שלוש דרגות בהתנהלות זוגיות – איך מגעים להחלטות בבית?
1) ויתור : אחד מוותר לגמרי על הדעה והרצון שלו כאשר השני "מנצח" ואת דעתו ורצונו מקיימים – זה לא שלום, אלא התנצחות ותחרותיות שבוודאי בסופו של דבר תביא לשבירה בבית ומחוצה לו כמו שביארנו.
ויתור למען מסחר : מצב בו אחד מבני הזוג מוותר על עצמו לטובת תנאי או מסחר ואילוף של הצד השני. כמו לדוגמה: "אני אכין לך אוכל אם נצא השבוע עם חברים". או למשל - "אני מוכן לפרנס את הבית אם אני אקבל חום ואהבה".
2) פשרה : "עדיף שלום גרוע מאשר מריבה טובה" - הרבה מהמצבים הבעייתיים בזוגיות אפשר לפטור ע"י הגעה לקו האמצע שמחבר בין שניהם. אבל, בשביל זה צריך שיהיה לבני הזוג גדלות המוח והלב להכיל גם דעות הפוכות משלי. כלומר - לא רק מה שאני מרגיש וחושב אלו דברי אמת, אלא - גם מה שבן הזוג מרגיש וחושב אלו דברי אמת. יש אמת שלי, ויש גם את האמת של בן הזוג – שתי הדעות – אמת הן.
אדם שמסוגל להכיל תפיסה זו נמצא במצב של בגרות נפשית ולא במצב נפשי של קטנות ויניקה. מצב של קטנות המוחין הוא שאתה בטוח שהדברים שאתה מרגיש וחושב, כך גם השני מרגיש וחושב כמותך, או לפחות שהוא "צריך" לחשוב ולהרגיש כמוך.
ממחקרים שנערכו בנושא התפתחות הילד, לקחו ילד קטן בערך בגילאי 4-5 וראו שכאשר החוקר שואל אותו "מה אני רואה?", הילד ישיב שאתה רואה בדיוק את מה שהוא רואה מולו, למרות שאתה יושב במצב מולו ומסתכל לכיוון ההפוך.
כך גם בזוגיות, לעיתים נדמה לנו שבן/בת הזוג חושבים ומרגישים כמונו, ואם לא אז עליהם לחשוב כמונו. אבל אז אנחנו בדיוק כמו הילד הקטן שרואה רק מה שהוא רואה ולא מבין וחושב בכלל שיש צד אחר להסתכל בו.
לעומת זאת, כאשר בני זוג מכילים זה את זה, הם מרגישים ויודעים שכל אחד יכול להרגיש ולחשוב את העולה על רוחו, בלי שהשני ינסה לסתור אותו ואת השקפתו. כאשר בני הזוג מבינים שיש יותר מאמת אחת, אפשר לחבר בניהם והחיבור יהיה בקו האמצעי כלומר בדעה בין שניהם. נמחיש באמצעות דוגמה:
הבעל סובר שצריך להציב גבולות ברורים לילדים, ואילו האשה רכה יותר . ויכוחים רבים ביניהם מתרחשים סביב שאלות חינוך הילדים . והאמת - גבולות הם דבר חשוב והכרחי בחינוך הילדים, אולם לעתים נדרשת גמישות מסוימת . אם שני בני הזוג יתייעצו ביניהם מתוך כבוד הדדי ייבנה החינוך בתפארתו.
למצב של פשרה אפשר לקרוא שלום בית טוב, אבל לא שלם. בפשרה כל אחד מוותר ונפגשים ב"אמצע", אולם - מכיוון שכל אחד וויתר קצת, הוא לא ביטא את כל כולו, כך שבוודאי הדעות והרגשות השונים אינם מתבטאים לחלוטין במציאות.
מהי הדרגה השלשית בקבלת החלטות בבית?
3) ידוע הפסוק על בריאת האישה : " לא טוב היות האדם לבדו... אעשה לו עזר כנגדו".
