עמדת בוש: קווי 67' אינם בהכרח קו הגבול
האירוע המשמעותי ביותר בביקור בוש בישראל וברש"פ היה הצגת תפיסתו של הנשיא בנוגע לסוגיות הליבה בהסדר הקבע, אשר הייתה רחוקה מציפיותיהן של הרש"פ וממשלת קדימה ועמדה, למעשה, בניגוד לקווים שעליהם כבר הוסכם. יתרה מזאת, דברי בוש חסמו את אפשרות פתיחתו של ערוץ שיחות חשאי שעשוי היה להביא לקידום הסכם. בוש גם הביע רתיעה מהתערבות פעילה במו"מ ואמר שיש להותיר את העבודה הקשה למנהיגים, להם הוא מוכן לסייע במידת הצורך.
חזונו של בוש בנוגע לסוגיות הליבה הוא כדלקמן: סיום הכיבוש שהחל ב- 1967; קביעת גבולות בהתאם למחויבותו לרה"מ שרון - קרי, הכרה בגושי ההתיישבות ומתן פיצוי לפליטים תוך הפעלת מנגנון חדש שיחליף את אונר"א; הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית, שוחרת שלום ואנטי-טרוריסטית, אשר תהיה רציפה טריטוריאלית, אולם לא בהכרח לאורך גבולות 67, אותם כינה בוש "קווי שביתת נשק"; ישראל מדינה יהודית, ופלסטין מדינה המיועדת לפלסטינים.
קידום "הסכם מדף" והתניה לשינויים פנימיים ברש"פ
תפיסה זו שהציג הנשיא אינה מהווה אפילו נקודת פתיחה עבור הפלסטינים ויוצרת בעיה גדולה גם לרה"מ אולמרט. אשר להליכי המו"מ, בוש אמר שזה יתנהל בשלושה מסלולים מקבילים: הפוליטי, הביטחוני ופיתוח מוסדות המדינה והכלכלה. הוא לא אמר שעד סוף 2008 תוקם מדינה פלסטינית, אלא שההסכם על חזון המדינה הפלסטינית ייחתם עד אז ויוצג בפני הפלסטינים כחלופה למצב הנוכחי. במובן מסוים, הוא התכוון ל"הסכם מדף" שיחכה ליישום עד אשר יושגו דמוקרטיה וביטחון. בוש, אם כך, שב והעדיף את הרפורמות הפנימיות ברש"פ על פני הסכם חיצוני. לפני שהם נהנים ממדינה - על הפלסטינים להפוך לדמוקרטים ושוחרי שלום.
הטקטיקה הפלסטינית: לעצור התקדמות במו"מ; לחלץ הישגים בשטח
ראש צוות המו"מ הפלסטיני, אבו עלא, אמר בראיון ל"אל-ג'זירה", ערב ביקור בוש, שהפלסטינים לא יוכלו לקבל פחות ממה שערפאת דחה בקמפ דייויד. מדוע, אם כן, הם המשיכו בפגישות? אבו עלא השיב כי הפלסטינים לא יהיו הראשונים לקום מהשולחן, כך שאיש לא יוכל להאשים אותם בפיצוץ השיחות. תשובתו מגלה בעצם את הגישה הפלסטינית: לעצור התקדמות במו"מ תוך כדי השגת הישגים בשטח - המטרה העיקרית הייתה לחלץ מבוש הצהרה תקיפה ביחס להתנחלויות, במיוחד בירושלים, על מנת ליצור חיץ בין ארה"ב לישראל. בוש זיהה את הטקטיקות האלה ולכן התייחס לסוגיית ההתנחלויות כלאחר יד.
הקשיים ביצירת הערוצים החשאיים
עמדותיו של בוש יצרו בעיות גם לממשלת קדימה, אשר קיוותה לפתוח ערוץ שיחות חשאי בין ביילין לעבד רבו במטרה להתגבר על המכשולים בערוץ השיחות הרשמי. ביילין התפטר לאחרונה מראשות מרצ על מנת להקדיש את זמנו לפיתוחה של יוזמת ז'נבה, המבוססת על הצעותיו של קלינטון, לכדי הסכם של ממש. עמדותיו של בוש החליפו את הצעות קלינטון והשמיטו את היסודות עליהם הושתת התהליך כולו. יתרה מכך, בוש אף שב וחזר להבנה קודמת בנוגע למפת הדרכים. בעוד קדימה ואבו מאזן הסכימו על גזירה שווה להתנחלויות ולמחויבותם הביטחונית של הפלסטינים בנושא המלחמה בטרור - בוש הבהיר שהביטחון עומד מעל לכל וניצב אפילו לפני המחסומים. כתוצאה מכך, אולמרט ואבו מאזן חייבים כעת להתחיל מחדש מנקודת האפס. עכשיו, כשהגישה של שלב אחר שלב במפת הדרכים שבה לחיים ויסודות הצעות קלינטון בקמפ דיוויד בטלים - הערוצים הרשמיים והבלתי רשמיים נתונים בבעיה.
