תשובת הסטודנטים בחוג חינוך יציבה אוב"ג לשאלה:
מה הכיסא עשה לי? הטראומה של הישיבה בכפיה.
וכן חיווי דעת על המאמרים "ישיבה נכונה למה כן למה לא?, ו " אלימות במשפחה ומופע הזעם המחזורי". ר' בגוגל אתר רשת מאמרים :חינוך יציבה.
החיבורים נכתבו על ידי התלמידים לאחר שכבר עומתו עם האפשרות שהשפעת הישיבה בכיסא בשלב הגדילה והתבגרות הנה טראומה רוחשת. כלומר הדחקת זיכרון הישיבה בכפייה כמעשה אונס של הגוף והנפש שתוצאותיו הם הליקוי ביציבת הראש/צוואר ומופע הזעם המחזורי. תוצאות אחרות הנן חסימה תבונית בכל הקשור ביציבה, כתוצאה מעקמת מולדת. אי לכך העדר ידע אקדמי בנושא יציבה כתחום עצמאי הכולל העדר נתונים ומחקר על מימדי העקמת בקרב בוגרים, כתוצאה אפשרית של ישיבה לא מושכלת בכיסא, כמתחייב מחוק חינוך חובה לדורותיו.
כלומר : העדר המושג חינוך יציבה הנו חלק מתוצאות הטראומה של ישיבה בכיסא בכפייה.
הביטוי המובהק להעדר ידע והיגיינה של היציבה הוא תופעת הליקוי הצווארי.
הליקוי ביציבת הצוואר מתואר בספר אנטומיה של גריי בתמונת ראש/צוואר. זוהה והוגדר לראשונה במילים על ידי פ. מ. אלכסנדר,בספרו the use of the self .שני הספרים פורסמו בתחילת המאה העשרים.
תגובת הסטודנטים בעריכה של הכותב:
תשובתו של אלכס: " הריהוט המוזכר במאמר שימש אותי רוב חיי.השפעתו עלי בכך שאיני יכול למצוא נוחות בישיבה על הקרקע או מצע רך. איני מוצא כל אי נוחות בשימוש בשרפרפים.הסיבה שלקחתי את הקורס הזה היא שברצוני למצוא אם התרגלתי לאי הנוחות או שאין כל רע בעניין זה. תשובתי לשאלה היא שאני עדיין חושב על זה."
הערות למחבר: לא ניתן לקחת את המאמר ברצינות אלא אם כן יש מקורות כתובים.
תשובה לאלכס: מקורות
תיאורי יציבה בתולדות האמנות מלמדים שהישיבה בכיסא והתפתחות הליקוי הצווארי הופיעו לראשונה במערב בתקופת האימפריה הרומית, וניתן לזהות את הליקוי בדיוקנאות על מטבעות וציורי קיר. אמנות המזרח הרחוק(סין יפאן והודו) מבטאת יציבת ראש צוואר תקינה עד המאה ה ה20. הופעת הליקוי ביציבת ראש צוואר באמנות אירופה מתחילה להיות שכיחה החל מן המאה ה-19, וציורים ורישומים מתקופת הדאדא והקוביזם של בין מלחמות העולם מבטאים דרגות שונות של ליקוי חריף ביציבה. באמנות מצרים העתיקה, תיאורי ישיבה בכיסא הנם בלעדיים לשליטים,היציבה מאוזנת והתנגדות הגוף לכבידה בתנוחת הישיבה הנה מיטבית וללא ליקוי בתנוחת הצוואר/ראש. באמנות ציורי הסלע תיאורי ישיבה בטבע הנם נדירים ביותר.
כלומר: מתוך סקירה של תולדות האמנות יש מתאם בין תפוצת השימוש בכיסא בחיי היום יום וחינוך ובין הופעת הליקוי ביציבת ראש צוואר.
תשובתו של מיכאל: "לפני הישיבה בכיסא חיי הילד מזכירים מאוד את החיים בטבע. הילד יותר מודע להווה.עם התקדמות השימוש בטכנולוגיה והשימוש בכיסא תחומים אלה מצטמצמים או משתנים כך שהם נהיים פחות טבעיים. עיקר תשומת הלב מנוצלת על ידי התעסקות באני, חלומות דאגות וכדומה. המודעות להווה קטנה מאוד ואיתה המודעות ליציבה ולתהליך של הצטברות מתחים ופריקתם. מחלת השכחה היא ביטוי של התרחקות מההווה.
