אחד חולם בפרסית - השני חולם בארמית.
פרס בדרך חיובית נאיבית ילדותית - אחמדינג'אד בדרך שלילית, הרסנית, חשוכת מרפא עם גרורות רבות במזרח התיכון שמסביבנו.
עניין לנו עם שני "הוזים" - שניהם מסוכנים, כל אחד בנפרד ושניהם לקראת סוף הקריירה שלהם.
הנשיא פרס (ותומכיו) שכח שהוא הנשיא של כל העם ולא רק של חלקו.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"בין כל סוגי השגיאות, הנבואה ניתנת יותר מכל בחינם". (ג'ורג' אליוט)
"אני תמיד נמנע מלהתנבא קודם למעשה, זאת מדיניות טובה הרבה יותר להתנבא לאחר שהדבר כבר התרחש". (ווינסטון צ'רצ'יל)
מזרח תיכון נוסח פרס
כבר כמה עשורים, ששמעון פרס בכל תפקידיו חולם על מזרח תיכון חדש. איזור "אוטופי" ששורר בו שלום, יחסים תקינים ונורמליזציה בין המדינות, כלכלה משגשגת, חילופי תרבויות ואינטגרציה בין העמים.
החלום, כחלום הוא נפלא - הבעיה מתעוררת, כשקמים בבוקר ורואים את המציאות ובעיקר כשחיים את המציאות.
אצל פרס - החלום הנאיבי, ילדותי, תמים נמשך גם בימים שהוא ער - כי הוא חי בעולם סטרילי, מנותק מהמציאות המעשית ומושך אחריו עדת מאמינים חולמים כמוהו.
הסכנה שבחלומות פרס - שמרוב נאיביות יש לו תומכים לא מעטים, שעדיין מאמינים כי ניתן לפתור את הבעיה הפלסטינית, בהדברות, במו"מ, בוויתורים, בנסיגה, ואז נגיע לחוף מבטחים.
פרס היה מתכנן ומוביל של הסכמי אוסלו - יש לומר שכוונותיו היו תמיד טובות, אך מעשיו ברוב המקרים סתרו את כוונותיו והביאו נזק הרבה מעבר לתועלת הרגעית שהיו בתכניותיו.
רבים רואים בהסכמי אוסלו - כישלון מהדהד, לא רק בשל הפיגועים הרבים שהביאו ליותר מ-1000 הרוגים, פצועים ונזק לרכוש, שלא להזכיר את הנזק הפוליטי, מדיני ותדמית המדינה עד ימים אלה.
לצערנו, רוב המדינאים הזרים בעולם, לא מבינים את המנטליות המזרח תיכונית, וחוסר הבנה זה חלחל גם לרבים מהפוליטיקאים שלנו, שלמרות מעשי היומיום, עדיין חיים באשליה של דו קיום הדדי תוך כיבוד זכויות משני העמים.
מנהיגי ארה"ב - הם בראש רשימת המדינאים שטועים לאורך השנים, בהבנת המזרח התיכון והנפש של האיסלאם המזרח תיכוני.
הנשיא קרטר - ברוב טיפשותו ותמימותו דחף להדחת השאה הפרסי, שהיה מלך דיקטטור פרו מערבי, והביא את האייטולות שהביאו את אחמדינג'אד, שהביאו את הקיצוניות האיסלאמית לכדי רצון עז להשמיד את העם היהודי ואת הציונות.
למעשה קרטר - ויתר נשיאי ארה"ב, פרט לנשיא בוש הבן, רצו להביא את הדמוקרטיה לעמי המזרח התיכון, ומבחינה זאת, אין אווילות פוליטית גדולה מכך, שהרי עמי האיזור, עדיין לא מוכנים, לא בשלים לדמוקרטיה, שדורשת חינוך, אינטליגנציה ומסורת.
גם הנשיא אובמה - שדחף ולא עזר למוברק נשיא מצרים, שהיה פרו-מערבי והיה עוגן מאזן ויציב של האיזור, במאבק בקיצוניים וכנגד החדירה הרוסית לאיזור, נפל קורבן, בין היתר, לאי ההבנה האמריקאית.
אביב העמים הערבי - אמנם הביא לשינויים דרמטיים באיזור הקרוב והרחוק, אך לא הביא באף מדינה את הדמוקרטיה המערבית המיוחלת או אפילו את החיקוי שלה.
גם בעיראק ובאפגניסטן - האמריקאים לא הצליחו לייצב שלטון מקומי דמוקרטי וכנראה גם לא יצליחו בכך בעתיד הקרוב.
מה שיש לנו היום במזרח התיכון החדש, לאחר האביב הערבי, זה מצב ביניים בין שלטון דיקטטורי לשלטון עם סממנים דמוקרטיים.
