תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים) משנת 1977, תקנות הקובעות כי מעסיקים, המאוגדים בארגון מעבידים העוסק ביחסי עבודה, פטורים מתשלום דמי טיפול ארגוני לכל ארגון מעבידים אחר, שהם אינם חברים בו. לתקנות אלה נוסף בשעתו סייג המבטל את הפטור מתשלום דמי טיפול ארגוני אם תשלום זה אמור להשתלם לארגון מעבידים בתעשייה או לארגון מעבידים של בעלי מלאכה ותעשיה זעירה. על סמך סייג זה טענו התאחדות בעלי המלאכה והתאחדות התעשיינים כי חברי לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון, המשלמים ללשכת המסחר דמי חבר, חייבים לשלם בנוסף דמי טיפול ארגוני להתאחדות בעלי המלאכה או להתאחדות התעשיינים.
 
בית הדין איחד 17 תביעות נגד מעסיקים בנושא זה, רוב הנתבעים, באמצעות לשכת המסחר והתעשיה חיפה והצפון, טענו כי הסייג, שלכאורה מחייב תשלום דמי טיפול ארגוני, אינו חוקתי, הוא מפלה לטובה את ארגוני המעבידים התובעים את דמי הטיפול הארגוני ממי שחבר בארגון מעבידים אחר, הוא אינו סביר ויש לבטלו, כפי שנקבע בשעתו בדו"ח ועדה של משרד התמ"ת, ועדת יצחקי, כבר לפני שש שנים.
 
בית הדין, בראשות השופטת דלית גילה,קיבל את טענת לשכת המסחר והתעשיה כי בסייג יש אפליה לטובה של ארגוני המעבידים בתחומי המלאכה והתעשייה על פני ארגוני מעבידים בתחומי המסחר והשירותים, שכן האחרונים אינם רשאים לגבות דמי טיפול ארגוני ממעבידים החברים בארגוני מעבידים אחרים. מעסיקים, הכפופים לצו הרחבה בתחומי התעשייה והמלאכה, מתקשים לממש את חופש ההתארגנות, ולהיות חברים בארגון מעבידים בתחומי המסחר והשירותים, מאחר שהם נדרשים לשלם דמי טיפול ארגוני בנוסף לדמי החבר שהם משלמים לארגון המעבידים שבו בחרו להתארגן. נוצר לגביהם סיכון של תשלום כפול, סיכון שאינו קיים לגבי מעסיקים בענפים אחרים.
 
בית הדין לעבודה סבור כי להבחנה כזו אין זכות קיום, למרות שהוראה מפלה זו בתקנות קיימת כבר שנים רבות. התשלום הכפול שולל למעשה את זכות היסוד של המעסיקים בענפי התעשיה או המלאכה לחופש התארגנות ולזכותם להתאגד במסגרת ארגוני מעבידים אחרים, שאינם הארגון היציג בענף. פגיעה בזכות זו הופכת את הוראת הסייג לפטור מדמי טיפול ארגוני להוראה לא חוקתית, הפוגעת בעקרונות הצדק הטבעי, והיא בלתי סבירה בצורה קיצונית, הגוררת הצדקה להכרזה על בטלותה.
 
בית הדין קובע כי הסייג לפטור מתשלום דמי טיפול ארגוני, סייג שעמד במוקד המשפט, הוא לא מובן, אנאכרוניסטי, והגיעה העת לבטלו זה מכבר.
 
בית הדין מבקר את הזמן הממושך שחלף מאז הכירה המדינה עצמה בצורך בביטול הסייג, בלא שנעשו הצעדים הדרושים לכך בחקיקה ואומר כי מצב זה "אינו מותיר מנוס אלא לבטלו בדרך של הצהרה על בטלותו, שכן אין לו זכות קיום".
 
בית הדין מציין עוד, כי יש לבחון טענות בדבר אי חוקתיות של חקיקה בזהירות ותוך ריסון, אך מדובר כאן במקרה קיצוני, שבו הסייג לפטור שנקבע בתקנות, עומד בסתירה לעקרונות יסוד של השיטה המשפטית, והכל מסכימים, לרבות ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, האמונה על חקיקת המשנה הנוגעת לעניין, כי "הסייג מגלם אפליה פסולה, שמקורה לא יכירנה במשפטנו".
 
הרוב המכריע של הנתבעים יוצגו על ידי עו"ד אורלי ספיר סחייק, שמשרדה עוסק בתביעות אלו כבר שנים רבות, ועל ידי עו"ד טל עינת בן ?אריה ממשרד עו"ד ש.פרידמן.
 
(עב 2248/07 ו-17 אח')

לפסק הדין המלא לחץ כאן