הרעיון של תיעוד המציאות כפי שהיא משתקפת בעינינו קיים כבר משחר ימי ההיסטוריה, אז ציירו הקדמונים סיטואציה המתארות את חיי היומיום על קירות המערה. עם השנים השתכללו האמצעים, ובתחילת המאה התשע עשרה, בשנת 1827, לאחר חשיפה של שמונה שעות, בא לעולם הצילום הראשון.
מאז ועד היום הצילום עבר מהפכות רבות. מתהליך מורכב אשר הצריך שימוש במיכשור יקר הפך הצילום לנגיש לכל, ובמאה העשרים ואחת הצילום מהווה חלק בלתי נפרד מחיי כולנו כמעט. טלפונים סלולריים כוללים מצלמות דרך קבע, הצילום הפך דיגיטלי ופרסומו במרחבי הרשת הפך לזמין ומיידי.
מבשרת המצלמה – קמרה אובסקורהקמרה אובסקורה היא דרך לראות את העולם בדו מימד. האור חודר דרך נקב קטן בתא חשוך ומוקרן על הדופן האחורית של התא במהופך. אריסטו היה הראשון להשתמש במכשיר מעין זה כבר במאה הרביעית לפני הספירה, כדי לצפות בליקוי חמה. רוג'ר בייקון השתמש בקמרה אובסקורה בשילוב עם מראה ליצירת אשליות אופטיות בשנת 1267 ובשנת 1797 הצליחו לפענח את כתביו של ליאונרדו דה וינצ'י ששכלל את הרעיון ליצירת מכשיר המאפשר שירטוט ידני של היטל האור המתקבל.
למרות השימוש האופטי המשותף לקמרה אובסקורה ולמצלמות, במכשיר העתיק הזה חסרה תכונה חיונית אחת אותה לצילום יש – היכולת ליצור קיבוע של התמונה שהתקבלה והיכולת ליצור מקיבוע זה העתקים.
ניסיונות קיבוע ראשוניםניסיונות הקיבוע הראשונים נערכו במגוון טכניקות. תומאס ווג'ווד יצר תעתיקי שמש באמצעות שימוש בניטראט-כסף, חומר שהיה רגיש לאור. הממציא הצרפתי ניספור נייפס הצליח לראשונה לקבע וליצור את התצלום הראשון בשנת 1827 – נוף מחלון בלה גרא באמצעות טכניקת הליוגרפיה (תצלום שמש). הוא השתמש בלוח פיוטר (סוג של מתכת) שעליו מרח ביטומן (סוג של זפת). לאחר חשיפה של כשמונה שעות הזפת התקשתה במקומות בהם הייתה חשופה לשמש. לאחר החשיפה הוא שטף את הלוח מהביטומן שנותר עליו וכך פתר שתי בעיות שהיו קיימות בתעתיקי השמש המקוריים – העלמותם לאחר החשיפה לאור, וקבלת תעתיק נגטיבי במקום פוזיטיבי.
נייפס חבר לדאגר כדי לשכלל את המצאתו, אולם מת בטרם עלה בידו להשיג תוצאות טובות. דאגר המשיך בשכלול ההמצאה ובשנת 1839 קנתה ממשלת צרפת את הזכויות על ההמצאה ושיחררה את הידע לציבור כולו. יום זה נחשב ליום בו הומצא הצילום. צילומים ראשונים אלו יכלו לקבע תמונה, אך עדיין לא ידעו כיצד לשכפל תמונה למספר העתקים.
עוברים לייצור המוני ולמצלמות הדיגיטליותחברת קודאק היתה הראשונה לשווק מצלמה בייצור המוני. זה קרה בשנת 1888, ועשר שנים לאחר מכן הוציאה אף את מצלמת הכיס הראשונה.
בשנת 1925 סרט הצילום נכנס לשיווק וב- 1957 מצלמת ה- SLR הופיעה בשוק. מצלמות ה- SLR מאפשרות לצלם לראות בדיוק רב את אשר יצולם, כיוון שאותה התמונה מועברת אל סרט הצילום ואל עינית הצלם.
המצלמות הדיגיטליות הראשונות הופיעו בשוק בשנת 1984, תשע שנים לאחר הצילום הדיגיטלי הראשון שנוצר. בשנת 1991 הופיעה בשוק מצלמה חדשה – מצלמת DSLR, העובדת בטכניקת ה- SLR ליצירת דימוי לצלם שיהיה תואם במדויק לתמונה המצולמת, תכונה החשובה במיוחד לצלמים מקצועיים.
בתקופה זו כבר היו מספר מצלמות דיגיטליות בשוק שעשו שימוש במסך במקום עינית הצלם, ובחיבור למחשב לצורך שמירת התמונות. וכעשור לאחר מכן, בשנת 2000, הגיע הטלפון הסלולרי הראשון אשר כלל בתוכו מצלמה דיגיטלית.
כיום, המצלמות הדיגיטליות נפוצות וכבר אינן מכשירים שרק מתי מעט יכולים להרשות לעצמם. מצלמות דיגיטליות משוכללות מצוידות היום בזום אופטי מרשים, חיבור WiFi המאפשר העלאת תמונות מהירה לרשת, צילום וידאו ברזולוציה גבוהה, מסך מגע ואפילו יש כאלו המצלמות בתלת מימד.