המצב במצרים מסמל יותר מכל - את עליית האיסלאם הקיצוני, באמצעים דמוקרטיים של בחירות כלליות. הנשיא מורסי - נוסע לאירן, המשמעות ברורה. זה מזכיר בבעתה את כל אותם המקרים בהם באמצעים דמוקרטיים עלו לשלטון מפלגות שהפכו למשטרים אפלים, אשר הקיצוני שביניהם היה היטלר והפשיזם שבא בעקבותיו.
מזרח תיכון חדש מפלצתי - נוסח אחמדינג'אד
רק לאחרונה הצהיר האייטולה חמינאי והמשיך אחמדינג'אד בהצהרתו, שבקרוב יהיה מזרח תיכון חדש, אך בלי המדינה היהודית. זה החזון של העולם הערבי, נוסח איראן, שבהשגת נשק גרעיני, תיהפך למעצמה המובילה במזרח התיכון הערבי.
תומכי אוסלו בישראל - תומכי הנסיגה והוויתורים, תומכי ההתנגדות לתקיפה באיראן, האמנים והסופרים, הקוראים לטייסים לא לתקוף, לסרב פקודה, מסיתים למרד אזרחי - מצטרפים אוטומטית למזרח תיכון חדש נוסח איראן.
אומני ישראל וסופריה - במקום לפנות לטייסי חיל האוויר, היו פונים לנשיא אובמה ודורשים ממנו יותר החלטיות, יותר מעשים ופחות דיבורים, היו עושים מעשה פטריוטי, אך הם בחרו בהסתה ובמרד פנימי, ככלי דמוקרטי שיביא לאסון לאומי.
הוא שאמרתי לעיל, אפשר באמצעים דמוקרטיים להביא לחיסול המדינה ואחרי זה לבכות לדורות על טיפשות ואווילות רעיונית.
לסיכום - כנגד מסיתים ומדיחים, לנקוט באמצעים משפטיים. כנגד איומים קיומיים, לנקוט באמצעים מרתיעים ולסמוך על ממשלת ישראל הנבחרת שתעשה המהלכים הנכונים לטובת המדינה ואזרחיה.
האיומים של נסראללה והפחד מהניה
הטוענים שנסראללה והניה יצטרפו אוטומטית לאיראן, במקרה שתותקף ואולי אפילו סוריה, שוכחים את העבר, נקווה שהם לא שכחו עדיין.
נסראללה, איים לאחרונה, שיש לו טילים מכוונים לכמה נקודות אסטרטגיות רגישות.
התשובה שלנו צריכה להיות ברורה
נסראללה - זכור את רובע דאחייה (בבירות ממלחמת לבנון השניה), זה היה רק הפרומו. אנחנו יודעים איפה אתה מסתובב ומסתתר, נקרא לך לכבות את הלפיד ולהסתלק מיידית מהאי. כנ"ל מצפה לידידך הניה בעזה, שלא שכח את "עופרת יצוקה", שעדיין יצוקה.
ואילו סוריה - במצב של גסיסת אסד, אין לה ראש ליהודים ואם תעז - והוא עדיין יהיה בשלטון, אז זה יקצר את ימיו וחיו.
ההיסטוריה הצבאית הקצרה שלנו - הראתה עד כה, שבמקרים שהעזנו, לא נרתענו, תקפנו ראשונים - ניצחנו.
אין מלחמות יפות ואין מאבקים לחירות, ולביטחון, ללא קרבנות.
בסוריה, כדוגמא, נהרגו עד עתה יותר מ-5000 איש במלחמתם כנגד הרודן.
ישראל מפחדת מקרבנות - זה טבעי, אבל זה לא טבעי לקוות שנושא הביטחון הקיומי יוסדר ע"י הססנות, דחייה, שקילה והסתמכות על השכן הטוב, או "השומרוני הטוב" - שיעשה את העבודה עבורנו.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. בעקבות התבטאות הנשיא פרס, יש הטוענים והדורשים:
א. לבטל את מוסד הנשיאות.
ב. לדרוש מפרס לפרוש ולהביע דעתו, כאזרח פרטי או פוליטיקאי פרטי.
ג. לנזוף בו ולדרוש ממנו ממלכתיות מהכרה ולא מאונס.
ד. הנשיא הצהיר בכותרות ענק בתקשורת, שהוא לא ישן טוב בלילות לאחרונה - בגלל המצב.
ה. ומה לגבי אלה שלא ישנים טוב, בגלל הצהרותיו ועמדותיו של פרס?
ו. נשיא המדינה - כנשיא של העם כולו, על זרמיו, יכול להביע דעות לאומיות המייצגות את כל העם ולא את חלקיו, או דעותיו הפוליטיות.
ז. העובדה שגם בעבר היו נשיאים פוליטיים, שלא הבינו זאת מחזקת הטוענים לבטל את מוסד הנשיאות.
ח. פרס טעה בעבר בנבואותיו, בפרשות אסטרטגיות מהותיות, יותר מפעם אחת (אוסלו, הכור העיראקי, ההתנתקות ועוד), כך שמסוכן להאמין לו גם עכשיו באשר לעתיד.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
