מיואשים?מוכנים לשלם את הסטיגמה? 

בכתבה בעיתון מעריב  מה- 9.5.12  נכתב כי יותר ויותר ילדים לקויי למידה קלים, מועברים לבתי ספר מיוחדים במקום לכיתות השילוב, והמשמעות לכך היא סיכוי נמוך יותר לסיים בגרויות או להמשיך ללימודים גבוהים יותר. אם גם אתם הורים מיואשים, שלא מוכנים  לשלם את הסטיגמה ולא רוצים שילדכם, הנורמטיביים אך עם קשיי למידה, יעזבו את בתי הספר הציבוריים ויצטרפו לחינוך המיוחד, הכתבה הזו תאיר את עיניכם.

הגורם העיקרי, לגידול יוצא דופן בשנתיים האחרונות של תלמידים שעוברים לחינוך המיוחד, בגלל החלטות חיוביות של ועדות ההשמה לחינוך מיוחד, הוא תסכול גדול אצל אותם ילדים לקויי למידה קלים, בתוך מערכת החינוך הרגילה.

על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית (NDFA) מאותרים כל הקשיים בבסיס הלמידה והם מטופלים אחד לאחד.  אם לא נותנים מענה לקשיים בבסיסם, ולא יוצרים סביבה מתאימה וחוויה טובה ללמידה, מתפתחים במשך הזמן תסכולים, דימוי נמוך, הרגשת כישלון ואפילו תגובות רגשיות מוקצנות. במקום לטפל בבעיות בבסיסן, עוקפים אותן ומעבירים את הילד לחינוך מיוחד ובכך רק מעצימים את תחושת הכישלון והדימוי העצמי הנמוך שלו ולא מאפשרים לו לממש  את הפוטנציאל, הגלום בו, שכן, רבים, שהוגדרו בעלי לקויות למידה, הם בעלי אינטליגנציה גבוהה.

ליקויי למידה יכולים להתפרש כקושי בביצוע הכתיבה (דיסגרפיה) , כשל בלימוד הקריאה (דיסלקסיה) ובעיות בתחום החשבוני (דיסקלקוליה).

אקח  לדוגמה  את הדיסגרפיה : ישנם היבטים רבים לקשיים כמו, קושי בוויסות טונוס השרירים, חוסר איזון במערכת התחושתית למשל, חסר בתחושת השרירים העמוקים ( חסר פרופריוצפטיבי) שמוביל לקושי בוויסות נכון של עוצמת אחזקת העיפרון ומכאן לתוצרים גרועים, או להיפך, במצב של רגישות יתר בשרירים, תהיה אחזקת העיפרון מכאיבה בנוסף להתעייפות בשכמות, כתף, שורש כף היד והאצבעות. יתכן גם מצב של רגישות יתר מגעית, על פני העור, ואז הכתיבה נעשית באוויר(היד לא נוגעת בדף בגלל חוסר נוחות) ושוב התוצרים יהיו גרועים. כמובן שישנם  גם תפקודים מוחיים חשובים לכתיבה כמו בידול, קואורדינציה, הצלבות, חצית קו אמצע ודומיננטיות.

גם בדיסלקסיה ודיסקלקוליה, כמו בדיסגרפיה, על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית, בוחנים אל כל הבעיות בבסיס : תפקודים מוחיים, איזון תחושתי כמו רגישות יתר שמיעתית, רגישות יתר לעוצמת האור, חסר בקשב הפריפיאלי, תפקודי ראייה ועוד.

כאן ניתן לקרוא יותר על וויסות תחושתי - http://goo.gl/faW4o

כדי שהתנהגות הילד, תסכולו והדימוי העצמי הנמוך שלו, לא יפורשו בטעות כ-''היפראקטיביות'', '' הפרעת קשב וריכוז'' או ''לקויות למידה'' או אפילו כבעיות רגשיות, כדאי וחשוב לבחון היטב ולקבל כלים טיפוליים פשוטים וישימים, לעבודה על כל תחומי הקשיים בבית, למשל, אבחון קשב וריכוז על פי הגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית . חשובה  גם מאד התמיכה  לילד במערכת החינוך על מנת שהילד וגם אתם ההורים לא תשלמו על המחיר החברתי והסטיגמות, שמיוחסות לילדים, שעלולות ללוות אותו במשך כל חייו הבוגרים ולתת לכם את ההרגשה שלא הייתם הורים מספיק טובים ולא מצאתם לו את הפתרונות ההולמים.