מה הסיפור של הבית שלך? 

למדנו באותה כיתה, אבל מעולם לא דיברתי איתה. כלומר, לא ממש.

היא נראתה לי כמו נסיכה שחיה בעולם קסום ומושלם ומי אני שאכנס לתוך העולם הזה?

אז רק הסתכלתי מרחוק.

בדמיון של ילדה בגיל בית ספר יסודי, היה לי ברור שכשנגדל, שרית תתחתן עם נסיך עשיר ותחיה חיים של אושר ועושר.



לפני שבועיים, פגשתי אותה בסניף הדואר השכונתי. עדיין יפה כמו אז. כמעט. משהו היה שונה, אבל לא הצלחתי להבין מה בדיוק.

בעוד אנו ממתינות בתור, גלגלנו שיחה קלילה של "מה נשמע" ו"מה קורה איתך היום". סיפרתי לה שאני יועצת פנג שואי ובבת אחת נדלקו עיניה.

"את חייבת לבוא ולבדוק את הבית שלי", היא התעקשה.

הסכמתי, כמובן. עבורי זו הייתה הזדמנות נהדרת לגלות מה הסוף של סיפור הנסיכה שדמיינתי בילדותי. בדרכי הביתה ניסיתי לדמיין איך ייראה הבית שלה ורק תמונה שלקוחה מעולם האגדות עלתה במוחי. חייכתי לעצמי וחיכיתי לפגישה שלנו בקוצר רוח.



לאחר מספר ימים, הלכתי לבית של שרית.

לא התאכזבתי. הבית נראה יפה בדיוק כמוה. מעוצב בקו עכשווי ובטוב טעם.

שרית עשתה לי סיור בכל חלקי הבית ולבסוף התיישבנו לנו לשיחה בפינה קטנה מול הגינה.

"יש לך בית מאוד יפה ומאוד נעים", החמאתי לה.

"תודה", היא חייכה. "אבל את יודעת שלא מסתכלים בקנקן אלא במה שיש בו. זו גם הסיבה שבגללה הזמנתי אותך אלי", שרית לגמה מהקפה שלה והסתכלה סביבה בעיניים עצובות. "אני חושבת שיש לבית הזה רוע", היא כמעט לחשה.

הסתכלתי אליה ופתאום הבנתי מה היה שונה בה. היא הייתה כבויה. כאילו מישהו לקח את שמחת החיים שלה והשאיר לה יופי ריק מתוכן.



הגיע הזמן לפעול במקצועיות. הנחתי את כוס הקפה שלי והוצאתי את הציוד - מצפן וסרגל.

ערכתי מדידות, שרטטתי קווים וערכתי חישובים. התמונה שהצטיירה לנגד עיני לא הייתה יפה במיוחד.

אמנם הבית יפה לעין, אבל מתחת לפני השטח התחבאו הרבה בעיות במערכות יחסים. יכולתי למצוא במבט ראשון מריבות וויכוחים בין שרית ובעלה ואפילו חשש מסוים מבגידות ובהמשך - פרידה.

תאוריית הארמון שלי התנפצה לנגד עיני.

הסתכלתי על שרית ופתאום היא לא נראתה לי כמו נסיכה, אלא רק כמו אדם במצוקה שמבקש עזרה.

שוחחנו והנחיתי אותה בשאלות עד שהגענו לנושא הכאוב.

התברר שמערכת היחסים בין שרית ובעלה הפכה לעכורה מאוד עם השנים. הם ניסו לשפר את המצב למען שני ילדיהם, אך שום דבר לא הצליח וכרגע הם נמצאים בשלבי גירושין מתקדמים.



"את יכולה לעשות משהו?", שרית כמעט התחננה.

"כמו מה?" שאלתי.

"לא יודעת. לשים איזה תיקון ולהחזיר את הגלגל אחורה".

"לא", נקטתי בגישה הישירה. "אני לא קוסמת. פנג שואי הוא מצוין במניעה של בעיות, אבל אחרי שכבר בחרתם את הדרך, פנג שואי יכול רק לעשות אותה קלה יותר. אם תרצי, אוכל לתת לך המלצות ליצירת סביבה תומכת בבית, כך שהגירושין יגמרו מהר יותר ובצורה נעימה, אבל לא אוכל למנוע את הגירושין".

האכזבה נראתה בבירור על פניה.

"אני מצטערת", אמרתי בפשטות.

"אם הייתי פוגשת אותך לפני שנתיים, את חושבת שאפשר היה למנוע את זה?"

"אולי", השבתי. "זה בהחלט היה משפר את מערכת היחסים ביניכם ואולי הייתם מקבלים החלטה אחרת".

בתום שיחה ארוכה ורשימת המלצות שנתתי לה, שרית ואני נפרדנו, לא לפני שאיחלתי לה מכל הלב המשך חיים מאושרים יותר.



כשחזרתי לביתי, שמחתי לראות את בני משפחתי יושבים יחד בסלון ונהנים מפופקורן וסרט קולנוע שהשכירו. חשבתי לעצמי, כמה טוב שסיפור הבית שלנו לא סובב סביב מערכות יחסים, ואז נזכרתי שגם לבית שלנו (כמו לכל בית) יש סיפור. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת....





אז מה הסיפור של הבית שלך?

האם הוא סיפור טוב?

אם יש צורך לשפר את הסיפור, צרו איתי קשר.