האמת, אני אוהב בשר. אבל אני אוהב אותו בצורות שונות כמו למשל במסעדה יוקרתית או בארוחת ערב משפחתית ביום שישי. משפחתי ואני גרים בבית עם חצר. אנחנו נהנים לארח וחברים רבים באים אלינו לסופי שבוע לחופשה. אני אוהב לבשל וכאשר מגיעים אורחים אני אוהב להפתיע במאכלים מסובכים שלעיתים מכילים בשר. אני חייב לציין שמכל הפעמים שאירחנו, עם כל הבישולים המופלאים אין כמו לעשות על האש עם גריל בחצר.
ייתכן וזה רק אני, אבל מאז נכנסה התכנית מאסטר שף לחיי אני בבעיה. אני חושב שהאיש הקטן שישב לי על הכתף ושימש בתור המצפון שלי התחלף באייל שני. איכשהו אני מצליח לסבך את הקורנפלקס בבוקר, ולפעמים אכן יוצאות ארוחות מופלאות אך קורה לא פעם שאני משתמש במוצרים יקרים ואיכותיים לעשיית אוכל בינוני. אך כאשר אני יוצא לנפנף על הגריל כל זה נשכח. כאילו לא חשוב אפילו מעל מה אני מנפנף או איך הוא טובל, איכשהו בגריל הכול טעים יותר. אני מכיר זוג צמחונים ומוזר ככל שזה ישמע הם מארגנים לא מעט אירועי על האש. אנחנו הקרניבורים מביאים את הבשר, הם מכינים שיפודי ירקות וקונים טופו וכולנו שותים בירה. יש משהו בהתאספות הזאת, בחום, בזיעה שמעל איזה גריל עם הפחמים הלוהטות שנותן לנו הרגשה טובה.
ייתכן ויש משהו אינסטינקטיבי בעמידה סביב אש? הרי במשך אלפי שנים האדם הקדמון שלט באש. האדם הצליח לייצר אש, והתיאוריות אומרות כי השליטה באש אפשרה לאדם לכבוש ולחיות באזורים קרים בהם לא יכול היה לחיות קודם לכן. מעבר לכך קל הרבה יותר ללעוס בשר שבילה על האש מה שאפשר לאדם להקטין את שרירי הלסת והלעיסה ולתת למוח לגדול.
תחשבו לעצמכם, האם בזכות הגריל אנחנו יכולים לבנות כעת סמארטפונים? טוב, אז אולי האדם הקדמון לא השתמש במתקני הגריל המסובכים שאנו רוכשים כיום – גריל גז, גריל פחמים, גריל ארגנטינאי וכן הלאה – ואולי גם היו עוד סיבות לפיתוח החוכמה האנושית אבל בכל זאת, האם זה מסביר את הרצון הבלתי נשלט שלנו לעמוד בשרב, באמצע הקיץ, בצהרי היום ב-35 מעלות מעל גריל רותח?
ייתכן והעניין לא כל כך מסובך. יש לי תחושה שמה שמושך אותנו לגריל הוא פשוט הרצון שלנו להיות יחד, המשפחה, החברים או אפילו סתם השכנים. בארוחת ערב יש משהו מאוד רשמי. מכינים אוכל, עדיף מכמה סוגים ומנות, עורכים את השולחן, כל אחד אוכל בצלחת שלו עם הסכו"ם שלו. בעל האש יש משהו הרבה יותר שיתופי וחברתי. כולנו מתלכלכים, מתמלאים בשמן, כל אחד עם הפיתה שלו ממנה נוזלת הטחינה. אין שום צורך בנימוסי שולחן, לרוב גם אין ישיבה סביב שולחן אלא מעין בופה. הגריל לא מסובך מדי לתפעול ואין סיבה לא להתחלף בין החברה כדי לאכול. אין שום סיבה שתתבאסו כי ישבתם בארוחה המשפחתית מול הדוד המעצבן כי בעל האש תמיד יש תזוזה, מישהו מציק בא לשבת לידכם ולא מפסיק לשאול אז מה עם חתונה? הרי הכי קל לומר לו "רגע אני מביא שיפוד" ולא לחזור לעולם.
