פרשת נח - התוית הדרך למעלת צדיק מושלם
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרשת נח - התוית הדרך למעלת צדיק מושלם 

מאת    [ 30/12/2007 ]
מילים במאמר: 8049   [ נצפה 2657 פעמים ]

 
 
בס"ד ג' חשון התשס"ו
פרשת נח - התוית הדרך למעלת צדיק מושלם
מבוא:
פרשת נח פותחת בתיאור צדיקותו של נח שעמדה בניגוד להשחתה והחמס של כל בני דורו, נח היה האדם הראשון והאחרון שכונה בתורה בתואר "צדיק תמים", שנאמר: "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" (בראשית, ו', ט'). לפיכך חכמי התלמוד נחלקו בענין מדרגת צדיקותו של נח: "א"ר יוחנן: 'בדורותיו' ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: 'בדורותיו' כל שכן בדורות אחרים" (סנהדרין, קח.), ממחלוקות חז"ל בענין מדרגת צדיקותו של נח לימדונו חז"ל כי קיים הבדל מהותי בין צדיק יחסית לדורו, לבין צדיק גמור המשמש כדוגמא וסמל לכלל הדורות. כלומר, מאחר ומטרת בריאת העולם הזה היא: ההגעה לתיקון ולהשלמת הבריאה ע"פ מצוות התורה, כמובא בגמ': "אמר רב הונא: כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם' מאי כי 'זה כל האדם'? אמר רבי אלעזר: כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה (רש"י-שיברא זה, שבת, ו:), וכן מצאנו שעתיד הקב"ה ליתן שכר בעוה"ב רק לצדיקים, שנאמר: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו" (מלאכי, ג', י"ח), ומובא במשנה: "אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעלתך, ודע: מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא" (אבות, פ"ב, ט"ז). על כן נחלקו חז"ל בענין מדרגת צדיקותו של נח משום שלהגדרת מעלת הצדיק נודעת חשיבות רבה, ומטעם זה התורה מתווה לאנושות את הדרך להגעה למעלת הצדיק המושלם מיד לאחר תיאורי הבריאה בבראשית, באמצעות סיפורו של נח ועונשם של דורות המבול והפלגה, כפי שמבואר להלן בהרחבה:
א. נח איש צדיק תמים - משקל צדיקותו של נח לא היה בכוחו להכריע את הכף לזכות דורו.
ב. צדיק - סוגים ומדרגות רבות במעלות הצדיקים ובשכרם.
ג. בדורותיו - מדרגתו של הצדיק מושפעת גם מהתנהגות דורותיו.
ד. השוואת נח לצדיקים אחרים - יתרון לצדיק הפועל למען הכלל על פני הצדיק האישי.
ה. תיבת נח - גודל נס ההצלה הוא כגודל הזכאות של המקבלו.
ו. צוהר התיבה - מחלוקת בדבר זכות הראיה של נח במפלתם של הרשעים.
ז. משל החפץ חיים - ייסורים מאהבה ניתנים לביטול אך ייסורי העונש אינן ניתנים לביטול.
ח. דור הפלגה - הבסיס לאחדות ולשלום הוא ההתבטלות המוחלטת בפני הקב"ה.
נח איש צדיק תמים:
לאחר חטאו של האדם הראשון באכילה מעץ הדעת "טוב ורע" נוצרו בעולם שני סולמות עם מדרגות : סולם מדרגות הצדיק שהוא הסולם הטוב וסולם מדרגות הרשע שהוא הסולם הרע, שנאמר: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" (בראשית, ג', כ"ב). לפיכך דור המבול בחר לעצמו את דרך הסולם הרע מתוך יכולת הבחירה החופשית, ואילו נח בחר לעצמו את דרך הסולם הטוב מתוך אפשרות הבחירה החופשית, מטעם זה לראשונה ולאחרונה התורה מכנה אדם בתואר "צדיק תמים". כפל התארים אשר להם זכה רק נח מלמד כי התורה ראתה בנח אדם אשר ישמש לדורות כסמל ודוגמא למעלת הצדיק המושלם, למרות שהתורה אינה מציינת במפורט מה היתה צידקתו, שנאמר: "ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית, ו', ז'). לפיכך פירשו חז"ל את צמד המילים "צדיק תמים" כשני תוארים נפרדים: כמובא בגמ': "תמים' בדרכיו, 'צדיק' במעשיו" (ע"ז, ו.), ופירש הרש"י: 'תמים' בדרכיו עניו ושפל, 'צדיק' במעשיו בלא חמס" (ע"ז, ו.), וכן מובא במדרש: "איש צדיק', על שזן בריותיו של הקב"ה נקרא צדיק, שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות נח ויוסף" (תנחומא, נח, סימן ה). גם פרשני המקרא פרשו את צמד המילים "צדיק תמים" במשמעויות שונות, כגון: "גבר זכאי שלים" (תרגום אונקלוס), "זכאי ושלם בצדקו" (הרמב"ן), "איש צדיק' במעשיו, 'תמים' בלבו" (אבן עזרא), "צדיק' במעשה, 'תמים' במושכלות" (ספורנו), נמצאנו למדים מכאן כי למושג "צדיק" נתנו הפרשנים הנ"ל ארבע משמעויות: זכאי בדין, צודק, עושה צדק, ומפרנס. ולמושג "תמים" נתנו הפרשנים הנ"ל חמש משמעויות: מושלם בלי כל מום, שלם בצדקתו, שלם במחשבותיו, ישר דרך, עניו ושפל. כלומר, לכל הדעות נח היה צדיק מושלם.