פיתוח מודעות להווה עובד על ידי התרכזות באובייקטים שקיימים רק בהווה. טכניקות של התבוננות בזמן אמת בתהליך צבירת המתח ופריקתו קיימות כבר אלפי שנים. הגילוי וההפצה שלהן נעשה במטרה לשחרר את האדם מהופעת הזעם המחזורי...... " מיכאל ממשיך מכאן לפיתוח מאמר עצמאי בנושא הרגלי תזונה, בריאות ונשימה.
תשובה למיכאל : א. הנחיית כיוונים ליציבה הנה אמצעי לעצירת הדיאלוג הפנימי שמרחיק אותנו מן ההווה. ב. טכניקות של שליטה עצמית אכן מיועדות לבלימת מופע הזעם המחזורי. ג. שליטה במחיר של הדחקת הפריקה של מתח שרירי מוגזם יוצרת ירידה בכושר החיסוני ומועדות למחלה קשה.
תשובתה של האיא :
"לשבת... בשביל מה צריך את זה בכלל! בכיתה כשאוכלים שנוסעים ברכבת למה אני לא יכול להיות בתנועה מתמדת
אבל הכי גרוע זה כשאני לומד אני לא יכול לשבת כיסא יותר משעה רצופה וזה אפילו ביום טוב הלוואי שיכולתי להכין את שעורי הבית בשכיבה על המיטה או כשאני מכין לעצמי ארוחת בוקר....
ומה ההגיג הזה משקף...לכולנו יש טראומה מהכיסא קשה לנו לשבת במקום אחד ברציפות הקושי הזה נובע......אני למשל יכולה להעיד על עצמי שאני לא מסוגלת לשבת שעה וחצי מבלי לעשות הפסקה ...... מי שמסתכל מהצד יבין שמדובר בטראומה קשה של ישיבה לא נכונה בכיסא.
על הילד האחר בכיסא: כל דבר שנעשה בישיבה הוא פשוט ירגיש שהוא נענש בגלל העובדה שהוא יושב שעה בלי תזוזה....זה יכול להביא השלכות הרות אסון על האישיות שלו מפני שהוא לא התחנך לשבת נכון....."
תשובה להאיא: את מנסחת באופן נכון: " מי שמסתכל מהצד יבין שמדובר בטראומה קשה של ישיבה לא נכונה בכיסא."
תשובתה של שירי: "לגבי באופן אישי,יש לי הרגשה שיש אמת רבה בהשפעה של ישיבתי המאוד לא נכונה על כאבי הגב שאני סובלת מהם. מגיל צעיר זכורה לי ישיבתי השמוטה על הכיסא ללא כל הערות ותיקונים על כך מצד הגורמים החינוכיים שסביבי. מה שהשפיע על יציבתי כבוגרת.... אני מקווה שבקורס זה נבין את עקרונות הישיבה הנכונה כך שלפחות לילדי ואולי לחברי אוכל להעביר את המסר....אך מי יודע אולי בעוד כמה שנים עם התפתחות הטכנולוגיה גם כסאות כבר יהיה לא רלוונטי."
על הילד האחר בכיסא:
"מניסיוני בעבודה בבתי ילדים בקיבוץ עולה, שכל ילד שמושיבים בכיסא הדבר הראשון שהוא יעשה זה ינסה לרדת. הכסא השנוא ביותר על ילדים הוא כיסא הבטיחות באוטו.
עד גיל הגן למשל ילדים יושבים בשעת הקראת סיפור על הרצפה, ורק בסביבות גיל הגן מתחילים "להכריח" ילדים לשבת על כיסא למשל בזמן האוכל או לצורך פעילויות "רציניות". ילד שלמד לשבת על כיסא מעיד שהוא למד מה הם איפוק ומשמעת."
