כל מורה מתחיל התנסה במטלה הסוחטת הקרויה – כתיבת מערך שיעור. מדוע סוחטת? כי היא מצריכה חשיבה ויצירתיות, ומעטים המורים שבעבודתם השוטפת, לאחר קבלת הקביעות בהוראה, ממשיכים לחבר מערכי שיעור במתכונת שלמדו במכללה או באוניברסיטה. לאחר שמושגת שליטה סבירה בחלקו התכני של החומר הלימודי, מוותרים מרבית המורים, שידיהם מלאות עבודה בלאו-הכי, על משימה זו. ישנם מורים ה"מכורים" למערכי שיעור בדרך הוראתם, אך הם לרוב חוזרים מידי שנה על הוראת כל נושא נתון בהתאם למערך מוכן, ששקדו עליו באופן חד-פעמי. אינני מבקר את התופעה, אלא מעלה התרשמות שלי לאור היכרותי עם שלושה חדרי מורים ושיחות עם מורים רבים בעשרות חדרי מורים בהם ביקרתי, כמעט מכל המגזרים. המונח "מערך שיעור" מתייחס למגוון רחב של תכניות עבודה, החל במספר משפטים שמציינים יעד ודרך כללית להשיגו, ועד מערך מפורט, הכולל אמצעים, מטרות-ביניים, דוגמאות וכו'.
כמובן שהיכולת לחבר מערכי שיעור, ואפילו טובים, עודנה שם אצל רוב המורים, ויכולת זו באה לידי ביטוי כאשר עומדים להגיע לשיעוריו/ה מנהל או מפקח.
אלא שכאשר צריך המורה ללמד קבוצה קטנה של תלמידים, חיוניותו של מערך השיעור צריכה לקבל תפנית דרמטית. וכל זאת מדוע?
להלן אציין מספר סיבות לצורך במערך שיעור לקבוצה הקטנה:
ü הסיבה המרכזית לנחיצותו של מערך שיעור בשעה הפרטנית היא שונותם של התלמידים בתחומים רבים, והצורך לכוון את ההוראה בהתאם. כמובן שבכיתה המלאה ישנן שונויות רבות אף יותר בין התלמידים, אך ההוראה בה מכוונת בד"כ לממוצע היכולות בנושא הנתון, כלומר – לא לשוליים הגבוהים או הנמוכים (למעט בשיעורים הבנויים לעבודה קבוצתית, בהוראה באמצעות פרויקטים, בהוראה דיפרנציאלית ועוד). ניהול שיעורים בדרכים אלה נעשה פה ושם, אך באחוזים קטנים ביותר ביחס לכלל הכיתות בהם מועברים שיעורים בכל זמן נתון..בשיעור הפרטני, לעומת זאת, מתבקש סיוע ממוקד, שהוא אפשרי ומתבקש במתכונת זו.
ü הכוונה אישית: שיעור בפורום מצומצם עלול להיות מוסט בקלות ל"דרכים צדדיות", בשל שיחות שמנהלים התלמידים עם המורה או ביניהם. תכנית ברורה עשויה להועיל בשמירה על מתכונת מתוכננת שלו (חזרה ל"דרך המלך").
ü לצרכי תיעוד: קביעת המטרות בכל שיעור ומידת מימושן תאפשר למורה לעמוד על התקדמותו של התלמיד מעבר להתרשמות כללית.
ü לצורך הערכה אישית: המורה יוכל להעריך את עבודתו עם כל תלמיד, וכאשר יחוש שהמטרות שהציב לפרק הזמן המסוים אינן מושגות, הוא יוכל ביתר קלות "לשים את האצבע" על הבעיה.
להלן דרכים לחבר מערך שיעור מועיל עבור הקבוצה הקטנה:
• מיפוי הקבוצה: מהלך זה צריך להיעשות בימי ההכנה או בתחילת השנה, והוא פועל-יוצא של מדיניות ברורה של ביה"ס או של המורה. יש לקבוע מי ייכלל בקבוצה ועל איזה בסיס: קושי ממשי בשיעורים, קושי להשתלב בכיתה או בקבוצת העבודה, פיגור בידיעת החומר הנלמד כתוצאה מאירוע אישי או משפחתי, היעדר כללי של מוטיבציה ללמידה, צורך לתת מענה לתלמידים מצטיינים שאינם מוצאים עניין בחומר הנלמד ועוד. על המורה להחליט עד כמה הטרוגנית תהיה קבוצת העבודה בשעה הפרטנית, ועד כמה היא תהיה קבועה. הטרוגניות גבוהה תקשה על עבודה משותפת בשעה הפרטנית, שהרי כל תלמיד מנסה באורח טבעי למשוך את תשומת-ליבו של המורה, וזה צריך לחלק את הקשב שלו בין תלמידים שצרכיהם שונים זה מזה. קבוצה שהרכבה משתנה מידי פעם תקשה על מעקב אחרי התקדמותו של כל תלמיד.