לאור צדיקותו הרבה של נח המתוארת לעיל נשאלות השאלות: מדוע לא ניצל דורו של נח בזכותו? ומדוע נח לא בקש מה' הצלה לדורו? ועוד, מדוע "יש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (רש"י-בראשית, ו', ט') הרי נאמר במפורש "נח איש צדיק תמים"? ועוד, אם נח "לא היה נחשב לכלום" מדוע נח לא נענש בגין חטאי דור המבול?
נלענ"ד כי ניתן להשיב לשאלות אלה מתוך נוסח הגדרות הרמב"ם את הצדיקות בהלכותיו: "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות ועונות, מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק, ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה אם היו זכיות כל יושביה מרובות על עונותיהן הרי זו צדקת, ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה וכן כל העולם כולו... אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין, שנאמר: 'וירא ה' כי רבה רעת האדם', ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות, שנאמר: 'יען נמצא בו דבר טוב', ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות, שנאמר: 'וחוטא אחד יאבד טובה הרבה', ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות" (הרמב"ם, הל' תשובה, פ"ג, א-ב). כלומר, מן העובדות המתוארות בתורה נראה כי דור המבול נדון ונמחה מן הארץ בגין רשעותו ע"פ שקול דעתו של "אל הדעות", ומכאן למדים כי משקל צדיקותו של נח לא היה בכוחו להכריע את הכף לזכותם, שנאמר: "ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (בראשית, ו', י"ג), לפיכך נח לא בקש מה' הצלה לדורו משום שנח סמך בתמימותו על דעתו "של אל דעות", שנאמר: "נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" (בראשית, ו', ט'), דהיינו, נח התהלך ע"פ החלטות מדת הדין האלהית, וכן כתב הרש"י: "אין אלהים אלא דיין" (שמות, כ', א'). וכן מצאנו שלמרות שנח ידע כי הארץ יבשה, נח לא יצא מן התבה על אף ששהה בתוכה י"ב חדשים, "אלא אמר ברשות הקב"ה נכנסתי שאמר לי: 'בא אתה וכל ביתך אל התבה' ועכשיו איני יוצא אלא ברשותו, נגלה עליו הקב"ה, שנאמר (בראשית, ח', ט"ו-ט"ז): 'וידבר אלהים אל נח לאמר. צא מן התבה אתה ואשתך" (תנחומא, נח, סימן ח).
כמו כן לדעת האומרים כי נח היה צדיק רק יחסית לדורו, כוונת התורה באומרה: "נח איש צדיק" היא: שנח נחשב צדיק "הזכאי בדין הפך רשע" (בראשית, הרמב"ן-ו', ט') רק משום שהיו "זכיותיו יתירות על עונותיו" (כמובא בהרמב"ם דלעיל) במעט, דהיינו, "צדיק" בבחינת יצא זכאי בדין, כפי שנאמר: "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" (דברים, כ"ה, א'), על כן "יש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (רש"י-בראשית, ו', ט'). וכן מצאנו שבמהלך ק"כ שנות בנית התיבה חלה אצל נח נסיגה ברוחניות, שנאמר: "ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בראשית, ז', א'), דהיינו, צדיק "בדור הזה" בלבד ולא עוד "צדיק תמים היה בדורותיו", וכן מצאנו שהתורה מלמדת על התדרדרותו של נח בדור שלאחר המבול, שנאמר: "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (בראשית, ט', כ"א).
ע"פ הנכתב בדברי חז"ל לפיהם נח "לא היה נחשב לכלום", ואף לפי האמור בפסיקת הרמב"ם נראה לכאורה כי גם נח היה צריך להענש בגין חטאי דור המבול, כמאמר הרמב"ם: "וכן כל העולם כולו אם היו עונותיהם מרובין מזכיותיהן מיד הן נשחתין, שנאמר: 'וירא ה' כי רבה רעת האדם" (הרמב"ם, הל' תשובה, פ"ג, ב). אך מאחר ואובדנו של נח היה גורם לכך שכל העולם לא היה מתקיים, לפיכך החסד האלהי עמד לצידו, שנאמר: "ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה... והכרתי ממנה אדם ובהמה. והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דנאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם... המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה... לא יצילו בנים ובנות כי הם לבדם ינצלו" (יחזקאל, י"ג-י"ח). וכן מובא בגמ': "א"ר יוחנן: ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר: 'כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל', אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם" (יומא, לח:), ונאמר: "ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע... חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית, י"ח, כ"ג, כ"ה). כלומר, הצדיק נספה בעוון הדור רק כאשר לא נשקפת סכנה להמשך קיומו של העולם, או כאשר קיים צדיק נוסף באותו דור. וכן מובא בגמ': "בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור" (שבת, לג:).
נמצאנו למדים כי משקל צדיקותו של נח לא היה בכוחו להכריע את הכף לזכות דור המבול, אך החסד האלהי להמשך קיום בריאת העולם וצדיקותו היחסית גרמו לו ולבניו וליתר יצירי האל שלא חטאו הצלה באמצעות התיבה, לפיכך הרש"י דייק בלשונו: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח... ויש שדורשים אותו לגנאי", דהיינו, "רבותינו" דורשים את נח לשבח, אך "יש" שאינם דורשים את נח לכף זכות משום שנח לא השיב בתשובה אף לא אחד מבני דורו בניגוד לאברהם אע"ה, ומובא בגמ': "אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא" (כתובות, קה:). כלומר, אף מדברי הבקורת של חז"ל על מדרגת צדיקותו של נח ניתן ללמוד על שבחו של נח הצדיק.
