מדוע דחייה נפשית פוגעת באורח אנוש בתפקוד היומיומי? 

מדוע דחייה נפשית פוגעת באורח אנוש בתפקוד היומיומי? 

חוסר קבלה ודחייה

דחייה מכל סוג שהוא - בין אם היא קשורה להורים ולמשפחה, בין אם היא מתעוררת ביחסים הזוגיים ובין היא נוצרה בסביבת העבודה והתעסוקה או בחברה - היא הרסנית ביותר.

דחייה היא סוג אחר של אלימות. כאשר אדם מרגיש דחוי ופגוע - הנפש שלו מכווצת ומעוכה. הדימוי העצמי שלו נופל. היכולת שלו לתפקד בצורה טובה נשחקת במהירות. למעשה, נוצרת תופעה של צמצום העצמי וקריסת היכולות התפקודיות והרגשיות.

העדר גיבוי במשפחה ובחיים

דחייה מתעוררת בשלביה הראשוניים במשפחה, בתא המשפחתי הגרעיני, כאשר ילדים אינם מקבלים גיבוי מההורים או גרוע מכך - חווים טראומה של ביקורת, ביטול או נטישה מצד ההורים.

כאשר לאנשים נוצרת תחושה בסיסית שאין להם מקום חם ואוהב בכל העולם, אפילו לא במשפחתם, הם הופכים ברוב המקרים לאנשים ציניים, סגורים, חשדניים ומוגבלים מבחינת יכולת התפקוד הרגשי שלהם.    

קושי לתפקד וחשש מהחיים

קבלה ואהבה הם החמצן של הנשמה. התחושה שאוהבים אותך, מעריכים אותך, מקבלים אותך כפי שאתה ולא שופטים או מבקרים אותך - היא הדלק שמזין ביטחון עצמי, יצירתיות, שמחה, תקווה ויחסים בינאישיים בריאים.

אבל במקום שבו הדברים הללו אינם קיימים - שום דבר לא ממש מתקיים בצורה עוצמתית. כמו אדמה יבשה וצחיחה שבה שום פרח אינו גדל, כך במקום של חוסר אהבה, דחייה, ביקורת, שיפוטיות וכעס - אין יחסים, אין סובלנות, אין הפרייה ואין אמון.

אנשים מחפשים אהבה, קבלה וגיבוי

רוב האנשים בעולם מחפשים קודם כל אהבה, קבלה וגיבוי מאחרים. התחושה של שייכות, של חום, של הגנה ושל ביטחון גורמים לאנשים להיות נינוחים, להיות מה שהם, להתמודד בקלות יחסית עם אתגרים ובסך הכל להיות בריאים בנפשם וללא צלקות מיוחדות.

כאשר אנשים אינם מוצאים את המקום החם והבטוח הזה - הם נסגרים מפני העולם, חיים מאחורי חומות נפשיים והגנות, אין להם אמון אמיתי באף אחד והם אינם מרגישים שייכים לשום דבר.

וטיפ לסיום: הדרך היחידה לשרוד במצב של חוסר שייכות, חוסר אהבה וחוסר קבלה היא לפתח קבלה עצמית ואהבה עצמית. בנוסף, יש ללמוד לפתח חסינות ועור של פיל מפני ביקורת חיצונית ושיפוטיות מצד אחרים כדי שמסרים של דחייה לא יצליחו לחדור למרחב הרגשי ולפגוע בו שוב ושוב.