בטיפולי פוריות: הקשר שבין תקווה להתרסקות בגלל שלילי בטיפולי פוריות 

עוד מחזור טיפולים מתחיל לאחר עוד שלילי מייאש ומדכא.

אבל הפעם את רוצה לעשות את זה אחרת, את נחושה בדעתך, לא לפול הפעם לתהום,

ולשם כך את מצמצמת ציפיות, לא מאפשרת לתקווה לצמוח בחופשיות, הופכת זהירה 

ואפילו מכינה עצמך נפשית לכשלון. כך, את חושבת, לא תתרסקי כאשר יגיע שלילי נוסף.

וכאשר הגיע שלילי נוסף מה קרה?   התרסקת.

רוצה לדעת למה? 

הסיבה טמונה בתת המודע או יותר נכון בהכוונה לא מודעת סותרת הנמצאת בראשך. 

הכוונה זו  שומרת את התקווה להצלחה חיה וקיימת גם אם קטנה, כמו נר קטן המהבהב לו ברוח.

את כל כך עסוקה בדיכוי התקווה, בפחד מהמצוקה שתבוא בעקבות כשלון עד שאינך שמה לב

לתקווה ולעוצמתה.

 לא סתם נאמר שהתקווה הינה כוח חזק מאין כמוהו שבזכותו אנשים ממשיכים לחיות, הוא הכוח

המניע מאחורי פעולות רבות, אבל הוא גם הכוח שמקבע ותוקע אנשים במצבים וביחסים בלתי אפשרים.

לכן, לא משנה כמה תתכונני, כמה תתרגלי זהירות ומתינות וצמצום ציפיות, ברגע האמת מה שיקבע

את עוצמת התגובות שלך תהיה ההכוונה הלא מודעת הסותרת.

אז מה עושים?

• באופן פרדוכסלי בדיוק את ההפך ממה שניסית לעשות עד כה. במקום לדכא את התקווה להצלחה,

         במקום להגיד לעצמך, שהפעם את שוב עומדת להכשל,  במקום להתכונן לכשלון, הפעם את נותנת

         מקום לתקווה.

• קודם מחבקים ומקבלים את העובדה שהתקווה להצלחה חזקה מהכל. שהיא כאן ולא הולכת לשום מקום.

         מבינים שזה, שאני לא חווה אותה בכל רגע אין פרושו שהיא אינה. פרושו רק שהיא נסתר ואולי קטנה.

         אבל היא ללא ספק כאן ונשארת.

•  הפעם את מפעילה אסטרטגיות שיעבדו במתאם עם התקווה, זהירה אמנם אבל זוכה להתייחסות והכרה.

         מה שזה אומר זה, שבהכנה הנפשית שלך לפני ובמהלך מחזור טיפולי פוריות, את מפסיקה לחשוב

         ו/או להגיד ש"בטח גם הפעם ייכשל" או לחליפין להגיד ש"הפעם בוודאות יצליח!"

         מה שאת עושה עכשיו זה לאמן את מוחך- את מחשבותיך להיות באיזון. למנוע מהנדנדה הרגשית

         העולה ויורדת בפראות לשגע אותך .  (בדיסק "להכנס להריון-פוריות פי 2" תוכלי ללמוד בדיוק איך לעשות זאת)

• אחת הדרכים המאד יעילות שלקוחותיי מאמצות בעקבות המלצותיי נקראת "שביל הבינה".

         למה בינה? כי הן מבינות בליבן ובמוחן שאין וודאות לגבי תוצאה כזו או אחרת , חיובית או

         שלילית והן מקבלות זאת, לא כמקור לחץ, אלא כמקור לתקווה ולרוגע. למה?

         כי הן מבינות שבאותה מידה שהטיפול יכול להכשל הוא יכול להצליח ובגדול. ומכוון שכרגע

         התוצאה אינה ידועה וכאמור היא יכולה להיות גם מאד טובה, אין טעם לשגע עצמנו לכל אחד

         מהכוונים. לכן, הדבר הנכון לעשותו הוא לאמץ אופטימיות ותקווה זהירה. כלומר, לא להטריד

         עצמנו ב"לא" כי זה לא יעזור בכלל כרגע (אם כבר רק יקלקל).  פשוט להזכיר לעצמנו, שבחרנו

         בנינוחות וברוגע, שבחרנו לקבל ולאמץ את המחשבה שהכל אפשרי כרגע, אז מה הטעם לסבול?!

הגדולה של כוון זה היא  שהיא במתאם עם ההכוונה הלא מודעת –נותנת מקום למשהו מאד חזק

בתוכנו אבל גם שומרת על מציאותיות – על התכנות של שלילי במקביל להבנה שאין טעם להטרים

סבל לפני שיש לנו סיבה טובה לכך.

רוצה גם את להיות מסוגלת ליצור זאת בעצמך? לחצי כאן.

איתך לאורך כל הדרך,

רינה שינברג