ביום 26 ביוני 2012 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 37382-04-10) באופן חלקי את תביעתו של צבי יוז'יוק (להלן- המבוטח) וקבע שהמוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל) אינו רשאי לגבות מהמבוטח כספים ששולמו לו בטעות בגין תאונת עבודה שעבר לפני כ- 10 שנים. כן נקבע כי המבוטח אינו זכאי להמשיך ולקבל את הקצבה כנפגע עבודה מהמל"ל.
רקע עובדתי
• המבוטח הועסק כמאמן כושר בראשל"צ כשכיר וברמלה כעצמאי.
• בינואר 2003 המבוטח הגיש למל"ל תביעה להכרה בפגיעה בעבודה, בגין תאונת דרכים שאירעה לו ביום 21.4.2002, ובה נפגע בראשו והיה מחוסר הכרה מס' שבועות. הוא מילא את הסעיף בתביעה באופן אישי בלי לערב מעסיק, ורשם שלפי מיטב הבנתו (לאור חוסר זכרונו מהאירוע) נפגע בדרכו לעבודה תוך אזכור המקום בסביבת עיסוקו כעצמאי.
• במועד הפגיעה המבוטח היה רשום במל"ל כשכיר בלבד ונרשם כעובד עצמאי בשנת 2004 (לאחר התאונה).
• ביוני 2003 המל"ל הכיר במבוטח כנפגע בעבודתו כשכיר והחל לקבל קצבה כנכה עבודה.
• במקביל, תבע המבוטח את חברת הביטוח שביטחה את האופנוע שלו ונחתם ביניהם הסכם פשרה.
• במסגרת הסכם הפשרה הצהיר המבוטח כי נפגע בדרכו לעבודה כעצמאי. מידע זה התקבל במל"ל, תיקו נבדק שנית וביום 19.3.2010 הופסק תשלום קצבת הנכות.
• בעקבות הבירור, המל"ל ביטל את ההכרה במבוטח כנפגע בעבודה מאחר ולא היה רשום כעובד עצמאי במל"ל במועד התאונה. כפועל יוצא מכך נוצר למבוטח חוב בסך של כ- 620,000 ש"ח בגין קצבאות הנכות ודמי הפגיעה ששולמו לו.
בסיס משפטי - חוקי
בהתאם לסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי נקבע כי "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם". זאת, בשונה מהאחריות שחלה על המעביד כאשר הנפגע הוא עובד שכיר (כולל לפי צו הביטוח הלאומי בדבר סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים).
עמדת המבוטח
• החלטת המל"ל להכיר במבוטח כנפגע עבודה כעובד שכיר נעשתה בטעות של המל"ל, מבלי שהמבוטח הטעה את המל"ל. שלילת הזכאות בדיעבד לאחר 8 שנים ממועד הפגיעה וחיובו בגין הקצבאות, "מהווה פגיעה בלתי מידתית ולא צודקת בתובע ובמיוחד נוכח אי יכולתו כעת להיפרע מצדדים שלישיים" (חברת הביטוח).
• לחילופין, מאחר והסכם הפשרה עם חברת הביטוח התבסס על קביעת המל"ל ביחס לזכותו לקצבת נכות, ומאחר והמל"ל קיבל כספים מחברת הביטוח בהתאם לסעיף 328 לחוק, "הרי שעל מנת לאפשר לתובע לבטל את הסכם הפשרה, יש לחייב את המוסד להשיב את הסכומים שהתקבלו על ידו מחברת הביטוח עקב הסכם הפשרה".
עמדת המל"ל
• מהסכם הפשרה עם חברת הביטוח ברור שהמבוטח ידע כי לא היה בדרכו לעבודה כשכיר, ולכן היה חייב ליידע את המל"ל לאחר שהתביעה אושרה כשכיר.
• הכספים הועברו למבוטח מהקופה הציבורית שלא כדין ועליו להשיבם - אף אם פעל בתום לב.
דיון והחלטה
• בית הדין התרשם כי המבוטח "לא ניסה לגרום למוסד להאמין כי נפגע בדרכו לעבודתו כשכיר". בידי המל"ל היו מצויים כל הנתונים ולמרות זאת החלטתו הייתה שגויה. מצבו של המבוטח השתנה לרעה כשנדרש להשיב גמלאות שקיבל במשך שבע שנים וקיים ספק אם המבוטח יכול לתבוע כספים אלו מחברת הביטוח.
• בית הדין מדגיש כי "החלטת המוסד, כגוף ציבורי שמטרתו סוציאלית, תיבחן תמיד לפי כללי הסבירות ההגינות והצדק, ובהתחשב בנסיבות", אך יש לשמור על אינטרס הציבור בכללותו.
• בית הדין הטיל ספק אם היה מקום לחייב את המבוטח להודיע שיש טעות בקביעה המקורית במיוחד לאור הפגיעה הנוירולוגית שאירעה לו.
• בסופו של דבר הוחלט כי אין לאפשר למל"ל לדרוש מהמבוטח את הכספים ששולמו לו, אף אם טעה המל"ל והכספים ניתנו שלא כדין. "העוול שייגרם לתובע אם ייגבו אותם כספים הוא כבד מנשוא, וסותר את תכלית החוק וטיבו הסוציאלי, על בסיסם עומד המוסד ולמטרתו נועד".
• מאידך, הוחלט כי המבוטח אינו זכאי להמשך תשלום הקצבה, בשל הקביעה הברורה כי המבוטח לא היה זכאי לקבל את הגמלאות כיוון שלא היה מבוטח כעצמאי בעת קרות התאונה. החוק נועד להגן רק על המבוטחים ולא על אלו שלא מילאו אחר דרישותיו.
תובנות ונקודות נוספות לחשיבה
• לא מן הנמנע כי מאמן כושר, בתנאים מסוימים נחשב כמדריך ובשל כך עובד שכיר במל"ל לאור צו סיווג מבוטחים, גם אם הוא עצמאי ומוציא חשבוניות. קביעה כזו מאיינת את טענת המל"ל כליל ואף תאפשר למבוטח להמשיך ולקבל גמלאות בהווה ובעתיד. למיטב הבנתנו סוגיה זו לא נדונה כלל.
• עמדת המל"ל אינה ממש ברורה מבחינה כלכלית מספרית שכן לו המל"ל היה זוכה בתביעה, והיה על המבוטח להשיב את כספי הגמלה השגויים שקיבל, הרי היה על המל"ל להשיב מיידית את כספי השיבוב שקיבל מחברת הביטוח (טענה שהמבוטח עצמו העלה בדיון, ואף התקבלה, לכל הפחות לגבי תקופת העבר) .
• מקבלי גמלאות חייבים לוודא שהגמלה מתקבלת כדין, שאחרת עלולים להיות חשופים בעתיד לתביעת השבה מאת המל"ל, ולא תמיד תצלח דרכם בביה"ד.
הצדדים רשאים לערער על החלטה זו בפני בית הדין הארצי לעבודה.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