צדיק:
מחלוקת חז"ל בתלמוד (סנהדרין, קח.) ובמדרש (מד"ר, בראשית, פר' ל, ט) בענין דרגת צדיקותו של נח מלמדת כי גם אצל בעל המעלות הגבוהות יש חסרון יחסי, לפיכך לימדונו חז"ל כי יש מספר רב של סוגים ודרגות למונח "צדיק", וכן מצאנו שישנם שני סוגי צדיקים: צדיק גמור וצדיק שאינו גמור, כמובא בגמ': "צדיק וטוב לו - צדיק גמור, צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור" (ברכות, ז.), "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא, הרי זה צדיק גמור (ר"ה, ד.). וכן "א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים 'עין לא ראתה אלהים זולתך" (ברכות, לד:), ומובא בתוספות ד"ה 'כאן בזמן'" (ברכות, לה:): "בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום...ויש לומר: דמיירי ודאי שעושין רצונו, אבל אין עושין רצונו כל כך דאינם צדיקים גמורים", וכן פסק הרמב"ם שמודיעים לגר: "שאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצוות אלה ויודען" (הרמב"ם, הל' איסורי ביאה, פי"ד, ג).
כמו כן מצאנו שישנם שני טיבי צדיקים: צדיק טוב וצדיק שאינו טוב, כמובא בגמ': "טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב, טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב" (קידושין, מ.).
בנוסף לכך בתוך קטגורית המונח "צדיק" קיימות דרגות רבות בבחינת "כי גבוה מעל גבוה" (קהלת, ה', ז'), וכן מובא בזוה"ק: "ת"ח כמה אתרין מתוקנין ליה לקודשא בריך הוא בההוא עלמא, ובכלהו בי מותבי לון לצדיקים כל חד וחד לפום דרגיה כדקא חזי ליה, כתיב (תהלים, ס"ה) : 'אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך', דקודשא בריך הוא קריב לון לגביה דסלקין אינון נשמתין מתתא לעילא ולאתאחדא באחסנתיהון דאתתקנן להו"...(בראשית, קכ"ט:) "כל חד וחד מאלין צדיקייא נטיל לחולקיה כדקא חזי ליה, והוה נטיל כל חד וחד כפום עובדוי דעבד בהאי עלמא" (בראשית, רלא:).
וכן מצאנו שגם ברום מדרגות הצדיקות הגבוהה קיימות דרגות פנימיות גבוהות ביותר, כמובא בגמ': "דרש רב עוירא... מאי דכתיב: 'ויגדל הילד ויגמל'? עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך, אומר להן: איני מברך שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך, אומר להם: איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע: טול וברך, אומר להן: איני מברך שלא זכיתי לבן, דכתיב: 'יהושע בן נון נון בנו יהושע בנו'. אומר לו לדוד: טול וברך, אומר להן: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (פסחים, קיט:). מטעם זה אף המשיח מזרע דוד מתואר כצדיק, שנאמר: "הנה ימים באים נאם ה' והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ" (ירמיה, כ"ג, ה'), ונאמר: "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" (זכריה, ט', ט').
נמצאנו למדים כי סולם המדרגות הרוחניות הוא אין סופי, לפיכך למושג "צדיק" יש מספר רב של סוגים ודרגות, ומכאן נובעת מחלוקת חז"ל בתלמוד (סנהדרין, קח.) ובמדרש (מד"ר, בראשית, פר' ל, ט) בענין דרגת צדיקותו היחסית של נח, ועל כן גם פרשני המקרא נתנו למושג "צדיק" שבו נתכנה נח ארבע משמעויות: זכאי בדין, צודק, עושה צדק, ומפרנס, כנ"ל. כלומר, מחלוקות חז"ל הנ"ל מלמדות על חשיבות המושג "צדיק" במורשת ישראל.
בדורותיו:
עיקר מחלוקתם של חכמי התלמוד בענין מדרגת צדיקותו של נח נובעת מתוספת המילה "בדורותיו" המופיעה לאחר התארים "צדיק תמים", חד אמר שמילת ב"דורותיו" באה למעט את התוארים "צדיק תמים", חד אמר שמילת ב"דורותיו" באה להוסיף על התוארים "צדיק תמים". כלומר, מפרשנותם השונה של חז"ל למילת ב"דורותיו" נגזרת מדרגת צדיקותו של נח, כמובא בגמ': "א"ר יוחנן: 'בדורותיו' ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: 'בדורותיו' כל שכן בדורות אחרים" (סנהדרין, קח.), ומובא במדרש: "רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר: 'בדורותיו' היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק... רבי נחמיה אמר: ומה אם 'בדורותיו' היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה"?! (מד"ר, בראשית, פר' ל, ט), דהיינו, רבי יוחנן ורבי יהודה סוברים שמילת "בדורותיו" מכוונת לעשרת הדורות שקדמו למבול ולעשרת הדורות שלאחר המבול אשר בחרו בדרך הרעה. לפיכך לדעת רבי יוחנן ורבי יהודה נח נחשב לצדיק יחסית לעבריינים אלה, אך אילו נח היה חי בדורות של צדיקים לא היתה נחשבת צדיקותו היחסית לכלום, והראיה לכך היא מגמת התדרדרותו של נח מצדיקותו בדורות שלאחר המבול, ושלמרות העובדה שנח חי בסוף שנותיו נ"ח שנים בחיי אברהם, נח לא התעלה לצדיקותו של אברהם. לעומת זאת סוברים ריש לקיש ורבי נחמיה כי התורה הכתירה את נח כ"צדיק תמים" בדורות שקדמו למבול אשר בחרו ברע ובחמס, לפיכך אם בזמנם של עבריינים אלה נחשב נח לצדיק כל שכן שאילו נח היה חי את כל חייו בדורות של צדיקים, היתה מגמת צדיקותו עולה מדרגה. כלומר, מחלוקתם של חז"ל בנוגע לצדיקותו של נח נועדה ללמד כי מדרגתו של הצדיק מושפעת גם מהתנהגות דורותיו, כפי שמצאנו שבמקדש שני "יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" (נהפך לכופר שאינו מודה בתורה שבע"פ, ברכות, כט.), בגלל השפעת הצדוקים שהיו בדורו.
