הספר "אבולולציה שלי" מאת גילי ויינטראוב הוא שילוב בין בידיון ספרותי, חוכמת חיים מכל הבא ליד (אפשר למצוא של פילוסופיה טיבטית, nlp, פסיכולוגיה, דימיון מודרך ועוד) ומדריך בר קיימא על איך להביא את עצמך במצב בו אתה תקוע ליעד דרך המטאפורה של החיות.
"מה קורה כשאדם צעיר קם בוקר אחד ומגלה שכל מה שהוא צבר בחייו זה לא כסף או רשימת הישגים אלא חיות שמפריעות לו להצליח בחיים? כלומר לכל מי שכבר עבר את השלב בו הטביעו בו מחשבות ואמונות על עצמו ועל מרחב האפשרויות שלו, ועכשיו הוא יכול להתחיל לפתח הכרה עצמית חדשה וחזקה יותר.
גיבור הספר (או אולי נכון יותר לומר: פחדן הספר) מגלה שבתת-המודע שלו שוכנות חיות כמו שפן, חילזון ועצלן, אשר מפריעות לו להגשים את עצמו ואת חלומותיו, ומחליט לצאת למסע אבולוציוני שמטרתו לפתח את החיות הללו לחיות אחרות שישרתו אותו יותר.
היתרון של הספר לעומת מתקפת העידן החדש הוא גם הבדיון הקסום וחוש ההומור ביחד עם התייחסות לכל אורחות חיינו, של אדם מערבי וישראלי יהודי בפרט.
כך ניתן למצוא דיאלוג של המחבר עם הסבא הגלותי משהו שלו ועם האימא שלו ש"ירשה" חרדות מסבתא.
המהלך של המחבר והדרך להשיג את מטרתו הוא מטאפורה רבת עוצמה של אבולוציה, כלומר קשה מאד (ויש שם איורים משעשים הממחישים טיפול פסיכולוגי וכיו"ב) להוציא את החיות הרעות (או במקרה הזה - החלשות) מתוכך, עדיף להשאיר אותן בפנים אך להעביר אותם תהליכי טרנספורמציה מהירים שיהפכו אותן לחיות טובות (חזקות) חיות שאם יהיו בתוכנו - יעזרו לנו להגשים את המטרות שלנו.
הבעיותיות בספר היא שהוא יכול להביא להיפר-אינדיוידואליזם קיצוני כמו שאנחנו רואים היום. המחשבה רק על מה ש"משרת אותי" יש בה פתח לבעייתיות. נכון שאנחנו לא צריכים שאחרים "ינהגו לנו בתת מודע" אבל עדיין יש עוד דברים מעבר לעיסוק במטרות שלי בחיים ובהגשמתי העצמית.
הפרק על העורב שלמרות התנאים הלא אטרקטיביים שקיבל עדיין מקרין בטחון עצמי הוא מעניין ומפרה מצד אחד ויכול להיות שיעור לאלפי נערים צעירים שלא מצליחים להתמודד עם הגותו של ניטשה, רק שזה גם יכול להוביל לחוסר מודעות עצמית ואסתטית.
מעניין מה ריצ'רד בנדלר, מייסד שיטת הנ ל פ היה אומר על זה.
בסך הכל מדובר בספר קריא ומשעשע עם האיורים של אייל אילת
מושלם לנער שמחפש כיוון
מאייר: איל אילת
מעצב עטיפה: רן אריאלי
אבולוציה שלי או: איך הפכתי משפן לאריה
מאת: גילי ויינטראוב
הוצאת אסטרולוג 142 עמ'
