כל שנה בראש השנה כל משפחתי נאספת ואנו חוגגים את ראש השנה, "חוגגים" תמיד תהיינה את המריבות על מי מביא את הדג ואיזה דג לעשות גפילטע פיש או מושט או סלמון או נסיכת הנילוס, אה ואם חשבתם שזה כל הויכוח אז זו רק ההתחלה, כמובן שיש את הויכוח אצל איזו משפחה נעשה את החג, שלי או של בעלי, או שנחגוג בבית ונזמין את שתי המשפחות ואז זו צרה בפני עצמה, זה לא אוהב את האוכל הזה, זה אלרגי לסוג האוכל הזה אבל השני אוהב יש יותר מדי כאב ראש והדבר האחרון שבא לי זה שיישארו, כל הארוחה דיבורים על פוליטיקה ואם זה לא פוליטיקה, אז חמתי אומרת לי, למה הילד לא אוכל שעועית, אצלי הוא היה אוכל, כל הילדים שלי אכלו אצלי שעועית. כל חג אותו סיפור, לא קלטת שהילד לא סובל שעועית, למה שאכריח אותו לאכול את השעועית שלך, אולי תגווני! כמובן שזה רק במוחי תמיד אותו חיוך מזויף ואמירת אותו פתגם "הוא לא יצא על אבא שלו כנראה".
אה וברור שזה רק הפרולוג בואו לא נשכח את הגיסות שלי שמתלבשות כמו כדור מראות ואת הדודה שאומרת שמנת קצת לא? תראי אותי רזיתי מדיאטה חדשה של דוקטור... פה איבדתי אותה א. כי כל חג היא תופחת ותופחת עוד ועוד ו-ב. כי האחיין ה"מתוק" שלי בדיוק משך בשערות של הקטנה שלי.
חמי שיהיה בריא עד 120 ,אבל הוא חופר עם אבי ותמיד יוצר ויכוחים רועמים סביב השולחן כבר הבנו שאתה ימני הדוק, כל חג תתווכח עם אבי על דעותיו הפוליטיות עוד לא הבנת שזה נמאס?
ולקינוח, הבן דוד שמביא כל חג חברה חדשה, לא שיש לי עיניים גדולות על הבחור, שיבושם לו אבל למה להכניס אליי הביתה בחורות בחצי עירום, מטלית על החזה ונייר טואלט שעוטף את פלג הגוף התחתון זה לא ביגוד הולם למשפחה, עוד לא שמת לב למה אתה מחליף אותן כל פעם מחדש?
ברור שיש עוד מכלול של "אטרקציות מהנות" במהלך הארוחה אבל אני חושבת שכבר הבנתם את הסיפור.
ראש השנה יוצא ברצף עם שאר החגים כיפור סוכות ושמחת תורה אז השנה החלטתי שאני מקדימה את זמני, אני, בעלי והילדים לבד מול העולם הגדול, בלי שום נספחים נלווים,בלי כל ה"כף" של הארוחות המשפחתיות העמוסות, אולי השנה תהיה לי סוף כל סוף, פתיחת שנה מוצלחת.