וכן מצאנו שהמחלוקת בדבר צדיקותו היחסית של נח משתקפת גם מדברי המדרש המתאר את שלושת העולמות אשר נח ראה במהלך חייו, כמובא במדרש: "שלשה שראו ג' עולמות: נח, ודניאל ואיוב, נח ראה עולם בישובו, וראהו בחרבנו וחזר וראהו בישובו. דניאל ראה בנין בית ראשון, וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבנין בית שני. איוב ראה בנין ביתו, וחרבנו וחזר וראה בישובו" (תנחומא, נח, סימן ה). כלומר, מחד גיסא ניתן לראות כי דברי המדרש המציינים כי נח ראה שלשה שינויים כלל עולמיים, מתישבים עם דעתם של ר' יוחנן ורבי יהודה הסוברים כי בעולמו הראשון נח היה צדיק ביחס לדור המבול שהיה דור ללא חוקים, על כן נח יצא זכאי בדין בעת מימוש השכר ועונש האלהי לדור המבול. מטעם זה בעולמו השני של נח היתה הצלתו בתיבה כמשרתם של בעלי החיים, ובעולמו השלישי של נח אשר בו נצטוו בני האדם על שבע מצוות בני נח לאחר המבול, נח לא הפיק את הלקח מעונשם של דור המבול, אלא שכרותו של נח וקילקולו של חם בנו מעידים כי למרות שהעולם התחדש יצר לב האדם נותר רע מנעוריו, לפיכך ר' יוחנן ורבי יהודה דורשים את נח לגנאי. וכן מובא בגמ': "ר"ש בן יוחי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה, איבד את הראשונות, שנאמר: 'צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו" (קידושין, מ:). מאידך גיסא ניתן לראות כי דברי המדרש המשווים בין קורות חיי נח לבין קורות חייהם של דניאל ואיוב, ובנוסף לכך גם עובדת הצלתו של נח יחד עם בני ביתו, מלמדים כי "נח איש צדיק תמים היה" בכל דורותיו, כדעתם של ריש לקיש ורבי נחמיה.
השוואת נח לצדיקים אחרים:
פרשת נח פותחת בתיאור צדיקותו של נח שעמדה בניגוד להשחתה והחמס של כל בני דורו, שנאמר: "אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" (בראשית, ו', ט'). כלומר, התמודדותו העיקרית של האדם הראשון היתה עם עצמו, לעומת זאת התמודדותו העיקרית של נח היתה התמודדות עם סביבתו מלאת ההשחתה והחמס, וכן נאמר בחנוך שהיה צדיק באופן אישי בלבד ומת ס"ט שנים לפני לידת נח, שנאמר: "ויתהלך חנוך', צדיק היה וקל (ס"א וקבל) בדעתו לשוב להרשיע, לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו" (רש"י-בראשית, ד', כ"ד). לפיכך לעומת האדם הראשון וחוה שגרמו בחטאם לנזק בלתי הפיך להם ולכל הדורות, ואף בניגוד לחנוך הצדיק האישי שהומת קודם זמנו, הצליח נח בצדיקותו למזער את קללת האדם הראשון, כאמור ברש"י: "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה" (בראשית, ה', כ"ט), דהיינו, נח היה צדיק שעשה חסד חומרי עם הכלל בכך שסייע לדור המבול וגרם בצדיקותו לתקן את קללת האדם הראשון, אך נח נואש מלעשות חסד רוחני עם דורו משום ש"אף על פי שראו באבדן של דור אנוש, שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם" (רש"י-בראשית, ו', ד').
לפיכך נחלקו חכמי התלמוד בענין מדרגת צדיקותו היחסית של נח: "א"ר יוחנן: 'בדורותיו' ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: 'בדורותיו' כל שכן בדורות אחרים" (סנהדרין, קח.), וכן מובא במדרשים: "רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר: 'בדורותיו' היה צדיק הא אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל לא היה צדיק... רבי נחמיה אמר: ומה אם 'בדורותיו' היה צדיק אלו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל על אחת כמה וכמה"?! (מד"ר, בראשית, פר' ל, ט), "בדורותיו' ולא בדורות אחרים, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: 'תמים היה' בדור המבול ובדור הפלגה, שאלו היה בדורו של אברהם אבינו לא מצא ידיו ורגליו... וחד אמר: 'בדורותיו' כל שכן בדורות אחרים" (תנחומא, נח, סימן ה). גם הזוה"ק מפרש: "תמים היה בדורותיו' אבל בדרין אחרנין אינו נחשב לכלום כמו דרא דאברהם ודרא דמשה ודרא דדוד. דבר אחר: חמי מאי עבד בדרא דכלהו חייבים קל וחומר אלו היה בדרא דכולהו צדיקים" (זוהר, תוספתא, ס.). הרש"י מתמצת את מאמרי חז"ל הללו ומשווה בין צדיקותו של נח לבין כלל הצדיקים, ובין מיעוט צדיקותו של נח ביחס לצדיקותו הגדולה של אברהם אע"ה בלבד, באומרו: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח: כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (רש"י בראשית, ו', ט'). לעומת זאת בענין דרגת צדיקותו של לוט הרש"י פירש כי לוט אמר למלאך שבא להצילו: "אל תאמר אלי להמלא ההרה (אל המקום שבו התגורר אברהם) 'פן תדבקני הרעה', כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל, וכשאבא אצל צדיק אני כרשע. וכן אמרה הצרפתי' לאליהו (מ"א, י"ז) כי באת אלי להזכיר את עוני עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי עמי ואני צדקת ביניהם, ומשבאת אצלי לפי מעשיך אני רשעה (בראשית, י"ט, י"ט).
