מבנה בית הספר האם הוא כלא או מרחב ליזמות ? 

ההשלכות של המבנה הפיזי של ביה"ס על מגוון הפעילויות שנעשית בו, נידון בהרחבה במשך עשרות שנים. העובדה שמרגע תכנון ביה"ס ועד שנכנסים בו ראשוני תלמידיו חולפות לא מעט שנים, מחייבת ראיה רחוקת טווח של כיווני התפתחות הפדגוגים והחברתיים. ללא ראיה כזו יהפוך המבנה למכתיב מהלכים מיושנים במקום לאפשר יוזמות פורצות גדר.

בבואי לדון בסוגייה אני מבקש להביט עליה משתי נקודות תצפית. האחת מתייחסת לשלב שביה"ס אינו קיים והשני מתייחסת לביה"ס קיים והדורש התאמה.

בבואנו לתכנן בי"ס חדש חובה להקפיד על מספר כללים אשר יאפשרו לביה"ס שכשיוקם לשמש כמרחב המעודד יזמות חינוכית חברתית.

המבנה אמור לתמוך בהוראה ובלמידה ולאפשר סיפוק כל צורכי הלימוד במרחב אחד. פרוש הדבר שביה"ס צריך להתאים לצורכי ההוראה החדשה, ללמידה אינטרדיספלינרית ופרויקטנטית. בביה"ס כזה יהיה צורך בגישה זמינה למאגרי מידע ובסביבה העונה על הצרכים האישים של הלומד.

מבנה ביה"ס אסור שיהיה מנותק מהקהילה. מאחר וגם הלמידה אינה תחומה עוד עד גיל מסוים והפכה למידה לכל החיים וגם התובנה שקהילה שמעורבת בביה"ס ונותנת תחושת קהילתיות אמיתית, מגבירה את הביטחון של הלומד ותחושת הסיפוק שלו. משמעות הדבר שמתקני הספורט, הספרייה, האודיטוריום, מעבדות המחשבים ושירותים נוספים צריכים להיות בנויים כך שיהיו נגישים לאוכלוסייה המגיעה מחוץ לביה"ס בשעות פעילותו ובעיקר בשעות אחה"צ והערב. כך מבנה ביה"ס ינוצל בתפוקה גדולה יותר על פני שעות היום ועל פני כל חודשי השנה.

כלל נוסף שחשוב כי יילקח בחשבון בעת תכנון בתי ספר חדשים הוא מעורבות כל הגורמים הקשורים בביה"ס בתהליך תכנונו. בצורה זו ימצא מענה לפחות לחלק מרצונות המשתמשים ובמבנה ביה"ס העתידי לא יהיה מנותק מרצונות לקוחותיו.

מבנה ביה"ס צריך לשדר בטחון ובטיחות ולדאוג לבריאותם של כל המשתמשים בו. הדבר מחייב מתן תשומת לב לנושא תאורה ואוורור, מרחבים ואביזרי בטיחות. בי"ס שמשדר כי הינו דואג לצרכינו מאפשר נינוחות ומשפר את יכולת הלמידה של כל הבאים בשעריו.

מעבר לכל ההיבטים שצוינו עד כה ההיבט החשוב ביותר לדעתי הוא יכולת הגמישות שבמבנה. כמי שליווה לא מעט אדריכלים בתכנון בתי ספר הנני מודע ליוקר, לקושי התיכנוני, לדרישות סותרות ופתרונות סותרים לעניין הגמישות המבנית.

בתי הספר הקיימים אשר יצאו מנקודת הנחה של המורה במרכז, קבוצות לימוד גדולות וכתות מבודדות מסביבתם החברתית מקשים מאוד על בניית דרכי הוראה ולמידה המתאימים לזמנינו, תחילת המאה ה-21. הגמישות המקסימלית צריכה לאפשר מגוון גדלי קבוצות למידה, שילוב החוץ עם הפנים, מגוון סגנונות הוראה הנותנים מענה למגוון סגנונות למידה ושינוי תמידי על פי הצרכים המיוחדים של התלמידים.

תכנון עתידי של בתי ספר מאפשר עם כך לנסות ולהתאים את המבנה למקומו של ביה"ס בחברה ולציפיות ממנו בעשרות השנים הבאות.

הסוגיה קשה יותר ומורכבת כאשר אנו מתבקשים לדון בהתאמת בתי ספר שנבנו, חלקם לפני 2 עשורים ויותר, לצרכים העתידים של מערכת החינוך.

