עולם הטניס- עבר, הווה והעתיד?.. 

בכתבה הבאה נבחן את הטניס בסימן שני העשורים האחרונים והעשור הנוכחי.

כיצד השתנה הטניס בזמנים אלו? ואיך הטניס יראה ב10 שנים הקרובות? נתייחס לשני סגנונות המשחק העיקריים-התקפה והגנה, איזה מהם יותר טוב וכדאי..? האם כדאי לשחק לייד הרשת או להישאר בקו האחורי.?

שנות ה-90: 

העשור של מי שנחשב כשחקן השני בטיבו בכל הזמנים-פיט סמפראס, שחקן הסרב - וולי מובהק. ולצידו אנדרה אגאסי, שחקן קו אחורי מצויין.

ניתן לומר שסגנון משחקו של סמפראס התקפי עם סרב גדול ו-וולי מעולה, כך שהוא שיחק תמיד לכיוון הרשת ופחות ימינה ושמאלה על הקו האחורי כמו רוב השחקנים. אולי זו הסיבה העיקרית לכך שזכה בכל התארים שלו על המגרשים המהירים (הדשא והמגרשים הקשים) אך לא על החימר האיטי, מולו אנדרה אגאסי שכן זכה בכל התארים הללו, גם על המשטחים המהירים וגם על האיטיים.

אגאסי היה שחקן קו אחורי מעולה שאופיין במענה על הגשה אולי הטוב ביותר אי פעם.

היריבות בינהם הייתה דומה לפדרר-נדאל של היום. אין ספק שמבחינה מנטאלית, פיזית וכפי הנראה טקטית סמפראס עלה על אגאסי ושלט בו יותר במשחקים בינהם לעומת פדרר-נדאל שצמודים יותר.. סמפראס בדומה לפדרר נחשב די מושלם בכל מה שקשור לטכניקה, אצל שניהם

נקודת התורפה היחידה היא הבק-הנד (חבטת גב היד), אבל זה כנראה בגלל שהפור-הנד (חבטת כף היד) היה מדהים.

לסיכום העשור ניתן להסיק שנעשתה קפיצת מדרגה מהעשור הקודם הן בעוצמות והן בטכניקת השחקנים בכל מגוון החבטות ובעיקר בהגשות.

שנות ה-2000-2010 

בלי צל של ספק העשור של הגדול מכולם רוג'ר פדרר, שחקן בעל טכניקה מושלמת בכל החבטות ובעל משחק מגוון בכל מקום במגרש.

פדרר לא נחשב לשחקן סרב-וולי אמנם, אבל בעל משחק אגרסיבי מאוד שמנסה לשחק בעיקר קדימה במגרש על מנת לסיים את הנקודה קרוב לרשת, כך שנחשב לשחקן התקפי.

יריבו הגדול רפאל נדאל נחשב בתחילת דרכו לשחקן קו אחורי והגנתי (שולט על מגרשי החימר), אך עם השנים שיפר את הסרב והוולי וכמו פדרר זכה בכל תארי הגראנד סלאם. עדיין יש מקום להשוואה בין שניהם כי מבחינה טכנית וטקטית הם שונים מאוד וזה מקרין גם במשחקם.

הסיגנון ההתקפי של פדרר מאפשר לו לשלוט ביריבו מבחינת הסרב, הקו האחורי ובאיזור הרשת, כך שרוב הזמן פדרר חובט מתוך המגרש.. בזכות הטכניקה, פדרר יכול לקצר נקודות ולפעמים נדמה שגם ללא מאמץ מיוחד.

לעומתו נדאל שמאופיין בספין כבד (סיבוביות גדולה של  הכדור) משחק לעיתים הרחק מהקו האחורי והנקודות רק מתארכות.. ועם המון מאמץ. מבחינת פציעות אין ספק שסיגנונו של נדאל מהווה בעייה, פדרר כמעט ולא נפצע לאורך השנים(!).

מבחינה טקטית בד"כ עדיף להיות בצד המתקיף כך שהמשחק יותר תלוי בך מאשר ביריבך. בחינה מנטאלית פדרר ונדאל נחשבים לעילויים.

ומה המאזן בינהם אחרי כל זה??

נדאל ניצח יותר משחקים מול פדרר, לפדרר יש יותר תארי גראנד סלאם נכון להיום. האם זה אומר שהסגנון התקפי פחות טוב? בהחלט לא!

נסכם עשור זה בקביעה שפדרר ונדאל הציבו למשחק רף גבוה במיוחד (בעיקר פדרר), השילוב של יכולת פיזית (טכניקת עבודת רגליים) עם עוצמות גבוהות, התעלות מנטאלית, תחרותיות והישארות בטופ לאורך הרבה שנים.

ומה בעתיד?.. שנות ה-2010-2020 

קשה לחזות כיצד יראה העשור הנוכחי.. השאלה העכשוית היא האם הסתימה תקופת פדרר-נדאל?

ננסה להתמקד פחות בשחקנים ספציפיים ולהבין מה נדרש משחקן כיום ובעתיד.. איך יראה השחקן הבא אחרי שני הענקיים הללו..? שאלות קשות..

נראה שפיזית לא רק בטניס (גם בכדורסל וכדורגל וכו'..) האתלטיות היא חובה כמו כן הנתונים הגופניים: מבנה גוף, גובה, מוטת ידיים וכדומה.

המשחק ימשיך להיות יותר מהיר, יותר אגרסיבי ויותר מגוון מבחינת החבטות בכל איזורי המגרש. כמו כן יהיה יתרון לשחקנים גבוהים ואתלטים שחובטים סרב עוצמתי, אך זזים טוב לחבטות קרקע ו-וולי. בנוסף טכניקת עבודת הרגליים תשחק תפקיד מרכזי בטניס , בכדי להימנע מפציעות ולשחק ביכולת יעילה וחסכונית, המפתח הוא שימוש בכוח הרגליים. ברגליים מצויים השרירים הגדולים והחזקים בגופנו, בכל חבטה כמעט ייעשה שימוש בהם תוך הישענות על משקל גופנו והורדת העומס מהגב והזרועות. שחקנים שיישמו במשחקם את האלמנטים הללו יזכו ליתרון עצום על יריביהם, הן מבחינת הטניס והן מבחינת מיעוט פציעות כפדרר (עד כשיו מספר 1 בכל הזמנים).

מעבר לכך שחקנים כאלו יצטרכו יכולות מנטאליות והתמדה כמו פדרר ונדאל. עליהם להיות תחרותיים מאוד ולרצות להקריב המון בכדי להפוך למדורג 1 בעולם.

עד כאן לכתבה הראשונה, רועי צור, מנהל מקצועי ומאמן באקדמיה לטניס עמק יזרעאל.

חפשו את האקדמיה לטניס גם בפייסבוק.