כלומר, אין מחלוקות בפרשנות חז"ל לגבי עובדת היותו של נח איש צדיק, משום שהתורה כתבה בפירוש "נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" (בראשית, ו', ט'), ואף הרש"י מציין: "למדנו שלמד נח תורה" (רש"י-בראשית, ז', ב'), אלא שמחלוקתם מתמקדת רק בענין דרגת צדיקותו של נח אשר נודעת לה השפעה על כלל צדיקי הדורות, דהיינו, הגדרת התורה את נח כצדיק נועדה ללמדנו שקיימות שלש דרגות בצדיקי הדורות, דרגה אחת היא: צדיק הנזקק לתמיכה אלהית לצורך המשך קיומו משום שהוא מסתגר מפני סביבתו הרעה הן ברוחניות והן בגשמיות, דהיינו, צדיק פרטי כחנוך אשר אין לו כל יכולת השפעה על הכלל, שנאמר: "ויתהלך חנוך את האלהים" (בראשית, ה', כב,כ"ד). והדרגה השניה היא: צדיק המסתגר ברוחניות מפני סביבתו הרעה אך משתדל למען השגת טובות חומריות לסביבתו הרעה, דהיינו, צדיק פרטי-כללי כנח. והדרגה השלישית היא: צדיק המתחזק בעצמו ופועל למען סביבתו הרעה בגשמיות וברוחניות, דהיינו, צדיק כללי כאברהם. וכן מובא במדרש: "את האלהים התהלך נח', ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אמר: משל לשר שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן, אמר לקטן: הלך עמי, ואמר לגדול: בא והלך לפני. כך אברהם שהיה כחו יפה (בראשית, י"ז) 'התהלך לפני והיה תמים', אבל נח שהיה כחו רע 'את האלהים התהלך נח'. ר' נחמיה אמר: משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה, הציץ המלך וראה אותו, אמר ליה: עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי, הדא הוא דכתיב: 'את האלהים התהלך נח'. ולמה אברהם דומה? לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו: עד שאתה מאיר לי דרך חלון בא והאיר לפני, כך אמר הקב"ה לאברהם: עד שתהא מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני בארץ ישראל" (מד"ר, בראשית, ל, ט). כלומר, צדיקותו של נח היתה דומה לאדם השוקע בטיט הזקוק לעזרה אישית, לפיכך נח לא היה יכול להשפיע ברוחניותו על דורו ולהושיעם מכליה. לעומת זאת צדיקותו של אברהם היתה דומה לצדיק המאיר מתורתו לרבים, לכן היה בכוחו להושיע גם את בני דורו מכליה, משום כך ה' בקש מאברהם שיאיר את מאורו בארץ ישראל.
משל למה דבר דומה: למלך שנתן לעבד אחד מעיל עבה לכסות את עצמו מפני הקור, ולעבד השני המלך נתן תנור חימום ע"מ שיחמם גם את עצמו וגם את שכניו. וכן מצאנו שנח נולד מהול (תנחומא, נח, סימן ה), ולעומת זאת אברהם נולד ערל עד שלאחר זמן רב מל את עצמו בגיל תשעים ותשע, דהיינו, ה' תמך בנח וברא אותו מתוקן בגופו, ולעומת זאת ה' ברא את אברהם ערל ואברהם התחזק ותקן את ערלתו בעצמו, ואף מל את בני ביתו. כלומר, אברהם היה בדרגת צדיקות גבוהה אשר גרמה לו להשלים את ייעוד הבריאה לתקן עולם במלכות שדי, כמובא במדרש: "למה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקב"ה את המצות לישראל אלא לצרף אותם בהם" (תנחומא, תזריע, סימן ה).
