ביוגרפיה של אנשים ומאורעות כמוה כנערת גומי (תמהתני מדוע אין נער גומי. תתוקן האפליה המגדרית ומיד) נעה ונדה היא לרצונו של הכותב, הפפירוס, הנייר או הדיסק בימנו, אינם מסוגלים למחות. שפע דוגמאות לפיתולים, ניקוי יבש וכביסת הרתחה, ניתן למצוא גם ללא מחקר מעמיק יתר על המידה.
המאמר מתייחס לצומת משמעותית בהיסטוריה של המהפכה האמריקאית, מנקודת מבט בריטית.
קרב צ'ספיק
אחד הקרבות שחרצו את גורל המערכה כולה, ולדעתי הקרב המשמעותי ביותר, היה קרב ימי שנערך במפרץ צ'ספיק ב 1781, על חופיו נמצאת העיר יורקטאון שבה התרכז באותו הזמן רוב כוחו של הצבא הבריטי.
קרב זה התחולל בין הצי המלכותי הבריטי בפיקודו של סגן אדמירל בשם גרייבס. מנגד ניצב צי צרפתי בפיקודו של קצין בשם הרוזן דה גראס. שני הציים כללו כל אחד פחות מ- 30 ספינות-קו, מצוידות כל אחת בעשרות תותחים. באותה העת, לחימה ימית התבססה על מספר התותחים, כושר תותחנות וכישורי ימאות. תורת הקרב התבססה על משט בטור (מכאן נגזר השם ספינת קו), במקביל לצי האויב, תוך ירי הדדי, עד שהאחרון נשאר לעמוד.
הצי המלכותי הבריטי
הצי הבריטי שהשתתף בקרב היה מורכב משתי פלגות שהתאחדו בנמל ניו יורק. פלגה אחת שהגיעה מבריטניה בפיקוד סגן אדמירל גרייבס. פלגה זו הייתה חבוטה למדי לאחר שספגה פגעי מזג אויר בדרכה ואיבדה כ3000 מלחים. כללה רק 5 ספינות כשירות לקרב. הפלגה השנייה בת 14 ספינות, בפיקודו של אדמירל בשם הוד (Hood) עגנה בנמל והמתינה לכוח השני. השייטת המאוחדת יצאה מניו יורק מפליגה דרומה לכוון מפרץ צ'ספיק.
אדמירל הוד היה קצין מוערך בצי, שימש כמפקד בית הספר הימי של הצי הבריטי. בין השאר היה מורו ורבו של נלסון בזמן לימודיו. לימים (1920) נקראה על שמו אחת מאוניות המערכה הגדולות של הצי המלכותי הבריטי H.M.S Hood . בשנת 1941הוטבעה האוניה בידי אונית המערכה הגרמנית ביסמרק.
הצי הצרפתי
השייטת הצרפתית בפיקודו של דה גראס הגיע לצ'ספיק, עם צי הכולל 28 אוניות קו. הצי עגן במפרץ בשלווה מוחלטת. מפרשיו מקופלים, עוגניו אחוזים היטב, המלחים שרועים על הסיפונים והספינות אינן מאוישות במלואם.
מהלך הקרב
תוך כדי הפלגה, הבחין הצי הבריטי באוניות הצרפתים מעבר ללשון המפרץ. כאן באה פקודה בודדת שחרצה את גורל המערכה על המושבה הבריטית באמריקה.
"שמאלה שלושים קורס 090"או בלשון עממית פניה חזקה לשמאל שוט לכיוון מזרח.
במקום לפנות ימינה לתוך המפרץ ולהפגיז את הספינות הצרפתיות כברווזים במטווח, בשעה שבידי הבריטים עליונות טקטית מוחלטת. בחר סגן אדמירל גרייבס, כך על פי ההיסטוריונים, לפנות ללב ים על מנת להיכנס למערך לחימה סדור בצי שייצא להשיב מלחמה.
לאחר כ 12 שעות הסתיים הקרב ללא הכרעה.
מבלי להיכנס לפרטי הקרב עצמו, מי הפליג באיזה כיוון ואיך הסתובב כוון הרוח. שני הציים נפרדו כאמור ללא יתרון כלשהו אחד על משנהו. הצי הבריטי הפליג ללב ים והצי הצרפתי חזר למפרץ צ'ספיק תוך שהוא מסייר לפתחו.
למרות שבקרב הימי השתרר שוויון. עצם העובדה שהעיר יורקטאון נשארה מנותקת, ללא יכולת קבלת תגבור ואספקה. הובילה בסופו של דבר לכניעת הכוח הבריטי לכוח האמריקאי בפיקוד וושינגטון שצר על העיר.
כניעה זו גררה הודאה בכישלון הבריטים ולחתימה על "חוזה פריז" המעניק עצמאות למושבות.
ישאל הקורא ומה עניין הכביסה לכאן?
אין עוררין אצל ההיסטוריונים שקרב זה היה המפתח לכישלון הבריטי והאחריות רובצת לפתחו של סגן אדמירל גרייבס.
מאידך אין בנמצא ולו בפסיק חלקו של אדמירל הוד בפרשה.
הוד היה המפקד הבכיר הן בדרגתו, הן במוניטין, הן בוותק שלו והן במספר הספינות המקורי שהיה בפיקודו. קיים תיעוד ברור שהוא היה נוכח בכוח הבריטי בזמן ההפלגה.
בחרה במובהק הימייה הבריטית לנקות אותו מכל אחריות לכישלון.
לא באמצעות ועדות ולא באמצעות חקירות אלא בהבלעת חלקו בפיאסקו. לא נמצא בפרסומים ולו חלקיק מידע לגבי מעורבותו בהפלגה בכלל או החלטה כלשהי שהוא נטל במהלך הקרב.
וכך נשארה על מכונה תהילת עולם בעזרת מסיר כתמים.
הכותב הנו מדריך טיולים