מסביר על זה אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד בספר ליקוטי תורה על הפסוק משהו נפלא: "וזהו לא טוב היות האדם לבדו... אעשה לו עזר כנגדו שיהיה עזר וסיוע מבחינה כנגדו דווקא..". כלומר, הניגוד והשוני של האישה לאיש והאיש לאישה במבנה נפשם ובפרט בדעותיהם השונים, הוא העזר .
כיצד יתכן שבניגוד יהיה עזר? בדרך כלל אנו פחות מסתדרים ופחות אוהבים את השונים והמנוגדים לנו. לדוגמא: לאדם רגוע, שליו, קר ואדיש - יהיה קשה לו לקבל אישה רעשנית, אימפולסיבית ורגשנית שתעשה לו "חגיגות" עם חברות כל היום בבית.
אבל הקב"ה מצהיר שהניגוד והשוני הוא דווקא ההשלמה ואתם ביחד נקראים אדם שלם. מכוון שדווקא השונה יכול להשלים אותך. הרי כל אחד מאיתנו חסר באיזה צד בנפש. לדוגמא: אתה רגוע, שליו ואדיש - בוודאי חסר בך ההתלהבות. מאיפה אתה יכול לקבל את התכונות שאין לך? מבת זוגתך ולהיפך.
כלומר החיסרון שבך יכול לגרום לחיבור הכי מושלם ושלם לאשתך, או לכעס ומריבה איתה. אתה בוחר איך להתייחס לחסר שבך. כאן מתחילה השמחה הפנימית כי אתה בוחר איך תראה הזוגיות שלך, כי אתה בוחר איך להתייחס, איך להגיב, ומאיפה להגיב לכל דבר, ולכן הזוגיות שלך תלויה בך. הקושי לקבל את בת זוגתך תלויה בהסתכלות ובתבונה שהסברנו.
זוהי העבודה העצמית שנדרשת ממך במקרה הזה: קבל את העובדה שאתה חסר, והנשמה המשלימה שלך זו בת זוגתך. זה יגרום לך לקבל אותה כמו שהיא, ולרצות להתחבר אליה .
לסיכום: החיסרון שבך יכול גם לגרום חוסר חיבור. כי אדם חסר (כמו שאדם רעב לדוגמא) מרגיש קושי עם זה שהוא חסר משהו, מכיוון שהוא לא שלם הוא לא מרגיש טוב עם זה. לעומת זאת, מצב זה יכול לגרום חיבור לשני. בדוגמה של האדם הרעב - אתה ניגש לשני שיש לו אוכל והוא ממלא את חסרונך. אתה מאוד מעריך ומודה לו על שעזר לך, זה העזר כנגדו האמיתי.
חסר לך? זו הסיבה לחיבור לאשתך שתהיה העזר ותמלא את החסר שבך. דברזה יכול לגרום לאש של אהבה וצימאון לבת זוגתך, שיכולה למלא את החסר בך, או אש של גאווה, כעס ותחרות וריב - הכול תלוי בעבודה שלך עם עצמך.
מה זה קשור לקבלת החלטות?
נעזר בדוגמה:
הבעל סובר שצריך להציב גבולות ברורים לילדים, ואילו האשה רכה יותר . ויכוחים רבים ביניהם מתרחשים סביב שאלות חינוך הילדים .
בדרך קבלת ההחלטות הנ"ל, הבעל יהיה אחראי להציב גבולות ברורים ואילו האישה תהיה אחראית על היד הרכה בבית. כך הילדים יקבלו את האיזון והעיצוב הנכון ביותר שכל ילד צריך. יתרה מכך, כל אחד מבני הזוג יפעל לפי הדעת הכי עמוקה שלו, וכך יבטא את כל כולו.
כי ברגע שיש פשרה (בדרגה השנייה של קבלת ההחלטות), אז חייבים להגיד שבני הזוג לא ביטאו את עצמם עד הסוף, כי כאמור הדעות שונות.
זוהי הדרגה הכי גבוהה של שלום בית. שמחליטים שכל אחד מקבל את דעותיו, רצונותיו והתנהגותו בלי לנסות לשנות אותו, זה נקרא להכיל אחד את השני או במילים של חסידות - "גדלות המוחין".