וכן מצאנו שלשלש מדרגות הצדיקות שמסמלים חנוך, נח ואברהם משמעות רוחנית גם ברמה האישית, דהיינו, דרגת הצדיק המסתגר כחנוך גורמת להעלמותו הגשמית והרוחנית, ודרגת הצדיק הנתמך כנח גורמת להתדרדרות ברמת צדיקותו לאורך זמן, ולעומת זאת דרגת הצדיק המתחזק כאברהם גורמת להתעלותו לדרגת כליל השלמות. וכן מצאנו שלאחר הברית שכרת ה' עם נח אחרי המבול, נאמר: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (בראשית, ט', כ'-כ"א), דהיינו, נח שיבש את סדר העדיפות במאכל והתכנס פנימה לתוך אהלה. לעומת זאת לגבי אברהם אע"ה לאחר הברית עם אבימלך, נאמר: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם" (בראשית, כ"א, ל"ג), דהיינו, אברהם קבע סדר עדיפות נכון במאכל ופנה כלפי חוץ למען הרבות יראת שמים בעולם. וכן מובא במדרש: "אמר רבי ברכיה: חביב משה מנח, נח משנקרא 'איש צדיק' נקרא 'איש אדמה', אבל משה משנקרא 'איש מצרי' נקרא 'איש האלהים" (מד"ר, בראשית, ל, ט), דהיינו, נח התדרדר מדרגת צדיק תמים לדרגת צדיק, ולאחר מכן התדרדר לדרגות איש האדמה ושיכור כדרך שהתדרדר לוט. ולעומת זאת משה רע"ה התעלה מדרגת 'איש מצרי' לדרגת עבד נאמן (במדבר, י"ב, ז') של ה' יתברך, ולאחר מכן התעלה לדרגת 'איש האלהים', עד שהתורה העידה עליו: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (דברים, ל"ד, י').
בנוסף לכך מצאנו שיש הבדלים בין נח לבין אברהם אע"ה גם בהתיחסותם לרשעים: נח הוכיח את דורו במידת הדין תוך כדי הטחת דברים קשים כנגדם דבר שגרם לדורו כפירה יתרה בקב"ה, כמובא בגמ': "מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואומר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו, אמרו לו: זקן תיבה זו למה? אמר להם: הקב"ה מביא עליכם את המבול, אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש יש לנו דבר אחר ועליתה שמה, ואם של מים הוא מביא: אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ, ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו, ואמרי לה עקש שמו, אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם" (סנהדרין, קח.). לעומת זאת אברהם אע"ה קרב את הרשעים במידת החסד לאחר שסעדו על שולחנו כאורחים רצויים, דבר שגרם לדורו להתקרבות ולאמונה בקב"ה, כמובא בגמ': "מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם" (סוטה, י:). לפיכך נח לא זכה לקבל שכר עבור תוכחת דורו, ולעומת זאת אברהם אע"ה זכה לקבל עליו את שכר כל הדורות, כמובא במשנה: "להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כלם" (אבות, פ"ה, ב').
הבהרת ההבדלים בין נח לאברהם ולמשה, מובאת בזוה"ק: "מה השיב הקב"ה לנח כשיצא מן התיבה וראה את העולם חרב והתחיל לבכות לפניו, ואמר: רבונו של עולם נקראת רחום היה לך לרחם על בריותיך!, השיבו הקב"ה ואמר: רעיא שטיא השתא אמרת דא?, למה לא אמרת בשעתא דאמרית לך: 'כי אותך ראיתי צדיק לפני' וגו', ואח"כ: 'הנני מביא את המבול מים' ואח"כ: 'עשה לך תיבת עצי גופר'?, כל האי אתעכבית ואמרית לך בגין דתבעי רחמין על עלמא. ומכדין שמעתא דתשתזיב בתיבותא, לא עאל בלבך למבעי רחמין על ישובא דעלמא ועבדת תיבותא ואשתזיבת, וכען דאתאביד עלמא פתחת פומך למללא קדמי בעיין ותחנונים?, כיון דחזא נח כך אקריב קרבנין ועלוון דכתיב (בראשית, ח'): 'ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור' וגו'. אמר רבי יוחנן: בא וראה מה בין צדיקים שהיו להם לישראל אחר נח ובין נח, נח לא הגין על דורו ולא התפלל עליהם כאברהם, דכיון דאמר קודשא בריך הוא לאברהם (בראשית, י"ח): 'זעקת סדום ועמורה כי רבה' מיד 'ויגש אברהם ויאמר' וגו', והרבה תחנונים לפני הקב"ה... אח"כ בא משה והתפלל והגין על דורו, כיון שאמר הקב"ה (שמות, ל"ב): 'סרו מהר מן הדרך' מיד עמד משה בתפלה 'ויחל משה' וגו', עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי: לא הניח משה להקב"ה עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן העולם הבא, דכתיב (שמות, ל"ב): 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'... אמר רבי יהושע: מה ראה נח שלא בקש רחמים על דורו? אמר בלבו אולי לא אמלט, דכתיב (בראשית, ז'): 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה', כלומר, לפי הדור, ולפיכך לא ביקש רחמים עליהם" (זוהר, השמטות, רנב:).
נמצאנו למדים כי רק לאחר שה' הבהיר לנח מהו תפקידו של הצדיק בעולם, מיד נח הקריב קרבנות לה', ובשכר קרבנות אלה ה' כרת ברית עם כלל האנושות, שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" (בראשית, ח', כ"א), וכן אמר שלמה: "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים" (קהלת, ז', כ"ט). כלומר, התורה מצפה מן הצדיק המושלם שיתפלל ויבקש רחמים על דורו בכדי שיחזרו בתשובה, משום שבשורש נשמתם האלהית בני האדם נבראו טובים. לפיכך נפסק להלכה ששליח הציבור בליל כיפור אומר: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" (שו"ע, או"ח, תריט, א).