תשובה לשירי: פ. מ. אלכסנדר אמר: " כאשר אנו אומרים על מישהו שיש לו "אופי" אנו בדרך כלל מתכוונים שיש לו אוטומאטיות של הרגלים."
הכוונה היא לבוגרים. אפשר שלילדים עם אופי טבעי יש התנגדות מיידית לישיבה בכפייה..
תשובתו של אילן- ללא עריכה:
"תרשה לי להתבטא בחופשיות ולומר לך שבסיכומו של דבר אני לא מסכים עם הדברים. מהבחינה המדעית המחקרית הטענות חסרות בסיס מדעי ונשענות על הנחות. עברתי קורס שנקרא הפילוסופיה של המדע ושם לימדו אותנו איך לבסס טענות(על ידי מחקרים בכלים מקובלים ומוסכמים) כך שבמאמר שלך אין את אותה פלטפורמה משכנעת המבוססת על העובדות. למרות שאני מקבל את התעסקותך בנושא וההתייחסות והחשיבות שלו לגביך ואני מסכים שיש צורך להתבונן גם בטענות שלך לגבי תחלואי החברה."
תשובה לאילן : אדם צריך להיות קרוב אצל עצמו.
מגלילאו עד אינשטיין שכל ישר הוא תחליף יחיד לחשיבה מדעית שלא התפתחה, כפי שקרה בתחום המחקר האקדמי של היציבה.
הרגל של התנגדות רוחנית בחברה הנו חלק מהחסימה התבונית שהיא לוקה בה. אפשר שהוא תוצאה של הרגל של התנגדות שרירית מועצמת של היציבה לכבידה עקב הליקוי הצווארי/שימוש לא מושכל בכיסא מגיל רך עד בגרות.
סיכום :
אני מברך את עצמי ואת תלמידי חוג חינוך יציבה . זאת הפעם הראשונה שבה מתנהל דיון כלשהוא
בנושא השפעת הכיסא על יציבת האדם בתחומי האקדמיה. מי ייתן ויבשר לבאות.
בברכה,
מה הכיסא עשה לי? הטראומה של הישיבה בכפיה.
וכן חיווי דעת על המאמרים "ישיבה נכונה למה כן למה לא?, ו " אלימות במשפחה ומופע הזעם המחזורי". ר' בגוגל אתר רשת מאמרים :חינוך יציבה.
החיבורים נכתבו על ידי התלמידים לאחר שכבר עומתו עם האפשרות שהשפעת הישיבה בכיסא בשלב הגדילה והתבגרות הנה טראומה רוחשת. כלומר הדחקת זיכרון הישיבה בכפייה כמעשה אונס של הגוף והנפש שתוצאותיו הם הליקוי ביציבת הראש/צוואר ומופע הזעם המחזורי. תוצאות אחרות הנן חסימה תבונית בכל הקשור ביציבה, כתוצאה מעקמת מולדת. אי לכך העדר ידע אקדמי בנושא יציבה כתחום עצמאי הכולל העדר נתונים ומחקר על מימדי העקמת בקרב בוגרים, כתוצאה אפשרית של ישיבה לא מושכלת בכיסא, כמתחייב מחוק חינוך חובה לדורותיו.
כלומר : העדר המושג חינוך יציבה הנו חלק מתוצאות הטראומה של ישיבה בכיסא בכפייה.
הביטוי המובהק להעדר ידע והיגיינה של היציבה הוא תופעת הליקוי הצווארי.
הליקוי ביציבת הצוואר מתואר בספר אנטומיה של גריי בתמונת ראש/צוואר. זוהה והוגדר לראשונה במילים על ידי פ. מ. אלכסנדר,בספרו the use of the self .שני הספרים פורסמו בתחילת המאה העשרים.
תגובת הסטודנטים בעריכה של הכותב:
תשובתו של אלכס: " הריהוט המוזכר במאמר שימש אותי רוב חיי.השפעתו עלי בכך שאיני יכול למצוא נוחות בישיבה על הקרקע או מצע רך. איני מוצא כל אי נוחות בשימוש בשרפרפים.הסיבה שלקחתי את הקורס הזה היא שברצוני למצוא אם התרגלתי לאי הנוחות או שאין כל רע בעניין זה. תשובתי לשאלה היא שאני עדיין חושב על זה."
