מדריך פיקדון מובנה 

פיקדון מובנה (סטרקצ'ר) הוא פיקדון שיש בו רצפה; יש הבטחה לקבל את קרן ההשקעה, כשבנוסף המשקיעים עשויים לזכות בתשואה שמותנית בקיומם של תנאים מסוימים (בדרך כלל תשואה של נכס הבסיס). המשקיעים בפיקדון מקבלים במקרה של התרחיש הפסימי   את קרן ההשקעה, אבל זאת קרן ההשקעה הנומינלית. מאז ההפקדה המקורית עברו כמה שנים (הפיקדונות המובנים הם לתקופות שונות, כשרובם, בין שנה לשלוש שנים), ומכאן שיכול להיות הפסד ריאלי, הפסד של של תשואה אלטרנטיבית. ההפסד הזה שתלוי בשיעור האינפלציה עשוי להיות משמעותי ? נניח לדוגמה שהאינפלציה היא 3% בשנה (על פי המתווה של בנק ישראל) והשקענו בפיקדון מובנה לשלוש שנים שבו לא התממש התרחיש האופטימי (כלומר, לא קיבלנו מענק של תשואה); אנחנו נקבל את ההפקדה המקורית הנומינלית (קרן ההשקעה הנומינלית) המבטאת  הפסד ריאלי של כ-9% (בקירוב); וזה ההפסד הכלכלי האמיתי בהשקעה הזו.

עדיין, זה לא מצביע על כך שהפיקדונות המובנים לא יכולים להיות השקעה לגיטימית ואטרקטיבית. זה רק אומר שצריך להבין שההבטחה  שמדברים עליה על הגבלת הפסד היא נכונה חלקית, צריך כבר בשלב ההפקדה לשקלל את התרחיש הפסימי ולהבין שאפשר להפסיד על ההשקעה (כתלות  במספר השנים של הפיקדון).

מי שמעוניין בתשואה נמוכה (אפילו אפסית ? 1.5-2% בשנה) אך מובטחת צריך להשקיע בפיקדונות הבטוחים. מי שמעוניין להשיג תשואה גבוה יותר, ומוכן להסתכן במידה מסוימת, הפיקדונות המובנים דווקא יכולים להיות אפיק השקעה מעניין עבורו. אחרי הכל, קבלת קרן השקעה מובטחת שמבטאת הפסד מדד שמוערך ב-3% בשנה (על פי מתווה האינפלציה הנוכחי) זה לא הפסד עתק, ומצד שני, המשקיע יכול ליהנות ממענק תשואה, מאפסייד שיכול להיות משמעותי.

השיטה ברוב הפיקדונות המובנים היא הצמדות לנכס בסיס מסוים, ובהינתן נכס הבסיס המסוים, יצרן הפיקדון המובנה מגדיר תנאים לקבלת מענק תשואה. לרוב, אם נכס הבסיס יעלה במהלך תקופת הפיקדון עד לשיעור מסוים מוגדר וידוע מראש, יזכו המשקיעים בפיקדון לקבל תשואה בשיעור מסוים (ידוע וקבוע מראש) מהעלייה ש נכס הבסיס, והנה דוגמה ממחישה ? נניח שנכס הבסיס שלנו הוא מניית טבע, ונניח שהיצרן של הפיקדון המובנה, הגדיר שעד עלייה של 30% לאורך חיי הפיקדון (נניח שנתיים), המשקיע בפיקדון מקבל 80% מערך העלייה. אזי המשמעות היא שהתשואה המקסימלית של המשקיע היא 24% (שיעור השתתפות של 80% מעלייה של 30%). יש להדגיש כי בדרך כלל מגדיר חוזה הפיקדון המובנה שבתשואה של עד שיעור מסוים, יזכה המשקיע בתשואה בשיעור השתתפות מסוים. המשמעות של המילה "עד" היא קריטית, כי אם התשואה של נכס הבסיס היא בדיוק התשואה, ובדוגמה שלנו ? 30% אזי עובדים להתניה הבאה  - משיעור תשואה של 30% ומעלה (כלומר ה-30% "נופל" בהתניה הזו) התשואה של המשקיע תהיה 3% (וכאן חשוב להדגיש שמספיק שבאחד מימי תקופת הפיקדון התשואה תהיה 30% ומעלה כדי שההתניה הזו תופעל והריבית שתתקבל תהיה נמוכה). נשמע מוזר, אבל ככה זה עובד. המשקיע מקבל את המענק הגדול (התשואה הגדולה) בהינתן שנכס הבסיס עולה עד שיעור מסוים, ממנו מעלה, המענק נופל דרמטית. קיבלנו כאן מעין מענק במדרגות, אבל לא בקשר ישיר ? המשקיע מאמין בנכס הבסיס ומרוויח, אבל אם נכס הבסיס עלה יותר משיעור מסוים, הרווח דווקא יורד. מנגד, אם נכס הבסיס יורד, מקבל המשקיע את הקרן המובטחת שהיא כאמור נומינלית ומגלמת הפסד ריאלי.

וסיכום? ההשקעה בפיקדון המובנה (סטרקצ'ר) נקבעת מראש למשך תקופה מסוימת ויש לה בדרך כלל שלוש אפשרויות ? במידה ונכס הבסיס יורד מובטחת רצפה (קרן ההשקעה הנומינלית שמבטאת כאמור הפסד ריאלי); במידה ונכס הבסיס עולה עד שיעור מסוים, מובטחת תשואה נאה (לפי שיעור השתתפות מסוים), ובמידה ונכס הבסיס עולה מעבר לתשואה הזו (באחד מימי תקופת הפיקדון) מובטחת תשואה נמוכה יחסית על כל תקופת הפיקדון.