תיבת נח:
ה' ציוה על נח להקים תיבה ענקית ולהכניס לתוכה מכל הבהמות, החיות, והעופות לרבות חגבים, ואפילו שדים. בנוסף לכך נח נצטווה לאסוף לכל בעלי החיים הרבים "מאכל אשר יאכל" (בראשית, ו', כ"א) לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, וגם לשמש את החיות בתוך התיבה לאורך זמן אשר נמשך בפועל שנה תמימה, ואף תשמיש המיטה נאסר על נח ובניו לכל אורך זמן שהותם בתיבה עד לתום משפטם של דור המבול. התורה מלמדת כי נח הצדיק אכן עשה כמצות הבורא: בנה תיבה במשך ק"כ שנה, הכניס את כל בעלי החיים הראויים לתיבה, שרת את כל בעלי החיים במשך שנה תמימה, ואף נמנע מתשמיש המיטה. יתרה מזאת, מובא במדרש שהיה נח "גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות, ויש אומרים: שאיחר מזונות לארי והכישו, ועליו נאמר (משלי, י"א, ל"א): 'הן צדיק בארץ ישולם" (רש"י-בראשית, ז', כ"ג), וכן "אמר רב הונא משום ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשהיה יוצא מן התיבה הכישו ארי ושיברו, ולא היה כשר להקריב והקריב שם בנו תחתיו" (מד"ר, בראשית, פר' ל). מן האמור לעיל מתעוררות השאלות: וכי זהו שכרו של "צדיק תמים" לשמש בעלי חיים במשך שנה תמימה, ואף להנשך ע"י האריה אשר נח הצילו ממות? ועוד, הלא כל ענין הצלת נח בתיבה היתה בדרך נס, וכי לא יכל הקב"ה להציל את נח בדרך נס אחר ללא כל הטירחה של קכ"א שנים? ועוד, מדוע נח לא ביקש רחמים על עצמו? ועוד, הלא לדעת רבי יוחנן "לא ירד מבול לארץ ישראל" (זבחים, קיג:), לפיכך יכול היה הקב"ה לשכן את נח ואת כל החי בארץ ישראל ולהחיותם בדרך הטבע כביכול?
אלא נלענ"ד שבמעשה התיבה התורה מלמדת כי גודל נס ההצלה הוא כגודל הזכאות של המקבלו. כלומר, הצלתו של נח נעשתה לפי גודל צדיקותו השנויה במחלוקת, כמובא בגמ': "א"ר יוחנן: 'בדורותיו' ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: 'בדורותיו' כל שכן בדורות אחרים" (סנהדרין, קח.), על כן אף התשובות לשאלות הנ"ל מחולקות ע"פ המחלוקת שבין שתי הסברות:
רבי יוחנן סובר כי נח לא התעלה למדרגת הצדיקות הגבוהה משום שלא עשה חסד עם דורו, ולא בקש רחמים עליהם במשך ק"כ שנה, ואף "נח מקטני אמונה היה" (רש"י- בראשית, ז', ז'). כלומר, נח היה איש צדיק תמים בדורותיו אך לא היה חסיד בדורותיו, לפיכך הקב"ה גמל לו טובה בכך שהכריחו לשרת את בעלי החיים, ע"מ להטמיע בו בבניו את מידת החסד ע"מ לזכותם לחיי העוה"ב, כמו כן פגיעת האריה בנח נועדה להענישו על כך שלא הטמיע בבניו את מדת החסד כלפי דור המבול, וללמד את בניו לגמול חסד עם הבריות כשם שהקב"ה גומל חסד עם בריותיו למרות מעשיהם הרעים. וכן מצאנו שנח נותר עקבי בדרכו עד כדי כך שהוא לא ביקש רחמים אף על עצמו ועל בני משפחתו הקרובים, לפיכך הכישו הארי אף בצאתו מן התיבה. מטעם זה הקב"ה לא הציל את נח בדרך נס מידי ואף לא שיכנו בארץ ישראל שבה לא ירד מבול לדעת רבי יוחנן, אלא ה' הטריחו לתקן את דרכיו בתיבה במשך שנה שלמה, לפיכך נאמר על נח הפסוק: 'הן צדיק בארץ ישולם" (משלי י"א, ל"א). וכן נאמר במדרש: "קנים תעשה את התיבה', קילין ומדורין, א"ר יצחק: מה הקן הזה מטהר את המצורע, אף תיבתך מטהרתך" (מד"ר, בראשית, פר', ל), דהיינו, בזמן שכל העולם נטהר במקוה המים שיצר המבול, רק אז גם נח נטהר בתיבה עצמה משום שנח לא התפלל למען הצלת דורו. וכן מצאנו שהקב"ה ציוה על נח: "עשה לך תבת עצי גפר" (בראשית, ו', י"ד), דהיינו, לכאורה היה צריך לומר לו "בנה לך ולכל החי תבה", אלא מכאן נראה כי ה' רמז לנח במילת תיבה לעשות לעצמו "תיבה" שפירושה הוא גם "מילה", דהיינו, ה' רמז לנח כי הוא מצפה ממנו להתפלל ולבקש רחמים על דורו אשר נגזר עליהם להמחות בגופרית. וכן מובא בזוה"ק: "למה לא אמרת בשעתא דאמרית לך: 'כי אותך ראיתי צדיק לפני' וגו', ואח"כ: 'הנני מביא את המבול מים' ואח"כ: 'עשה לך תיבת עצי גופר'? כל האי אתעכבית ואמרית לך, בגין דתבעי רחמין על עלמא...וכען דאתאביד עלמא פתחת פומך למללא קדמי בעיין ותחנונים"? (זוהר, השמטות, רנב:). וכן נאמר: "צהר תעשה לתבה" (בראשית, ו', ט"ז), דהיינו, ה' רמז לנח שלמילים היוצאות מפיו בתפילה יש יכולת להאיר את החשכה העתידה לבוא על העולם. נמצאנו למדים כי לדעת רבי יוחנן הקשיים שה' הטיל על נח בזמן הצלתו בתבה נבעו מחוסר זכותו של נח לקבלת נס אלהי גדול יותר.
