גדלתי בקיבוץ.
לגדול בקיבוץ זה אומר להרגיש את חג השבועות, ולא רק בצלחת.
לגדול בקיבוץ זה אומר להריח את החג בדשא הקצור הטרי.
לגדול בקיבוץ זה אומר להכיר את חבילות הקש מקרוב, לדעת כמה המגע שלהן, למרות היופי הרומנטי, מגרד ועושה דיגדוגים מעצבנים באף עם כל משב רוח קל, זה אומר לשבת על הטרקטור ולקחת צ'אנס שהבגדים הלבנים היפים של החג יתלכלכו קצת בגריז, זה אומר להגרר בעגלת הטרקטור ברחבי המשק, לראות ולהריח את הפרות והעגלים, התרנגולות והאפרוחים (ותאמינו לי, יש להם ריח...), ולחגוג את חג הביכורים על אמת.
לגדול בקיבוץ זה אומר לעקוב, בטיולים של הגן, אחרי כל השלבים של החיטה, משלבי הכנת השדה, הזריעה, התפילה לגשם, הנביטה, הצמיחה, ועד הקציר שאותו חוגגים בשבועות.
בעיני, זה היה ועדיין מקסים ומרגש.
אם נסתכל על השדה, נראה שהוא פשוט נמצא, סופג ומשתף פעולה פסיבי-אקטיבי עם פעולות החקלאים. החקלאי הוא שבוחר מתי להכין את האדמה ולחרוש אותה, מתי לזרוע, מתי להשקות אם צריך, ומתי לבוא שוב, לקצור ואז חוזר חלילה, הכנת השדה מחדש וכו'. ואילו השדה, למרות הפסיביות שלו בקבלת ההחלטות, הוא שותף פעיל לכל ההתרחשות הזו. הרי בלעדיו – כל זה לא היה יכול להתקיים!
ואנחנו? בואו נתבונן על עצמנו בהשוואה לשדה –
הורינו בחרו עבורנו מתי להביא אותנו לעולם, איזו תזונה תכלכל אותנו, מה יהיו תנאי מחייתנו, וגם (במודע או שלא במודע), מה יהיו ההשפעות החיצוניות שנחשף אליהן בשנות חיינו הראשונות.
כמו השדה אנחנו משתפים פעולה – נכון, באופן קצת יותר אקטיבי, לפחות ככל הנראה לעין.
אנחנו סופגים את האהבה (שברוב המקרים) הורינו מעניקים לנו, את החום, את התזונה, וגם את הקשיים שלהם, את המצוקות, הפחדים, והאמונות המגבילות שלהם.
בלי שנהיה מודעים לכך, אנחנו "מגדלים", כמו השדה,את השיבולים שהורינו וסביבתנו זרעו בנו.
והתוצאה?
השיבולים שלנו – המציאות שלנו, בהרבה מקרים, שונה מזו שאנחנו רוצים לעצמנו.
בעבודתי, וגם מחוץ לה, אני נתקלת בלא מעט אנשים שחיים את חייהם בתחושה ש"אם היה..." אז הם היו... (מאושרים, בריאים, בזוגיות, מוגשמים ועוד), או לחילופין, שהם עושים הכל כדי להשיג את כל מה שלדעתם יעשה אותם מאושרים, בריאים, מסופקים, מוגשמים (גם ברמה הכלכלית), ובכל זאת, יש תחום או תחומים בחיים שעדיין תקועים, או זזים ממש לאט מדי.
רובנו לא מודעים לכך שהסיבות לכל זה נמצאות עמוק בתוך התודעה שלנו, בחלק הלא מודע. כל מה שנזרע אצלנו ממשיך איתנו ומנתב באופן משמעותי את חיינו, מבלי שתהיה לנו (לכאורה) שליטה על כך.
הבשורות הטובות הן, שיש לנו שליטה על כך.
עבודה עם התת-מודע מאפשרת לאותם זרעים מגבילים, המנתבים אותנו למציאות כואבת וקשה, להשתחרר מאיתנו, ויש לנו גם את הכלים לזרוע את השדה שלנו מחדש, לדשן ולהזין, בידע חדש, שיחליף את כל אותן אמונות מגבילות וחוסמות שגררנו איתנו בלי להתכוון.
אני קוראת לזה ריפוי.
יש כאלה שיקראו לזה נס.
נורית צורגיל - מומחית לטיפול אנרגטי ויצירת מציאות.
מפתחת שיטת "האמת הפשוטה" לריפוי ויצירת מציאות.
בעלת נסיון רב בטיפול באנשים בשיטות שונות - במגע (שיאצו, ריבאלנסינג ועוד), אימון בשיטה האבולוציונית, רייקי ותטא הילינג.
