מי ומה ממלא את הדלי שלנו ? כיצד להתמלא ביותר שמחה וחיוכים בחיים. 

אחרי שקראתי את הספר ""למלא את הדלי", שנכתב על ידי טום ראת וד"ר דונלד א. קליפטון הוספתי ליומן שלי את השאלה הקבועה: "למי אני הולכת לעשות את היום".

אז מה פירוש המשפט "לעשות את היום" על פי הספר "למלא את הדלי" - בספר מוצגת תיאוריה מעניינת האומרת שכולנו למעשה סוג של מיכל, למשל דלי, ואנחנו אשר היננו המיכל הזה, מתמלאים כל יום בהתאם למה שאנשים אחרים אומרים לנו עושים לנו או עבורנו.

ובכל אחד מאיתנו יש את המצקת שיכולה למלא את הדליים של האנשים האחרים.

זהו המשחק שלי בכל יום מחדש, בכל יום אני מחפשת אדם כזה

ולכן החלטתי שבכל יום אני "עושה את היום" עבור מישהו אחר, לעשות למישהו אחר יום משמח, יום טוב יותר עבורו, כי כאשר הדלי של אדם אחר מלא, אותו אדם הוא שמח יותר מאושר יותר. וכשאנו עושים זאת זה גם אנחנו מתמלאים באותה עוצמה.

לעיתים לאחר תאונה או אירוע בלתי צפוי אשר אנו חווים אותו כטראומטי, אנו מרגישים מרוקנים מאנרגיה, אנו מתקשים להתחיל לעשות דברים וכל משימה הינה קשה ומעייפת, ובסופו של דבר הופכת לאתגר, ויתכן שנחוה זאת כנפילה אשר עלולה לעורר חרדות, חוסר בטחון בעצמנו. אך כשהדלי שלנו מלא, אנו מלאים בכוחות מודשים ומבט חיובי על החיים, וכל מצקת שנוספת לדלי, ממלאת אותנו בכוחות ואנרגיה לעשות דברים ולחוות את החיים. דבר אשר מחזיר את לנו את הבטחון והאופטימיות..

לעומת זאת כאשר אנו שואבים במצקת של מדליים של אחרים קורה תהליך הפוך לחלוטין, או שהם עצמם שואבים מאיתנו.

דלי מרוקן, הוא דלי חלש, חסר אופטימיות שמחפש דרכים להתמלא ועושה זאת מהכיוון הלא נכון.

כל פעם שאנו פוגשים אדם אחר, מפגש זה מעצב את חיינו. בכל מפגש עם אדם אחר, אנו מעצבים את חייו.

נתינה היא שורש נ.ת.ן. שכשנקרא הפוך זה גם אומר נתן. כלומר בכל נתינה לאחר, חבויה נתינה עבורנו.

בכל יום שאני "עושה את היום" למישהו אחר, זה מדליק ומטעין אותי בחזרה.

בכל רגע, מחיינו, בכל יום, עומדת בפנינו הברירה: אנחנו יכולים למלא את דלייהם של אחרים או לשאוב מהם.

השאלה איזה מה אנו בוחרים לעשות. זו בחירה חשובה - בחירה המשפיעה מאד על מערכות היחסים שלנו, על היעילות, הבריאות והאושר שלנו.

אז, איך אתם יוצרים רגעי שמחה ולמי אתם עושים ת' יום?