כיצד ילדים תופסים גירושין? 

כיצד ילדים תופסים גירושין? 

ילדים תופסים גירושין כצו גירוש ופינוי מ"הבית"

הורים גרושים משוכנעים שגירושין הוא תהליך שהם חווים - לא הילדים שלהם. למעשה, מתוך זווית הראייה של הילד - גירושין אינם רק פרידה של ההורים אחד מהשני אלא גירושין נתפסים על ידי ילדים כצו גירוש ולעיתים כצו פינוי שלהם עצמם - מהבית שלהם.

עולמו של ילד מבוסס על הביטחון שיש לו בהורים שלו. אין רמת ביטחון בסיסית יותר מהביטחון של ילדים בהוריהם. ברגע שביטחון זה מופר וההורים מבצעים צעד כמו גירושין, צעד הפוגע באמון של הילדים - הילדים חווים את הגירושין כאירוע קשה, רווי כאב, סוג של גירוש שלהם עצמם מהמשפחה ומהבית המוכר ולמעשה הפקרתם למציאות אחרת, קשה, שונה ומאוד לא נוחה. תמונת מצב זו מחריפה ומסתבכת אף יותר עבור הילדים, כאשר ההורים הגרושים בונים לעצמם משפחה חדשה ומביאים ילדים נוספים, דבר המדגיש לא רק את הפירוק הסופי של "הבית" המקורי אלא גם את זניחתם הסופית של הילדים בצורה שאין ממנה חזרה.

תחושת התלישות של ילדים להורים גרושים

ילדים להורים גרושים הם ילדים שאיבדו בשלב כלשהו של הילדות את "הבית" שלהם. זה לא משנה אם הם המשיכו לגור בבית ילדותם או הלכה למעשה עזבו אותו. את "הבית" המשפחתי, את המקום הבטוח והיציב שאותו יכולים להעניק שני הורים - הם איבדו לעד.

על כן, ילדים להורים גרושים נושאים בתוכם צלקת של תלישות. הם אינם שייכים למעשה לבית המקורי ממנו הם נולדו, והם מחפשים כל חייהם את הבית הזה מחדש. בהתחלה, הם מקווים שההורים שלהם יחזרו להיות יחד ויאחו עבורם את תמונת הבית שנסדק, אולם בהמשך קרוב לוודאי שהם יחפשו לבנות מחדש את תחושת הבית הזאת על ידי חבירה למשפחה חמה אחרת - משפחה של חבר טוב, משפחה של בן או בת הזוג שלהם, משפחה מאמצת כלשהי. אלה שלא ימצאו את "הבית" שאבד להם - יישארו כל חייהם בחיפוש, בתלישות, בחוסר שייכות לשום דבר ולאף אחד. 

שאיפה לפרפקציוניזם זוגי  

מבחינה זוגית, ילדים להורים גרושים נחלקים לשני סוגים: הסוג הראשון הם אלה שמחפשים זוגיות מושלמת ואינם מוכנים להתפשר על פחות מכך, מחשש שמא יצטרכו לעבור בעצמם שוב את תהליך הגירושין - הפעם כבוגרים ואף כהורים.

בקבוצה זו נכללים כל אותם אנשים שמחפשים בעקשנות ובנחישות את האחת או האחד שאיתו "זה יהיה שונה" ושבזכותו או בזכותה סיפור החיים שלהם יסתיים בהפי אנד ולא בגירושין נוסח ההורים שלהם. הבעיה היא שסוג כזה של פרפקציוניזם עלול להוביל דווקא לציפיות מוגזמות מבני הזוג, לרווקות כרונית של שנים עד למציאת האחד או האחת או פשוט לבניית פנטזיה של זוגיות מושלמת שבינה לבין המציאות הקשר הוא רופף.

חוסר אמונה באדם

הסוג השני של ילדים להורים גרושים הם אלה שלא מאמינים בשלמות הזוגית, לא מאמינים בכלל בזוגיות ושאין להם אמון בבני אדם מכל סוג שהוא. אנשים אלה בוחרים בדרך כלל באחת משתי אפשרויות: או שהם נמנעים לחלוטין מקשרים זוגיים והם נותרים רווקים כל חייהם.

או שהם נכנסים לקשר זוגי בצורה מאוד מפוכחת וחסרת אשליות ובונים קשרים המבוססים על אינטרסים, הגנות, הסכמים וביטחונות ולא על רומנטיקה, אינטימיות או אמון.

וטיפ לסיום: גירושין הם בחירה כואבת. עבור ההורים מדובר בדרך כלל בבחירה הנובעת מנאמנות עצמית. אולם, מבחינת הילדים מדובר בבגידה רגשית ובהרס האמון הבסיסי שיש לילדים במוסד ההורות. התוצאה הסופית מבחינת הילדים היא נזק ארוך טווח שגורם לילדים לחוות תחושת תלישות, בגידה, הפקרה וקושי.