בתי הספר הנמצאים במקום לא נגיש לקהילה, שמתקניו אינם זמינים אלא בשעות הלימוד המועטות במהלך היום, שאין יכולת לבצע את כל השינויים שמתבקשים במבנה מסיבות כלכליות ומבניות.

מעבר לשינויים קוסמטיים מתמודדת המערכת עם המבנה ה"כולא" את רוח השינויים, ביצירת יוזמות הרואות במבנה נתון אך לא מכשול.

בבית הספר המקיף אותו ניהלתי בכרמיאל, ביקשנו ליצור סביבה לימודית חדשנית ע"י הפיכת כל החטיבה העליונה לגוש של חדרי מקצוע. לכל מקצוע הוקצו מספר חדרים אשר שרתו בעיקר את הוראת המקצוע המסוים. צורה כזו של התארגנות בית ספרית אפשרה עידוד יצירה ויזמות חינוכית בפיתוח עזרי לימוד ושיטות הוראה חדשניות ובאופן מפתיע חסכה גם בחדרי לימוד ועזרה להתגבר על מצוקת מקום. ניהול מדויק של השימוש בחדרים  אפשר ניצולם המקסימלי תוך הפיכתם למעבדות פדגוגיות זוטא.

שינוי זה, הנראה לכאורה שינוי פיזי לא מסובך, הוא שינוי מערכתי המשפיע על כל אורחות החיים בביה"ס ועל דרכי ההוראה של כל המקצועות.

שינוי זה חייב אותנו לדיון מחודש בתפקידו של מחנך הכיתה, רכז השכבה ורכז המקצוע. הטפול בנושא המשמעת קיבל זווית חדשה, קרנו של מה שנקרא עד כה בזלזול "המורה המקצועי", עלתה. הוא אכן הפך לכזה ויחד עם כך הפך להיות יותר מחנך והצליח להפוך את המשפט שהיה חסר תוכן קודם לכן "כל מורה הוא גם מחנך" למשפט אמיתי.

הראיה של מצב קיים כהזדמנות ליצירת שינוי ולא כגורם המשמר את הקיים מצאה ביטוי גם בשינויים אחרים שבוצעו במבנה המיושן.  הסבת כתה לקפטריה נעימה, בנית כל מערך השירותים האדמיניסטרטיבים במתחם אחד נוח לשרת את התלמידים, המורים ובאי ביה"ס, היו חלק מהשינויים במבנה שנועדו להתאימו לצרכים מודרניים. לא הכל ניתן היה לביצוע ולכן כה חשוב התכנון הבנוי כל האפשר להגמיש את המבנה ולאפשר שינויים כדי שלא יהפוך כלא ליזמות אלא מרחב מזמן.

בדומה לשינוי זה גם ארגון קבוצות לימוד גדולות לצורך הרצאה מיוחדת ופיצולם לתת קבוצות רבות וקטנות מהרגיל, דורש התאמת המבנה להתנהלות כזו. שינוי זה מאפשר להתמודד חלקית עם קיצוץ מתמשך בהיקפי השעות המוקצות ולא להיגרר לפתרון השגרתי של גידול בגדלי קבוצות הלימוד.

הטכנולוגיה המודרנית העומדת כיום לרשות בתי הספר כמו מיחשוב ותיקשוב, מחיבת שינוי בהתנהלות ביה"ס. דגש יתר על חניכה ולמידה עצמאית לעומת הוראה במסגרת קבוצה קבועה הלומדת יחדיו, תוך התייחסות מזערית לשנות בין התלמידים. יש צורך להגמיש את מערכת השעות ואולי לנצל נכון יותר את שעות היום. אין ספק שפריצת דרך משמעותית בתחום זה תעשה רק לאחר שהארגונים הפרופסיונלים, יחד עם המעסיקים, ימצאו את הדרך ההולמת לבנות את מבנה שכרו של המורה שיתאים לשונות הדרושה בדרכי ההוראה ובשעות ההוראה. 

כפי שביקשתי להראות המבנה של ביה"ס יכול להשתנות ע"י שינוי פיזי ממשי או על ידי שינויים ארגוניים הלוקחים בחשבון את המבנה הקיים אך אינם "נכנעים" לו. רוח יזמית תמצא גם במגבלות הקיימות את הפירצה דרכה תחדור ותשנה את הדורש שינוי.