• מיפוי קו-בסיס אישי: כדי לקבוע יעדים ברורים לעבודה עם כל תלמיד, על המורה לערוך לתלמיד כבר בתחילת העבודה עמו מבחן או מבדק, שיאתר את הבעיות העיקריות עמן מתמודד התלמיד ביחס לחומר הנלמד, וכך יוכל המורה לקבוע את רמת ההתקדמות המצופה וקצבה עבור כל תלמיד. בכל תקופת לימוד יוכל המורה להשוות את מצבו של התלמיד עם נקודת הזינוק הזו.
• קביעת יעד שעתי לכל תלמיד: על המורה להיות מצויד בדף רישום (מובאת דוגמא בנספח למאמר זה) ועליו יש לרשום מהו היעד לשעה הקרובה בנושא השיעור, ולפעמים גם בתחומים אחרים. דוגמה ליעד לימודי שעתי: משה- למידת ההבדל ביןin ל- at כמילות יחס באנגלית. דוגמה ליעד עבור תלמיד בעל מוטיבציה נמוכה ללמידה בכלל: "ליצור עניין בנושא X".
• הצעה ראשונית של דרכים למימוש היעד שנקבע: רעיונות, דרכים שנוסו בעבר ומיני שיטות יכולים להיות מוצעים למימוש היעד שנקבע. תכנון מדוקדק מדי עלול להפוך את השיעור ל"מתוכנת", מבלי להיענות באמת לצרכיו של התלמיד. כל רעיון ושיטה שנכתבים, צריך להיות ברור מראש, הם כר לפעולה שניתן לעצבה בהתאם לתנאים שנצפים בשטח. אם הילד מגיע "הפוך" בשל סיבה כלשהי, ניתן אולי להציע במקום מתווה חליפי שיענה על המצב שנוצר.
• הכנת דפי עבודה מראש: ככל שניתן להכין דפי עבודה העוקבים אחר היעדים שקבע המורה, כך תוכל העבודה עם קבוצת התלמידים להיות מתוכננת ושוטפת יותר.
• ביקורת שוטפת על התקדמותו של התלמיד: רישום מסודר של מערך שיעור שכזה (ולא התעסקות אינסופית בניירת, כפי שמורים רבים מתלוננים שנכפית עליהם) יאפשר ביקורת אישית בכל זמן נתון היכן עומד התלמיד ביחס ליעדים שהציב לגביו המורה. כאשר לא מושגת עמידה ביעדים שנקבעו, על המורה לעבור על ההערות שרשם לאחר כל שיעור ולבצע הערכה מחדש של הצרכים לגבי אותו תלמיד.
• ארגון טופס מסכם: להלן הצעה לנושאי טורים בטבלה מסכמת עבור כל תלמיד (שם התלמיד/ה והכיתה בראש הטבלה): *תאריך השיעור, *מקצוע, *יעד לימודי, *דרכי השגתו, *בעיות שנוצרו ו*הערות. בסוף הדף יש לרשום מהו היעד התקופתי, לצורך תכנון הלמידה.
• הכנת מטלת משחק או העשרה לחלקו האחרון של השיעור. כדי שתלמידים יימשכו לשיעורים הפרטניים מעבר לצרכיהם בסיוע לימודי, סיום שיעור במטלה מאתגרת או מרעננת עשויה לחולל פלאים במוטיבציה שלהם בשיעורים. רעיונות למטלות כאלה ניתן למצוא במקומות רבים, אם כי עדיף שהמורה יחבר את המטלות בעצמו, בהתאם להיכרותו עם הקבוצה.
כיצד יש לנהל שיעור עם חמישה תלמידים, שלכל אחד מהם מערך שיעור משלו?
ראשית, יש לנסות קבוץ של מטלות לימודיות לתלמידים שרמתם דומה, גם אם היעד שנקבע לכל אחד מהם מעט שונה.
שנית, רצוי לווסת את לוח הזמנים של השיעור באופן כזה, שכל תלמיד יקבל במשך כמה דקות את תשומת-ליבו המלאה של המורה, בעוד האחרים פועלים בדפי עבודה (כתובים או מקוונים).
חשוב לקראת סיום השיעור (גם כאשר ישנה מטלה מאתגרת כפי שצוין קודם) לסכם עבור התלמידים במה הם התקדמו ולחזק אותם, כדי להמריצם להשתדל בשיעורים הבאים.
בהצלחה!
ד"ר אלחנן בר-לב הינו מחבר הספר "אקלים בית הספר: מציאות וחזון".
