סיפור לידה - איך ומתי הוא נולד? 

סיפור הלידה האישי שלך, קרוב לודאי מורכב משלושה סיפורים שונים, שהתהוו במהלך ההריון והלידה:
 
הסיפור הראשון – זה שנוצר במהלך ההריון
בשלב זה את בונה אינספור תרחישים אפשריים לקראת הלידה הצפויה, כפי שאת רואה ומדמיינת אותה בעיני רוחך. תרחישים אלה יהיו מורכבים בין היתר מהסקרנות שלך לגבי הלידה, מכמיהותייך לתינוק שיהיה רק שלך, מהפחדים מכאבים אפשריים, מדאגותייך מסיבוכים שעלולים להתרחש, מפנטזיית הדמות והצורה שתהייה ליוצא חלצייך, האם ידמה לך או לבן זוגך, מחרדת כובד האחריות שעומדת להיות מוטלת עליך בגידול יצור חסר אונים, שעומד להיות קשור אלייך לכל חייו-חייך, איך כל זה עומד להשפיע על הצורה החדשה שעומדת ללבוש הזוגיות שלך ואולי בעיקר מחדוות היצירה והבריאה החדשה.

הסיפור השני –  זה שהולך ונרקם בזמן אמת, ממש תוך כדי תהליך הלידה
איך התחילו הסימנים, מה הם כללו, איך הגבת, איך הגיב בן זוגך, באיזו סיטואציה בחיים זה תפש אותך, איך התארגנת, מתי הגעת לחדר לידה, איך קיבלו אותך, איך טיפלו בך, באיזה שלב לידה היית, איך התמודדת עם הצירים, איך התקדמה הלידה, אילו התערבויות רפואיות התקיימו או לא, מה אמרו לך אנשי הצוות הרפואי, מה שמעת, מה רצית ומה קיבלת, למה היית מוכנה ומה הפתיע אותך, מה פנטזת ועם איזו מציאות נפגשת, איך חווית את כל אלה בחושייך: בשמיעה, בראייה, בהרחה ובעיקר בתחושותייך. ואם כל זה אינו מספיק, אז גם על אילו מטענים וחוויות שלך מהעבר, כל זה "נפל" עלייך. אכן, סיפור סיפור...
 
הסיפור השלישי – הוא הסיפור "האמיתי", כלומר זה שאת מספרת לעצמך ולכל העולם וקוראת לו "סיפור הלידה שלי" ואכן סיפור הלידה הזה יהיה עד יומך האחרון - הסיפור שלך!
לא ישנה עבורך כלל אם מישהו ינסה לומר לך שזו הייתה לידה קלה, אם בעיניך היא הייתה קשה ונוראית. אין זה משנה כלל, אם למי שטיפל בך בעת הלידה, נראה היה ש"הסתדרת נפלא", כאשר בחוויה שלך היית זקוקה ליד חמה צמודה אליך, שלא הייתה שם כשנקרעת מפחדים וממש לא חשוב, אם בין בקשתך לקבל אפידורל ועד להגעתו של המרדים עברו רק 10 דקות, בעוד שבעיניך זה נראה נצח... או לפחות שעתיים.
את מספרת את סיפור הלידה מהמקום הכי אותנטי שלך, זה שקשור בהוויה הבסיסית, הראשונית והפרימיטיבית, במובן הכי חיובי שיש למושג הזה והוא כולו "נכון ומדויק במאת האחוזים" עבורך, כי זאת הרי החוויה שלך ולאיש אין זכות להתווכח איתך עליה.

לסיכום, בואי ננסה להתבונן ולהבין מה קרה בין הפנטזיה לבין המציאות ומה הוא "סיפור הלידה", כפי שאת מספרת אותו לעצמך, למשפחתך, לחברייך ולכל מי שרק יהיה מוכן לשמוע או לקרוא אותו, עכשיו או בעתיד.
ייתכן מאד שחוויית הלידה שלך הייתה טובה ומעצימה, למרות קשיים וכאבים שאולי היו בדרך ואז סביר שתוכלי לומר לעצמך, אולי אפילו זמן  קצר לאחר הלידה, וואו... אני מוכנה ללדת שוב. אבל יתכן גם, שהלידה נחרטה בנפשך כחוויה קשה ולעיתים כואבת, ארוכה ואולי מתסכלת, שחשבת שהכול היה יכול להיות אחרת, אם רק... ואם רק... ואם... ואם... ותחושת החמצה כבדה ממלאת אותך ולא נותנת לך מנוח.
מישהי שטיפלתי בה פעם במצב כזה לאחר לידה, תארה את תחושותיה באוזניי כשהיא אומרת: "רצחו לי את הלידה". לא פחות.

את יוצאת כבר מבית החולים, הימים חולפים והחיים שבים לכאורה למסלולם, אבל את עדיין "בוערת מבפנים", מרגישה פגועה וכועסת וכאן אני רוצה להציע לך שלא לוותר. החוויה כמו שאת תופשת אותה, במיוחד אם היא הייתה טראומטית, לא תעלם מעצמה. התהיות והשאלות יצופו מדי פעם והן עלולות לתפוח דווקא לקראת הלידה הבאה.

כמיילדת ותיקה וכמי שנפגשת עם זוגות רבים לאחר לידה ומקשיבה לאינספור סיפורי לידה, אני יודעת עד כמה חשוב השחזור, העיבוד והחזרה הבלתי נלאית על הסיפור - הסיפור שלך. הדבר מאפשר לעוצמה המטלטלת הזאת שנקראת לידה, לקבל משמעות ומאפשר לחוות אותה שוב ושוב ובכך בעצם "לשלוט" בתהליכים, כדי לנסות לחיות איתם בשלום.

אני מאד ממליצה לעשות זאת עם איש מקצוע מנוסה, אשר ידע להאיר בפנסו את המקומות החשוכים, להרגיע אותך ולתת לך הזדמנות להתבונן על סיפור הלידה שלך מנקודת ראייה חדשה, תוך הכנסת דברים מסוימים לפרופורציות. עיבוד חווית הלידה חשוב לכשעצמו, אבל הוא חשוב לא פחות כהכנה ללידה הבאה, אליה תוכלי להגיע ממקומות פנימיים, חזקים ומועצמים, עם יכולת השפעה, תמרון ושליטה טובים יותר וכמובן עם סיכויים טובים יותר להגדיל את הצלחתה.