עצירות ופיזיותרפיה - מה הקשר? 

אחוז הסובלים מעצירות בקרב אוכלוסית העולם המערבי נע בין 3-29.5%  . עצירות מוגדרת כ:  1. צורך בלחיצה חזקה לצורך התרוקנות בלפחות רבע מפעולות ההתרוקנות. 2. צואה במרקם קשה או גושי בלפחות רבע מהיצאות. 3. תחושת התרוקנות חלקית בלפחות רבע פעולות ההתרוקנות. 4. תחושה של חסימה מכאנית באזור פי הטבעת. 5. צורך בביצוע פעולות ידניות לעידוד התרוקנות, כדוגמת דחיפת אצבעות דרך פי הטבעת או תמיכה ידנית לרצפת האגן. 6. פחות מ-3 אירועי התרוקנות בשבוע. 7. שימוש קבוע במשלשלים. וכל זאת נכון ל-3 החודשים האחרונים עם הופעת הסימפטומים 6 חודשים קודם לכן.   הסיבות לעצירות מגוונות: תזונה, בעיות מטבוליות (סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס וכו'..), מחלות נוירולוגיות, תסמונת המעי הרגיז, אלמנטים יטרוגניים וכאבים באזור האנורקטלי על רקע פיסורות, טחורים, תסמונת שריר ה- Levator-Ani, כיווץ פרדוקסלי של שריר ה- Puborectalis ועוד..   משדיאטה נכונה ושימוש במגוון החומרים הנפוצים כיום בשוק למניעת עצירות לא עזרו ייתכן ומדובר בבעיה על רקע שרירי ואז יש לשקול פניה לפיזיותרפיסטית מומחית בתחום שיקום רצפת האגן. אחת הדוגמאות הנפוצות לבעיה שרירית הגורמת לעצירות היא התופעה הנקראת "אניזמוס". באופן נורמלי, כאשר אנו מחליטים להתרוקן לצואה נדרשת הרפיה של הסוגר באזור פי הטבעת וכך מתאפשרת יציאת הצואה. לעיתים, מסיבה כזו או אחרת, סוגר זה אינו עובר הרפייה אלא להיפך, הוא מתכווץ ואז הצואה לא מוצאת דרכה אל מחוץ לגוף. מדובר אז בכיווץ יתר של אחד משרירי רצפת האגן הנקרא Puborectalis . מטופלים מספרים על ישיבה ממושכת בשירותים וצורך בלחיצות חזקות ללא שום תוצאה.  אז מה עושים בטיפול לשיקום רצפת האגן? ראשית, מדריכים לישיבה נכונה בשירותים היוצרת הרפיה מסוימת באזור רצפת האגן וכן מדריכים לשימוש בטכניקות הרפיה אחרות כגון הרפית לסתות, עיסוי הבטן, הנעת הגו קדימה ואחורה (נדנוד) וכל דבר היוצר אצל האדם תחושה של רוגע – מוזיקה וספר גם הם אופציה ובלבד שהישיבה בשירותים לא תתארך כתוצאה מהשימוש בהם. כל אלו תוך הקפדה על  רכינה קדימה (כיפוף רב במפרקי הירכיים), שמירה על גו ארוך ונשיאת משקל על קצות האצבעות. עוד בפיזיותרפיה, ניתן לבצע עיסוי ומתיחה של השריר עצמו כשאצבע המטפל בתוך פי הטבעת. מטרת הטיפול הינה  להביא להרפייתו של השריר בטכניקות עיסוי שונות כפי שעושים לשרירים אחרים בגוף. ניתן לעשות גם שימוש במערכת הביו-פידבק להשגת הרפיה באזור שרירי רצפת האגן כולם אצל מי שיש נטייה לכיווץ יתר גם שלא בהקשר של תהליך התרוקנות. במצבים בהם המטופל אינו מבין כיצד לבצע לחיצה נכונה לצורך התרוקנות וכאשר קיימות בעיות תחושה ניתן להסתייע באלקטרודת בלון אשר בניפוחן אנו מחקים תוכן צואתי בחלל הרקטום. אימון באמצעות הבלון מאפשר למטופל ללמוד ללחוץ בצורה יעילה יותר לצורך התרוקנות מבלי לגרום לנזק לרצפת האגן תוך הקפדה על הרפית הסוגר באזור פי הטבעת.  משיכת הבלון כשהוא מנופח ע"י המטפל מאפשרת למטופל לזהות את התוכן הצואתי בעת ההתרוקנות.    תסמונת נוספת הקשורה בעצירות נקראת Levator-ani syndrom. . שריר ה- Levator הינו המרכזי מבין שרירי רצפת האגן. במקרים מסוימים יתכנו כאבים באזור רצפת האגן לאחר התרוקנות ובכלל. כמו גם עצירות.  במישוש פנימי יכול המטפל לאתר נקודות מסוימות על גבי  השריר הנקראות בשפה המקצועית Trriger points. אלו נקודות רגישות שהן מקור הכאב. בטיפול פיזיותרפי ניתן לבצע עיסוי מקומי ועמוק לנקודות אלה וכך להשיג הפחתה בכאב. גם כאן ניתן לעשות שימוש במערכת הביו-פידבק ללימוד הרפיה וכן לטפל באמצעות זרמים חשמליים להפחתת הכאב המקומי והרפית השריר עצמו.   במצבים של עצירות על רקע כיווץ יתר (ספזם) באזור הבטן והרקמות הרכות האוחזות באברי הבטן הפנימיים, מצב שיכול להעיד גם על עצירות על רקע תסמונת המעי הרגיז, ניתן לבצע עיסוי ויסראלי עמוק להפרדת הידבקויות ושחרור הרקמות הרכות.    במצבים בהם העצירות היא על רקע חסימה מכאנית  כמו במצבי צניחה של הרקטום או השתפלות המעי, יש צורך בהדרכה ספציפית לשיטות להתרוקנות ולעיתים אין מנוס מהתערבות ניתוחית לשיפור איכות החיים.   לסיכום, עצירות הינה תופעה שכיחה בקרב האוכלוסיה כולה ואלם חלק מהסיבות לתופעה אינן מספיק ידועות ומוכרות לכן, בכל מקרה בו שינוי בתזונה לא הואיל עם העצירות יש לשקול פניה לרופא לצורך בדיקה והפניה לפיזיותרפיה.