התעלמות מהיוזמה הערבית
במהלך מסיבת העיתונאים המשותפת לאבו מאזן ובוש, המנהיג הפלסטיני הדגיש את חשיבות היוזמה הערבית, המבוססת על התכנית הסעודית, בעוד בוש התעלם ממנה לחלוטין. מן הראוי לשים לב כי לאחר ביקורו כאן, שלא כבעבר, בוש לא המשיך ישירות לקהיר או לריאד, אלא דווקא לכוויית ולמפרץ. מדובר בסימן לאי שביעות רצון אמריקאי מסעודיה ומצרים, מתפקידן באנאפוליס ובפאריס ומהחיבוק שהן העניקו לאיראן. כוויית היא המדינה שהכי פחות מתעניינת בבעיה הפלסטינית, בדומה לשאר מדינות איחוד האמירויות ובשונה מסעודיה, אשר דורשת בעקביות מארה"ב לקשור את הבעיות האזוריות עם הבעיה הפלסטינית. מכאן, שהתמודדות עם האתגר האיראני תנותק מהטיפול בעניין הפלסטיני.
עמדת החמאס
שלא כמו במהלך ועידת אנאפוליס, החמאס לא עשה הפעם שום דבר מעבר לשגרה. הארגון קיים מספר הפגנות רגילות בעזה, אך לא ניסה לעשות שום דבר בגדה המערבית. נראה שחמאס הבטיח לסעודים ולמצרים לתת להם צ'אנס לשכנע את בוש שיש צורך בחזרה לממשלת אחדות.
מה הולכות לעשות קדימה והרש"פ?
קידום מהיר של תהליך השלום הינו עניין חיוני עבור הישרדותו הפוליטית של אולמרט ולכן הוא לא יכול לקבל "לא" כתשובה מהאמריקאים. יש לצפות שהוא יתעלם מתפיסותיו של בוש ויבקש מביילין לנהל ערוץ שיחות חשאי עם עבד רבו במטרה לסכם את הבנות ז'נבה.
סיכום
בוש נראה יותר ישראלי מישראל. במקום לשים על השולחן "הסכם גישור" שיאפשר לישראלים ולפלסטינים לנוע קדימה, הוא הציג חזון המנותק לחלוטין ממה שכבר הוסכם בין אולמרט לאבו מאזן. נראה שאולמרט ינסה לשכנע את רייס לגרום לבוש לשנות את דעתו. במידה והדבר לא יתרחש, אולמרט ימשיך כאילו לא קרה כלום, אך האם הדבר ניתן ליישום? סביר להניח שלא.
האירוע המשמעותי ביותר בביקור בוש בישראל וברש"פ היה הצגת תפיסתו של הנשיא בנוגע לסוגיות הליבה בהסדר הקבע, אשר הייתה רחוקה מציפיותיהן של הרש"פ וממשלת קדימה ועמדה, למעשה, בניגוד לקווים שעליהם כבר הוסכם. יתרה מזאת, דברי בוש חסמו את אפשרות פתיחתו של ערוץ שיחות חשאי שעשוי היה להביא לקידום הסכם. בוש גם הביע רתיעה מהתערבות פעילה במו"מ ואמר שיש להותיר את העבודה הקשה למנהיגים, להם הוא מוכן לסייע במידת הצורך.
חזונו של בוש בנוגע לסוגיות הליבה הוא כדלקמן: סיום הכיבוש שהחל ב- 1967; קביעת גבולות בהתאם למחויבותו לרה"מ שרון - קרי, הכרה בגושי ההתיישבות ומתן פיצוי לפליטים תוך הפעלת מנגנון חדש שיחליף את אונר"א; הקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית, שוחרת שלום ואנטי-טרוריסטית, אשר תהיה רציפה טריטוריאלית, אולם לא בהכרח לאורך גבולות 67, אותם כינה בוש "קווי שביתת נשק"; ישראל מדינה יהודית, ופלסטין מדינה המיועדת לפלסטינים.
קידום "הסכם מדף" והתניה לשינויים פנימיים ברש"פ
תפיסה זו שהציג הנשיא אינה מהווה אפילו נקודת פתיחה עבור הפלסטינים ויוצרת בעיה גדולה גם לרה"מ אולמרט. אשר להליכי המו"מ, בוש אמר שזה יתנהל בשלושה מסלולים מקבילים: הפוליטי, הביטחוני ופיתוח מוסדות המדינה והכלכלה. הוא לא אמר שעד סוף 2008 תוקם מדינה פלסטינית, אלא שההסכם על חזון המדינה הפלסטינית ייחתם עד אז ויוצג בפני הפלסטינים כחלופה למצב הנוכחי. במובן מסוים, הוא התכוון ל"הסכם מדף" שיחכה ליישום עד אשר יושגו דמוקרטיה וביטחון. בוש, אם כך, שב והעדיף את הרפורמות הפנימיות ברש"פ על פני הסכם חיצוני. לפני שהם נהנים ממדינה - על הפלסטינים להפוך לדמוקרטים ושוחרי שלום.
