ביקורת: "מאמי" – אופרת-רוק – גרסה חדשה למופע המיתולוגי – בית צבי ברמת גן - סאטירה פוליטית נוקבת
מאת חיים נוי
אופרת הרוק "מאמי" עלתה לפני 25 שנים והפכה למעין מופע פולחן שהקהל היה שב ונוהר אליו, למרות שחוותה כשלון מוחץ בהצגות הראשונות ושיריה נאסרו להשמעה ברדיו הממלכתי.
הגרסה החדשה למופע המיתולוגי, שהוא סאטירה פוליטית נוקבת, עולה מחדש בבית צבי ברמת גן ומאפשרת ללהקת השחקנים-זמרים לבצע מפגן של עוצמה תיאטרלית, הגשה מבריקה ומשחק ושירה מקצועיים ומבריקים.
"מאמי" מכונה אופרת רוק, אבל אין לה שום קשר לאופרה, זהו יותר מופע קברט מוזיקלי קצבי בסגנון רוק . התוכן הוא אמנם פוליטי, אבל די מוטרף. מה שברור הוא שאותן הוויות שהעסיקו את הציבור לפני 25 שנים , עדיין שרירים וקיימים.
המופע נכתב ובויים במקור על ידי הלל מיטלפונקט והולחן בידי אהוד בנאי ויוסי מר-חיים. ההפקה הראשונה עלתה ב-1986 בצוותא ולתפקיד הראשי שובצה הזמרת מזי כהן, שהשתתפה לפני כן בלהקת גזוז, ועימה אהוד בנאי ואריה מוסקונה. 40 ההצגות הראשונות, מספר לא מבוטל, לא נסקו שחקים וההפקה יצאה לפגרה. לאחר שהתיאטרון הזמין כמה עשרות חיילים כאורחי ההפקה, החל הכיוון להשתנות והמופע צבר תאוצה ועלה במשך שנתיים בהצלחה רבה. שנה לאחר הבכורה, הופק אלבום של השירים שהיו פופולאריים בקרב הצעירים, למרות שהשירים נאסרו להשמעה ברדיו הממלכתי בשל האופי שלהם שעסק בשטחים הכבושים, המלחמות, פצועי צהל ועוד . השיר על המלצרים הפלשתינים שמבצעים ניסיון אונס במאמי – זכה להצלחה רבה במיוחד.
ב-2002 עלתה הפקה חדשה בהבימה עם אורית שחף מלהקת היהודים ועם תצורה תיאטרלית חדשה.
עלילת המופע עוסקת בצעירה בשם מאמי, מעיירת פיתוח בדרום. בליל כלולותיה, נקרא בעלה לשרות מילואים, נפצע באימונים והופך לצמח. מאמי ובעלה עוברים לתל אביב ושם היא מועסקת כמלצרית ועוברת ניסיון אונס בידי 7 מלצרים פלשתינים מעזה. הם נרצחים בידי פעיל ימין קיצוני (במקור איש כך) . מאמי עוברת לעבוד במקצוע העתיק ונתקלת במדען שמצליח לשדרג את מוחה ולהפכה לסופר-וומן. היא יוצאת נגד הפלגים השונים בציבור, זוכה לאהדה, מקימה תיאטרון סטירי ולבסוף עולה לשלטון. היא מקימה משטר פאשיסטי המשבח את המלחמות ומשגרת את הצבא למלחמה נוספת ומיותרת. ועדת חקירה גוזרת עליה לשוב לדרום יחד עם בעלה המרותק לכסא גלגלים.
הגרסה הנוכחית בבית צבי בוימה בידי דניאל אפרת שהצליח להפיק ביצועים מצוינים וסצנות מרשימות מלהקת השחקנים. הניהול המוזיקלי והעיבודים של עובד אפרת (אבי הבמאי ומלחין מצטיין ).
המופע מסופר בידי כתב המעלה את אירועיה של מאמי מראשית דרכה ועד לסיום דרכה בפוליטיקה.
מי שמוביל את המופע המוזיקלי הוא בוגר בית צבי ושחקן הבימה, אמיר הלל, שהוא שחקן וזמר אדיר שמצליח לגלם את תפקידי הכתב, הרב, התולעת הימנית והמדען בצורה מצוינת. אמיר הוא ברוך כישרון , פרפורמר בדמו ובעל יכולת קולית ומשחק יוצאים מן הכלל. אין ספק שהוא אחד הכישרונות המוצלחים ביותר בתיאטרון כיום.
יפעת כהן כמאמי היא מדהימה ואוצר בלום של כישרון משחק, שירה ותנועה. יכולותיה כזמרת הן מרשימות ביותר והביצועים שלה לשירים הם מושלמים. הביצוע שלה ל"כל הנחלים" הוא מרגש ומוצלח במיוחד.
מונא חוה מגלמת את סיגי והיא בולטת במיוחד בזכות משחקה ושירתה המצוינים . מונא היא כישרונית ביותר , בעלת קצב ומשחק מוצלחים שמותירים רושם עז.
ניצן רנגיני כויויאן היא טובה מאוד ומוצלחת, בעלת יכולת תיאטרלית ומוזיקלית כבירים.
בר פלד כחייל הפצוע הוא מוצלח ומוכשר ביותר. יכולת השירה הכובשת שלו, משחקו וכל התנהלותו הם רבי רושם ועזי חוויה.
את המופע מלווה להקת נגנים משובחת ומורחבת. עידו מנור בפסנתר, אופיר צנחני בכלי הקשה. להקת דה ג'נדרס עם אמיר נויבך בגיטרה ושירה, אור כחלון בתופים, רז בליצלאו בגיטרה בס ויוחאי פורטל בגיטרה.
הליווי המוזיקלי הוא מצוין ורב עוצמה. הסאונד בדרך כלל מוצלח, אבל לעתים רבות עולה התזמורת על קולות הזמרים וקשה להבחין במילים בבירור (ואולי זה דווקא טוב לחלקים מהקהל).
הסצנה קח, קח היא אחת הבולטות במופע ומבוצעת בצורה מבריקה.
עומר זימרי אחראי לכוריאוגרפיה המוצלחת והיפה.
אלווירה כוחנוף, זמרת האופרה והמורה המיתולוגית לפיתוח הקול, אחראית להדרכה הקולית המרשימה.זאב לוי אחראי לעיצוב התפאורה הפרקטית והיעילה. התלבושות של לירון מינקין הן נהדרות וקברטיות בצורה יפה ביותר. התאורה של דולב ציגל מוצלחת מאוד , למרות שלפעמים האורות עזים מדי לעבר הקהל.
"מאמי" אופרת רוק היא מופע מוזיקלי קצבי ובועט, חריף ומרגש שלא מדלג על אף משוכה חברתית ופוליטית. לא כל אחד יזדהה או יאהב את המסר או התכנים, השנויים במחלוקת, חלקם בוטים, המשובצים בו. הקצב ועוצמת המוזיקה הם לפעמים ברף העליון של שלוות השמיעה שלה אנו רגילים. אין ספק שצעירים וצעירים ברוחם יתחברו לקצב ולמוזיקה. הביצועים עצמם הם עוצמתיים ונהדרים ומאפשרים לכל אחד לחשוב על עוד זווית בפנורמה המוטרפת של חיינו.
הכותב הוא חיים נוי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