הערות למחבר: לא ניתן לקחת את המאמר ברצינות אלא אם כן יש מקורות כתובים.
תשובה לאלכס: מקורות
תיאורי יציבה בתולדות האמנות מלמדים שהישיבה בכיסא והתפתחות הליקוי הצווארי הופיעו לראשונה במערב בתקופת האימפריה הרומית, וניתן לזהות את הליקוי בדיוקנאות על מטבעות וציורי קיר. אמנות המזרח הרחוק(סין יפאן והודו) מבטאת יציבת ראש צוואר תקינה עד המאה ה ה20. הופעת הליקוי ביציבת ראש צוואר באמנות אירופה מתחילה להיות שכיחה החל מן המאה ה-19, וציורים ורישומים מתקופת הדאדא והקוביזם של בין מלחמות העולם מבטאים דרגות שונות של ליקוי חריף ביציבה. באמנות מצרים העתיקה, תיאורי ישיבה בכיסא הנם בלעדיים לשליטים,היציבה מאוזנת והתנגדות הגוף לכבידה בתנוחת הישיבה הנה מיטבית וללא ליקוי בתנוחת הצוואר/ראש. באמנות ציורי הסלע תיאורי ישיבה בטבע הנם נדירים ביותר.
כלומר: מתוך סקירה של תולדות האמנות יש מתאם בין תפוצת השימוש בכיסא בחיי היום יום וחינוך ובין הופעת הליקוי ביציבת ראש צוואר.
תשובתו של מיכאל: "לפני הישיבה בכיסא חיי הילד מזכירים מאוד את החיים בטבע. הילד יותר מודע להווה.עם התקדמות השימוש בטכנולוגיה והשימוש בכיסא תחומים אלה מצטמצמים או משתנים כך שהם נהיים פחות טבעיים. עיקר תשומת הלב מנוצלת על ידי התעסקות באני, חלומות דאגות וכדומה. המודעות להווה קטנה מאוד ואיתה המודעות ליציבה ולתהליך של הצטברות מתחים ופריקתם. מחלת השכחה היא ביטוי של התרחקות מההווה.
פיתוח מודעות להווה עובד על ידי התרכזות באובייקטים שקיימים רק בהווה. טכניקות של התבוננות בזמן אמת בתהליך צבירת המתח ופריקתו קיימות כבר אלפי שנים. הגילוי וההפצה שלהן נעשה במטרה לשחרר את האדם מהופעת הזעם המחזורי...... " מיכאל ממשיך מכאן לפיתוח מאמר עצמאי בנושא הרגלי תזונה, בריאות ונשימה.
תשובה למיכאל : א. הנחיית כיוונים ליציבה הנה אמצעי לעצירת הדיאלוג הפנימי שמרחיק אותנו מן ההווה. ב. טכניקות של שליטה עצמית אכן מיועדות לבלימת מופע הזעם המחזורי. ג. שליטה במחיר של הדחקת הפריקה של מתח שרירי מוגזם יוצרת ירידה בכושר החיסוני ומועדות למחלה קשה.
תשובתה של האיא :
"לשבת... בשביל מה צריך את זה בכלל! בכיתה כשאוכלים שנוסעים ברכבת למה אני לא יכול להיות בתנועה מתמדת
אבל הכי גרוע זה כשאני לומד אני לא יכול לשבת כיסא יותר משעה רצופה וזה אפילו ביום טוב הלוואי שיכולתי להכין את שעורי הבית בשכיבה על המיטה או כשאני מכין לעצמי ארוחת בוקר....
ומה ההגיג הזה משקף...לכולנו יש טראומה מהכיסא קשה לנו לשבת במקום אחד ברציפות הקושי הזה נובע......אני למשל יכולה להעיד על עצמי שאני לא מסוגלת לשבת שעה וחצי מבלי לעשות הפסקה ...... מי שמסתכל מהצד יבין שמדובר בטראומה קשה של ישיבה לא נכונה בכיסא.