הטקטיקה הפלסטינית: לעצור התקדמות במו"מ; לחלץ הישגים בשטח
ראש צוות המו"מ הפלסטיני, אבו עלא, אמר בראיון ל"אל-ג'זירה", ערב ביקור בוש, שהפלסטינים לא יוכלו לקבל פחות ממה שערפאת דחה בקמפ דייויד. מדוע, אם כן, הם המשיכו בפגישות? אבו עלא השיב כי הפלסטינים לא יהיו הראשונים לקום מהשולחן, כך שאיש לא יוכל להאשים אותם בפיצוץ השיחות. תשובתו מגלה בעצם את הגישה הפלסטינית: לעצור התקדמות במו"מ תוך כדי השגת הישגים בשטח - המטרה העיקרית הייתה לחלץ מבוש הצהרה תקיפה ביחס להתנחלויות, במיוחד בירושלים, על מנת ליצור חיץ בין ארה"ב לישראל. בוש זיהה את הטקטיקות האלה ולכן התייחס לסוגיית ההתנחלויות כלאחר יד.
הקשיים ביצירת הערוצים החשאיים
עמדותיו של בוש יצרו בעיות גם לממשלת קדימה, אשר קיוותה לפתוח ערוץ שיחות חשאי בין ביילין לעבד רבו במטרה להתגבר על המכשולים בערוץ השיחות הרשמי. ביילין התפטר לאחרונה מראשות מרצ על מנת להקדיש את זמנו לפיתוחה של יוזמת ז'נבה, המבוססת על הצעותיו של קלינטון, לכדי הסכם של ממש. עמדותיו של בוש החליפו את הצעות קלינטון והשמיטו את היסודות עליהם הושתת התהליך כולו. יתרה מכך, בוש אף שב וחזר להבנה קודמת בנוגע למפת הדרכים. בעוד קדימה ואבו מאזן הסכימו על גזירה שווה להתנחלויות ולמחויבותם הביטחונית של הפלסטינים בנושא המלחמה בטרור - בוש הבהיר שהביטחון עומד מעל לכל וניצב אפילו לפני המחסומים. כתוצאה מכך, אולמרט ואבו מאזן חייבים כעת להתחיל מחדש מנקודת האפס. עכשיו, כשהגישה של שלב אחר שלב במפת הדרכים שבה לחיים ויסודות הצעות קלינטון בקמפ דיוויד בטלים - הערוצים הרשמיים והבלתי רשמיים נתונים בבעיה.
התעלמות מהיוזמה הערבית
במהלך מסיבת העיתונאים המשותפת לאבו מאזן ובוש, המנהיג הפלסטיני הדגיש את חשיבות היוזמה הערבית, המבוססת על התכנית הסעודית, בעוד בוש התעלם ממנה לחלוטין. מן הראוי לשים לב כי לאחר ביקורו כאן, שלא כבעבר, בוש לא המשיך ישירות לקהיר או לריאד, אלא דווקא לכוויית ולמפרץ. מדובר בסימן לאי שביעות רצון אמריקאי מסעודיה ומצרים, מתפקידן באנאפוליס ובפאריס ומהחיבוק שהן העניקו לאיראן. כוויית היא המדינה שהכי פחות מתעניינת בבעיה הפלסטינית, בדומה לשאר מדינות איחוד האמירויות ובשונה מסעודיה, אשר דורשת בעקביות מארה"ב לקשור את הבעיות האזוריות עם הבעיה הפלסטינית. מכאן, שהתמודדות עם האתגר האיראני תנותק מהטיפול בעניין הפלסטיני.
עמדת החמאס
שלא כמו במהלך ועידת אנאפוליס, החמאס לא עשה הפעם שום דבר מעבר לשגרה. הארגון קיים מספר הפגנות רגילות בעזה, אך לא ניסה לעשות שום דבר בגדה המערבית. נראה שחמאס הבטיח לסעודים ולמצרים לתת להם צ'אנס לשכנע את בוש שיש צורך בחזרה לממשלת אחדות.
מה הולכות לעשות קדימה והרש"פ?
קידום מהיר של תהליך השלום הינו עניין חיוני עבור הישרדותו הפוליטית של אולמרט ולכן הוא לא יכול לקבל "לא" כתשובה מהאמריקאים. יש לצפות שהוא יתעלם מתפיסותיו של בוש ויבקש מביילין לנהל ערוץ שיחות חשאי עם עבד רבו במטרה לסכם את הבנות ז'נבה.
סיכום
בוש נראה יותר ישראלי מישראל. במקום לשים על השולחן "הסכם גישור" שיאפשר לישראלים ולפלסטינים לנוע קדימה, הוא הציג חזון המנותק לחלוטין ממה שכבר הוסכם בין אולמרט לאבו מאזן. נראה שאולמרט ינסה לשכנע את רייס לגרום לבוש לשנות את דעתו. במידה והדבר לא יתרחש, אולמרט ימשיך כאילו לא קרה כלום, אך האם הדבר ניתן ליישום? סביר להניח שלא.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
