פסטיבל לילות לבנים אדומים 2012 - כשהשופט הוא בעל הקבוצה 

פסטיבל לילות לבנים אדומים 2012 - כשהשופט הוא בעל הקבוצה 

מאת שף אלון גונן

אתרי היין גועשים ושוצפים ומדברים על קריסת תעשיית היין הישראלית. יוסי בן אודיס אף פתח עמותה להצלת יינות ישראל. הרי אף אחד, כולל יוסי, אינו חושב שזה באמת רציני מעבר לגימיק שייעלם תוך שבוע שבועיים גג.

הבעיה היא לא המחיר שהצרכן משלם עבור בקבוק יין ישראלי. הבעיה היא למה הצרכן משלם את המחיר הזה. אין זה סוד שבעל מסעדה או בעל חנות רוכש יינות מהיקבים במחיר X , והיקבים אף נותנים הנחות משמעותיות על מנת שהמסעדה או החנות תכניס את היין לתפריט. הבעיה היא שבפועל ההנחות הללו לא מתורגמות ללקוח בשום מצב. החזירות כאן עוברת כל גבול. יקבים מורידים מכנסיים ומעניקים הנחות מאוד משמעותיות עד 60% ממחיר המדף אצלם ביקב, אבל אנו הצרכנים מקבלים את המכפלה הכל כך אהובה של בעלי המסעדות והחנויות: 1.56.

והתופעה היותר מדאיגה שמתחילה להשתרש כאן, וזו הבעיה האמיתית אשר תגמור את תעשיית היין הישראלית, הנה אי הפרדת הרשויות כפי שנהוג להגיד.

אין שום תקדים בעולם שבעל חנות, גדול ככל שיהיה, יפיק פסטיבלים של יין. לא ייתכן שהשופט הוא גם בעל הקבוצה. השתלטות הסוחרים על ענף היין היא מסוכנת, ואני לא מבין איך חבריי העיתונאים לא שמים לב למה שקורה כאן.

לא ייתכן שרשת חנויות ין כמו אבי בן, שמוכרת יין במיליוני שקלים בשנה, וכן מעניקה במה נאותה ליינות ישראל ומקדמת את יקבי ישראל בחנויות שלה, תחליט לערוך פסטיבל יין, ותזמין את היקבים שמוכרים אצלם בחנויות לפסטיבל, ולהטעים את הקהל המוזמן בתשלום, ואף לפתוח חנות במקום - כשלא היקבים מקבלים את הכסף עבור היין אלא החנות.

היקבים שבאים לתערוכה הזו יודעים, כי במידה ולא ישתתפו ולא יקימו דוכן שעולה להם כמה אלפי שקלים ויטעימו אלפי אורחים חינם אין כסף, הם מסכנים את נוכחותם בחנויות.

השיקולים של היקבים להיות בתערוכה הם לא ענייניים, ומזיגת היין בתערוכה מבחינתם היא שפיכת יין. שום חשיבה על יחסי ציבור ליקבים עצמם בתערוכה. דוכן, עלמות חן שמוזגות יין, ותו לא.

אפשר היה לספור על יד אחת את הייננים או בעלי היקבים שעמדו בדוכנים.

לא יכול להיות שסוחר יפיק תערוכות יין. לא יכול להיות שהתערוכה לא תהיה מקצועית לקהל שמגיע, והסוחר יחליט איזה יקב יהיה או לא יהיה, על פי מי שנמכר אצלו.

במדינה קטנה כמו שלנו יש עשרות תערוכות, ו- 90% מהן לא מקצועיות בעליל, והן אלה אשר פוגעות בתעשיית היין.

אנשים באים לכאורה לבר היין הכי זול בעיר, שכבר מזמן אינו זול (על מה גביתם 90 שקלים במוזיאון ארץ ישראל? על יין שקיבלתם חינם? על אוכל שנמכר לקהל? על כמה להקות? על מה בדיוק?).

בכל השנים שחברת שקד קיימת, הם לא העזו לערוך פסטיבל. לא בגלל שהם לא מקצועיים חלילה, אלא שפשוט הם מבינים מה זו אתיקה.

בעל חנות, בעל מסעדה, סוחר, צריך לדעת את מקומו. כמובן שאפשר לעשות אירועי יין ולהטעים יינות ללקוחות, אולם כשמפיקים פסטיבל צריך שתהיה לקהל האפשרות לחוות מכל היקבים ולא רק ממי שקרוב לצלחת.

תערוכות היין צריכות להישאר בידי אנשי המקצוע. חייבים להגביל את תערוכות היין ל- 2-3 בשנה, על מנת לייצב את משק היין והוצאת הכספים המטורפת של היקבים. חייבים לדרוש שההנחה שמקבלות חנויות ומסעדות תתורגם ללקוח. אולי הגיע הזמן שהיין יעבור מהפכה שיווקית, ויגיע ללקוח ישירות מהיקב עם ההנחות שנותנים לסוחרים. ופה היקבים הגדולים צרכים להתחיל לחשוב על הלקוח.

ועם כל נושא הממונה על ההגבלים העסקיים, לכם יש ביד הכוח להתאגד ולדרוש מחנויות וממסעדות לתרגם את ההנחות שלכם ללקוח ולטובתו, ואם הייתם אולי מתחילים להתאגד ופותחים חנויות יין שמוכרות את היין שלכם יחד ישירות ללקוח, מחיר היין יהיה שפוי ותעשיית היין תעמוד על רגליה שוב. כי אסור שהשופט – בעל חנות יין פרטית, יהיה בעל הקבוצה – מארגן תערוכות.