על הילד האחר בכיסא: כל דבר שנעשה בישיבה הוא פשוט ירגיש שהוא נענש בגלל העובדה שהוא יושב שעה בלי תזוזה....זה יכול להביא השלכות הרות אסון על האישיות שלו מפני שהוא לא התחנך לשבת נכון....."
תשובה להאיא: את מנסחת באופן נכון: " מי שמסתכל מהצד יבין שמדובר בטראומה קשה של ישיבה לא נכונה בכיסא."
תשובתה של שירי: "לגבי באופן אישי,יש לי הרגשה שיש אמת רבה בהשפעה של ישיבתי המאוד לא נכונה על כאבי הגב שאני סובלת מהם. מגיל צעיר זכורה לי ישיבתי השמוטה על הכיסא ללא כל הערות ותיקונים על כך מצד הגורמים החינוכיים שסביבי. מה שהשפיע על יציבתי כבוגרת.... אני מקווה שבקורס זה נבין את עקרונות הישיבה הנכונה כך שלפחות לילדי ואולי לחברי אוכל להעביר את המסר....אך מי יודע אולי בעוד כמה שנים עם התפתחות הטכנולוגיה גם כסאות כבר יהיה לא רלוונטי."
על הילד האחר בכיסא:
"מניסיוני בעבודה בבתי ילדים בקיבוץ עולה, שכל ילד שמושיבים בכיסא הדבר הראשון שהוא יעשה זה ינסה לרדת. הכסא השנוא ביותר על ילדים הוא כיסא הבטיחות באוטו.
עד גיל הגן למשל ילדים יושבים בשעת הקראת סיפור על הרצפה, ורק בסביבות גיל הגן מתחילים "להכריח" ילדים לשבת על כיסא למשל בזמן האוכל או לצורך פעילויות "רציניות". ילד שלמד לשבת על כיסא מעיד שהוא למד מה הם איפוק ומשמעת."
תשובה לשירי: פ. מ. אלכסנדר אמר: " כאשר אנו אומרים על מישהו שיש לו "אופי" אנו בדרך כלל מתכוונים שיש לו אוטומאטיות של הרגלים."
הכוונה היא לבוגרים. אפשר שלילדים עם אופי טבעי יש התנגדות מיידית לישיבה בכפייה..
תשובתו של אילן- ללא עריכה:
"תרשה לי להתבטא בחופשיות ולומר לך שבסיכומו של דבר אני לא מסכים עם הדברים. מהבחינה המדעית המחקרית הטענות חסרות בסיס מדעי ונשענות על הנחות. עברתי קורס שנקרא הפילוסופיה של המדע ושם לימדו אותנו איך לבסס טענות(על ידי מחקרים בכלים מקובלים ומוסכמים) כך שבמאמר שלך אין את אותה פלטפורמה משכנעת המבוססת על העובדות. למרות שאני מקבל את התעסקותך בנושא וההתייחסות והחשיבות שלו לגביך ואני מסכים שיש צורך להתבונן גם בטענות שלך לגבי תחלואי החברה."
תשובה לאילן : אדם צריך להיות קרוב אצל עצמו.
מגלילאו עד אינשטיין שכל ישר הוא תחליף יחיד לחשיבה מדעית שלא התפתחה, כפי שקרה בתחום המחקר האקדמי של היציבה.
הרגל של התנגדות רוחנית בחברה הנו חלק מהחסימה התבונית שהיא לוקה בה. אפשר שהוא תוצאה של הרגל של התנגדות שרירית מועצמת של היציבה לכבידה עקב הליקוי הצווארי/שימוש לא מושכל בכיסא מגיל רך עד בגרות.
סיכום :
אני מברך את עצמי ואת תלמידי חוג חינוך יציבה . זאת הפעם הראשונה שבה מתנהל דיון כלשהוא
בנושא השפעת הכיסא על יציבת האדם בתחומי האקדמיה. מי ייתן ויבשר לבאות.
בברכה,
צפריר, מורה לחינוך יציבה.
תודות להאיא נאטור, שירי קנטור, מיכאל קפולר, אלקס רבקין, אילן הרטי.
תודות להאיא נאטור, שירי קנטור, מיכאל קפולר, אלקס רבקין, אילן הרטי.
