מדוע השאיפה לנוחות, חוסר התחייבות לערך העבודה והתפנקות פוגעים בכוחו של הגבר? 

מדוע השאיפה לנוחות, חוסר התחייבות לערך העבודה והתפנקות פוגעים בכוחו של הגבר? 

גברים שאינם רוצים לעבוד ולהתאמץ

בעידן המודרני, מתרבה מספרם של הגברים שאינם רוצים באמת לעבוד ולהתאמץ. בעבר, האופציה הזו פשוט לא הייתה קיימת, משום שהגברים נועדו והוכשרו מגיל צעיר לצייד ולעבודה, ולא הייתה להם כל ברירה או אפשרות אחרת.

אולם כיום, נוצרה - לכאורה - האפשרות שגבר יעבוד מעט או לא יעבוד בכלל, כי אישה תפרנס אותו, כי בת הזוג תקיים אותו ותעזור לו, כי הנישואים ישמרו עליו ויגוננו עליו או כי ההורים שלו או שלה יאפשרו לו להתחמק מאחריותו ותפקידו. 

עבודה - התפיסה הנשית מול התפיסה הגברית

נשים וגברים תופסים את ערך העבודה בצורה מעט שונה. עבור נשים - עבודה היא בסופו של דבר מטלה. בבסיס התפיסה הנשית אין מוטיבציה עצומה לעבוד והתשוקה לעבודה היא מוגבלת יחסית לגברים. מרבית הנשים אינן חולמות על עבודה אינסופית כחלק מתמונת חייהם, אלא על חיים נעימים ונוחים שאינם דורשים מאמץ סזיפי עצום.

לעומת זאת, התפיסה הגברית לעבודה היא שונה בתכלית מזו של הנשים. התפיסה הגברית לעבודה היא אתגר, הזדמנות, העצמה והתגברות על מכשולים. מרבית הגברים עדיין תופסים את ערך העבודה כערך מרכזי בחייהם, והם מגדירים את עצמם לפי העבודה שהם עושים ולפי האתגר הגלום בה. מעניין לציין, שגברים מתעצמים דווקא מעבודה קשה ואינטנסיבית בעוד שנשים נחלשות ומתרוקנות מעבודה מאומצת ועקבית.  

כשהרצון הבסיסי לעבוד נעלם - גברים דועכים ונרקבים במקום של כבוד מזוייף וחולשה איומה

נשים רבות אינן עובדות. העובדה הזאת אינה משפיעה באורח דרמטי על מצבן הנפשי. לעומת זאת, כאשר גבר לא עובד - התוצאה עלול להיות טראגית מאוד עבורו

גבר שלא עובד - הוא גבר דועך. הביטחון העצמי, אנרגיית החיים, התשוקה - הכל מתרוקן ונעלם. למעשה, ניתן לומר כי במידה רבה לגברים אין אפשרות לא לעבוד דווקא משום שהנזק הנפשי שייגרם להם כתוצאה מבטלה יהיה בלתי נסבל בטווח הארוך. במילים אחרות, לא רק שהחברה מצפה שהגבר יעבוד ויפרנס את עצמו ואת משפחתו הרי שהגבר עצמו תופס את עצמו ככלי של עשייה וכגוף של פרנסה ועוצמה, וללא עבודה שיטתית ומסודרת הדימוי העצמי הפנימי של הגבר פשוט קורס.

עבודה - לא פרנסה - היא המעניקה את הכוח האמיתי של הגבר

חשוב לעשות אבחנה חדה בין עבודה לבין פרנסה. עבודה היא המאמץ והאתגר היומיומי שמעניק מקום עבודה. פרנסה היא התגמול עבור אותו מאמץ. פעמים רבות אין כל קשר בין תגמול לבין עבודה. ישנם גברים שיושבים בבית ולא עובדים, למרות שיש להם הרבה כסף ואולי אף מקורות הכנסה פאסיביים שאינם דורשים עבודה. המעניין הוא, שגברים אלה עדיין מתקשים להתמודד עם המציאות היומיומית והתחושה הפנימית שלהם היא קשה לא משום שאין להם כסף והם אינם מפרנסים אלא משום שאין להם אתגר והם אינם מועסקים ועסוקים. הדוגמה אולי הבולטת ביותר למצב זה, הוא גברים מליונרים שיכולים להרשות לעצמם לא לעבוד - אך בוחרים לעבוד בטירוף ובצורה אינטנסיבית יותר מהגבר הממוצע, בגלל האתגר שבעניין, ודאי לא בגלל התגמול.

חשוב להבין שהכוח של הגבר נובע מעבודה מאומצת, ללא שום קשר לרמת התגמול הנלווית לה. גבר שאינו נמצא בעשייה ובמאמץ תעסוקתי - יסבול כמעט תמיד ממשבר נפשי עמוק מתחושה של חוסר אונים וחולשה, כי כאשר התשוקה לעבוד אינה קיימת אצל הגבר הגבר מאבד את הזהות שלו כגבר.

וטיפ לסיום: גברים שמתפנקים ואינם רוצים לעבוד, גברים שרוצים להרוויח הרבה כסף ללא מאמץ, גברים שיושבים בבית שנים רבות בבטלה בטענה שלא מצאו עבודה מתאימה - כל הגברים הללו הם גברים שפוגעים בעצמם, פוגעים בדימוי העצמי שלהם, מדרדרים את עצמם למקומות נמוכים ומחלישים את עצמם במו ידיהם. אין דבר כזה עבודה לא מתאימה - יש דבר כזה גבר שלא רוצה לעבוד או לא מוכן להתאמץ באמת.