מה הייעוד שלי? 

אני זוכרת שכל כך רציתי להבין את משמעות החיים שלי, למה אני כאן? האם אני מגשימה אותי? שנים הייתי בחיפוש ומתוסכלת.

כאשר החלתי את הלימודים והתהליכים האישיים שלי, למודעות והתפתחות אישית, האמנתי שהייעוד, זה תחום העיסוק שלי......

מאז אני מבינה שהייעוד זה הרבה יותר רחב, אז ראשית, אני מאמינה שכל אדם על פני כדור הארץ, נמצא בייעוד שלו,ובמקום המדוייק עבורו, כיוון שאני מאמינה שאין מקריות ואין אדם שחי את חייו סתם, למרות השיפוטיות של הסביבה , המשפחה, יש אנשים שחיים את חייהם בצורה יותר משמעותית עבור עצמם.

מתוך ההבנה הזאת אני מאמינה שככל שאנו מתחברים להקשבה הפנימית שבתוכנו, מתחברים ומסכימים להקשיב לאינטואיציה שלנו, אנו נרגיש הרבה יותר מלאים ומסופקים בחיינו,העניין מתחיל ,שזה מתנגש עם הצורך שלנו בריצוי, להיות בסדר, מה אני חושב שמצפים ממני, מה יגידו וכו'....

עם ההתפתחות האישית, אני התחלתי להשיל מעליי קצת מהאשמה, לקלף קליפה קטנה של הסכמה "לא להיות בסדר", קורטוב של בושה, וכך לאט לאט, שכבה אחר שכבה נשרו, ואפשרו לי להתחבר להקשבה שלי לעצמי, למה נכון לי, מה משמח אותי? מה נעים לי.......

קודם כל זה מאפשר לנשום קצת יותר בחופשיות, ויש יותר מקום, לי לרצונות שלי, לאהבות ותשוקות שלי, הסימן שאני בהקשבה, הוא שדברים זזים, נעים לי, וטוב לי, כאשר אני אומללה, מתוסכלת , זה סימן ששווה לעצור ולעשות בדק בית פנימי.

כך אנו מתחברים לכישורים שלנו ונותנים להם ביטוי, מתחילים להעז להיות מי שאנו, ומה שבאנו לתרום ולהיתרם בחיינו אלו.

להיות בייעוד, נוגע בכל ערוצי חיינו, כמובן תחום העיסוק שלי, בעצם איך אני מבטא אותי בעשייה, מתבטא במערכות היחסים בחיינו, לנתינה ולקבלה, עד כמה אני נוכח ולוקח אחריות על מעשיי וחיי, זה תנועה, כל הזמן משתנה, ומקבל פנים ,הבנות, ועומקים שונים.

כאשר החלטתי לעזוב מקום עבודה מסודר, ולהתחיל בדרך עצמאית כמטפלת ומנחה, הקולות ששמעתי מבחוץ היו: מי יבוא אליך? מה יש לך לתת? מי עוזב עבודה מסודרת יש לך אחריות (מוכר?)

כיוון שכבר הייתי במקום יותר קשוב בתוכי, האמונה בדרכי היתה גדולה יותר, מהקולות שבחוץ, ומקולות הפחד בתוכי, העזתי, מודה למלאכים ולמדריכים שבחיי, אני מסופקת מתוגמלת, אוהבת את העשייה שלי.

כיום יש לי הזכות ללוות אנשים שמרגישים שהגיע הזמן לשינוי, הפוחדים להעז, מרגישים תקועים, עוזרת להם להעיז ולהתחיל לסמן את השביל הייחודי שלהם.

לכל אחד מאתנו יש את הזכות וגם החובה לבחור לסמן וללכת בשביל לא מסומן.