לאחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה על שיקום הקשישים בישראל. מהדו"ח עולה תמונת מצב קשה של הטיפול בשיקום קשישים המתבטאת, בין היתר, בהעברת קשישים הזקוקים לטיפול שיקומי לאשפוז במחלקות סיעודיות שם לא ניתן כל טיפול רפואי/שיקומי, אי-מתן שיקום לחולים הזכאים לכך, פערים במתן השיקום בין אזורי הארץ (מחסור חמור במיטות בצפון ובירושלים), אשפוז לצורכי שיקום במחלקות ובמוסדות ללא רישוי מתאים, אי-העסקת מומחים לשיקום ופסיכולוגים במחלקות לגריאטריה שיקומית שעלול להביא לירידת הרמה המקצועית של השיקום המתבצע וכו'.
המצב החמור של תחום השיקום בישראל נובע בעיקר מחוסר כדאיות כלכלית בפתיחת מיטות שיקום, עקב התעריפים הנמוכים הקיימים בשוק שמקבלים מוסדות האשפוז עבור כל יום שיקום. בעוד שתעריפון משרד הבריאות ליום אשפוז גריאטרי עומד על סך של כ- 1,100 ש"ח , הקופות משלמות למוסדות 600-700 ש"ח ולכן עולה השאלה: האם נכון יהיה לקבוע תעריפי מינימום לשיקום ?
תעריפי החיוב של בתי החולים כפופים לצו פיקוח על מחירים אשר קובע תעריף מקסימלי לפיו בי"ח ציבורי רשאי לחייב את מי שפונה אליו לקבל שירות במסגרת הציבורית. תעריפון משרד הבריאות, המפרסם תעריפי מקסימום אלו, נבנה על סמך תחשיבים כלכליים שאמורים לבטא את עלות השירות בפועל לצד רווח מסוים לקיום בית החולים.
השירות הרפואי במסגרת הטיפול השיקומי באשפוז, מסופק ברובו אמצעות מחלקות שיקומיות בבתי חולים גריאטריים, כאשר קופות החולים מגיעות איתם להסכמים באשר לתעריף החיוב עבור יום אשפוז, ומפנות אליהם את מבוטחיהם לקבלת השיקום בעת הצורך. בתי החולים חייבים להגיע להסדר עם הקופות שכן אחרת לא יגיעו אליהם מטופלים.
תחרות בשוק חופשי מתאימה למקרה שבו יש מספר רב של ספקים ומספר רב של קונים. עם זאת, בתחום השיקום המצב שונה וקיים בו מספר בודד של רוכשים ששולטים למעשה על מחירי השוק. כך נוצר מצב בו מוסדות השיקום נתונים בידיהן של הקופות המשלמות תעריפים שהם נמוכים בעשרות אחוזים מתעריפון משרד הבריאות. המשמעות - התעריף שנקבע לתשלום למוסד הרפואי עבור יום אשפוז לא מכסה את עלות השירות ואספקת השירות הופכת ללא כדאי כלכלית עבור בית החולים ואף גורמת להפסדים כספיים עבורו.
במצב זה, עומדות בפני בית החולים יש שתי אפשרויות: לסגור את השירות על מנת לא להפסיד כסף או להוריד את רמת השירות כדי לחסוך כסף.
הורדת רמת השירות אפשרית באמצעות גיוס עובדים לא מנוסים, צמצום היקף הטיפולים הניתן למטופלים והקפאת רכישת ציוד עזר לשיקום ואי פתיחת מיטות נוספות הגורמת לתור ההמתנה להתארך.
לצערנו התעריפים הנוכחיים בהסכמים בין הקופות למוסדות השיקום מביאים לצמצום ההשקעה בשיקום עם כל ההשלכות על המטופלים עד כדי נכות תפקודית ונזק בלתי הפיך במצבם הבריאותי.
לפיכך, הפתרון הנכון הוא למנות וועדה מקצועית שתבדוק את עלויות השיקום ותקבע תעריף מינימום לשיקום, שלו יהיו קופות החולים מחויבות על פי חוק.
תעריף כזה, יבטיח רמת שירות מינימלית למטופלים הזקוקים לשיקום ויאפשר לבתי החולים לנהל את האשפוז השיקומי ללא הפסדים, להוסיף מיטות אשפוז נוספות ולקצר את משך ההמתנה.
המאמר מוגש מטעם האגודה לזכויות החולה http://www.patients-rights.org/>
