מתי הרגע להגיד לאחד ההורים שהגיע הזמן להפסיק לנהוג? 

מתי הרגע להגיד לאחד ההורים שהגיע הזמן להפסיק לנהוג?

נהגים ותיקים, מתי נבדקתם לאחרונה?

נהגים ותיקים, מבוגרים שצברו עשרות שעות כביש, נוהגים בדרך כלל בשעות שאין בהן לחץ תנועה, ממעטים או אינם נוהגים בלילה או שעות בדרכים. סטטיסטית, אפילו מעורבים בפחות תאונות דרכים מאשר נהגים צעירים.

הכל בסדר עד ליום בו מתחילה אצלם אחת התופעות או יותר של ירידה בתפקוד, בריכוז, בעירנות, בזהירות, בשיפוט נכון, במהירות התגובה. לעיתים קרובות, הירידה נובעת מהגיל, מההזדקנות, מהמצב הבריאותי, למרות שגיל כשלעצמו אינו מחלה אלא תהליך ויש מבוגרים רבים אצלם נשמרים הכישורים. הקצב משתנה, המהירות אחרת, ישנו שינוי וחייבים להתייחס אליו, לבדוק ולקבל החלטות.

במקרה של תאונה, מבוגרים נפגעים קשה יותר וההתאוששות ארוכה ומסובכת. כבר לא טעות אנוש אלא תוצאה של מגבלה גופנית. לשון החוק במקרה של ירידה או שינויים בתפקוד קובעת מפורשות שעל האדם עצמו או על רופאו לדווח למשרד התחבורה, למי שאמון להיות אחראי על חידוש הרישיון. החוק גם קובע בדיקה לכשירות נהיגה למבוגרים, במסגרת מרב"ד, אך גם כאן הנטייה היא לא לקבל החלטות חפוזות ובשנתיים האחרונות שונה המועד מגיל 65 ועומדת עתה על גיל 70, אלא אם רופא קבע אחרת.      

גברים ונשים מגיבים אחרת להפסקת נהיגה. הגבר, המנהיג, שנהיגתו מופסקת מרגיש כאילו וקוטעים את רגליו. נשים, אישה מקבלת הפסקת הנהיגה בהבנה, מקסימום תזמין מונית, תרגיש ליידי... אין לה בעיה שמסיעים אותה...

גברים מתקשים להודות בירידה ביכולת הנהיגה. נכון, הם איטיים יותר, אבל לא על הכביש... הם נוטלים תרופות, אבל מי לא?... ובכלל, הם יכולים לנהוג גם בעיניים עצומות! עובדה, הם לא קיבלו אפילו קנס על חניה במקום אסור כבר 15 שנה...

מתי הזמן להגיד לאחד ההורים שהגיע הזמן להפסיק לנהוג? כשההורה מזדקן? אחרי אירוע מוחי או לבבי? האם מותר לנו להתערב ואולי בכלל מדובר בחובה, שגם אם אינה נעימה היא מחויבת המציאות?

סיפור מהחיים: דורון, 52, הוא הבן הצעיר במשפחה. גר קרוב להורים, קופץ לבקר מדי יומיים, מלווה אותם לרופא. בקיצור, בן שכל הורה מזדקן מאחל לעצמו. בחודשים האחרונים דורון מודאג ולא ממש יודע מה לעשות. אביו, הגבר שתמיד אפשר היה לסמוך עליו, הזדקן. מבולבל, שוכח שהבטיח, לא זוכר היכן החנה את רכבו. הוא איטי, ישנוני בחלק מהשעות, אבל אינו מוכן להיבדק. כי מה כבר יגיד לו הרופא שהוא לא יודע בעצמו, שהזקין? בינתיים, הוא ממשיך לנהוג.  

דורון דיבר עם אחיו על השינויים העוברים על אביו, אבל הם פטרו את הנושא בהינף יד. למי יש זמן להתעסק בשטויות, לחפש מחלות? הכל בסדר, כל עוד אמא שם לא צריך לדאוג. אם היה משהו, היא כבר היתה מזעיקה אותם. דורון, לעומתם, מודע לנהיגה המסוכנת של אביו על הכביש. איך יתערב לפני שאביו חלילה ייפגע בעצמו או במישהו אחר? עד אז, הוא מתפלל שהלוואי ויהיה רופא אמיץ שלא יסכים לחתום על חידוש הרישיון לאביו.  

אם אחד ההורים מבוגר, סובל מאחת המגבלות שהוזכרו, עשו מעשה, קבלו החלטה תוך חשיבה שאתם נוהגים נכון, באחריות, בכבוד, ממקום של אהבה ודאגה. שבו ופיתחו את הנושא עם ההורה, דברו על החששות, על הצורך בבדיקה שיתכן ותעלה שאין בעיה. שההורה מסוגל להמשיך לנהוג.  קחו בחשבון שהוא ייפגע, יתנגד, אך אל תתנו לזה להתפתח למריבה.

הדגישו את היתרונות בהפסקת נהיגה, דברו על אופציות אחרות לניידות, הראו להם שיש דרך, ואתם איתם לאורך כל הדרך.