לעומת זאת ריש לקיש סובר כי נח התעלה למדרגת הצדיקות הגבוהה ביותר לפיכך נח לא התפלל בעבור הצלת דורו המורשע, משום שנח לא רצה להרהר אחר מידת הדין האלהית. וכן מצאנו שבתחילת המבול נאמר: "ויהי הגשם על הארץ" ה' "הורידן ברחמים אם יחזרו בתשובה יהיו גשמי ברכה" (רש"י- ז', י"ב), לפיכך "נח מקטני אמונה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (רש"י- ז', ז'), דהיינו, נח הכין תיבה ואף הכניס לתוכה את כל בעלי החיים ומאכלם ע"פ צו ה' ומתוך אמונה בביאת המבול ע"פ מידת הדין האלהית, למרות זאת בסתר לבו נח האמין גם בחסד מידת הרחמים שבעטיה נמשכה בנית התיבה ק"כ שנה בכדי לאפשר לדור המבול לחזור בתשובה, לפיכך בסתר לבו נח לא האמין שיבא המבול מתוך תקותו להתגשמות רצון ה' יתברך שדור המבול יחזרו בתשובה ברגע האחרון, ובעקבות זאת ה' יהפוך את המבול לגשמי ברכה לאנושות כולה. על כן הקב"ה גמל לנח על צדיקותו בכך שזיכהו לשרת את בעלי החיים בכדי שעל ידי מעשיו יתקיים העולם מבראשית, שנאמר: "עולם חסד יבנה" (תהלים, פ"ט, ג'), דהיינו, ה' זיכה את נח להתעלות לדרגה האלהית של "מכלכל חיים בחסד", ובכך נח תיקן גם את עוון הגזל של דור המבול. וכן מצאנו ששרות הזולת מבטא את שיא הגדולה שבצדיקות, כמובא בגמ': "מצינו גדול ממנו (מר"ג) ששמש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו: 'והוא עומד עליהם'... אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקב"ה משיב רוחות, ומעלה נשיאים, ומוריד מטר, ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו"? (קידושין, לב:). כלומר, מתוך גדלותו של נח ה' גזר עליו לשרת במדת החסד את בעלי החיים בתוך התיבה למשך שנה, ואף אסר עליו את תשמיש המטה "מפני שהעולם שרוי בצער", וכן זיכהו לחוש על בשרו את רעתה של מידת כפיות הטובה באמצאות הכשות הארי. בנוסף לכך נח הצדיק זכה לנס הארוך והחד פעמי של הצלת כל משפחתו באמצעות תיבה, משום שלדעת ריש לקיש המבול ירד בכל העולם וגם בארץ ישראל (זבחים, קיג:), דהיינו, באמצעות נסי "תבת נח" ה' הבליט לדורות עולם את הצלת נח ובניו הצדיקים, כאשר באותו עת כל האנושות המרשיעה נכחדה. לפיכך הצלתו של נח הצדיק בתיבה נועדה לשמש גם לסמל ולקל וחומר לעונשם של הרשעים לדורות עולם, שנאמר: ''הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא' (משלי, י"א, ל"א). וכן מצאנו שמיד עם צאתו מן התיבה נח בנה מזבח לה' והעלה עליו עולות מן הבהמה הטהורה, ובכך נח גרם נחת לכלל האנושות משום שה' כרת עמו ועם זרעו ברית עולם, שנאמר: "והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ" (בראשית, ט', י"א). לפיכך אחרי כן נח נטע כרם בכדי לומר שירה לה' יתברך, כמובא בגמ': "שאין אומרים שירה אלא על היין" (ברכות, לה.). נמצאנו למדים כי לדעת ריש לקיש הקשיים שה' הטיל על נח בזמן הצלתו בתבה נבעו מזכותו הגדולה של נח לקבלת נס אלהי ארוך אשר אין דומה לו בהסטוריה האנושית כולה. וכן מצאנו כי ישנו דמיון בין מצבו של נח בתוך התיבה לבין מצבם של עם ישראל בעת הגלות עד להגעת הנס האלהי הגדול ביותר של הגאולה השלמה.
צוהר התיבה:
מדרגת צדיקותו של נח השנויה במחלוקת באה לידי ביטוי גם במחלוקת חכמי התלמוד בנושא התאורה בתיבת נח, כמובא במדרש: "צוהר תעשה לתיבה'... ר' אבא בר כהנא אמר: חלון, רבי לוי אמר: מרגליות" (מד"ר, בראשית, לא). כלומר, עיקר מחלוקתם היא האם נח היה רשאי להביט החוצה דרך החלון, או שמא נח לא היה רשאי הביט החוצה אלא רק להביט פנימה לתוך התיבה. משמעות המחלוקת היא: האם בשל צדיקותו הרבה נח היה ראוי לראות במפלתם של הרשעים, או שמא מפאת צדיקותו היחסית נח לא היה רשאי לראות במפלתם של הרשעים אלא רק להתבונן במעשיו פנימה, דהיינו, כפי שכתב הרש"י בענין לוט: "אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול" (רש"י- בראשית, י"ט, י"ז). נלענ"ד שניתן לישב את מחלוקת חכמי התלמוד בנושא התאורה בתיבת נח ולומר כי בתיבה היה חלון שקוף הניתן לפתיחה, אך נח פתח את החלון רק לצורך יציאת העורב והיונה, כפי שנאמר: "ויפתח נח את חלון התבה" (בראשית, ח', ו'), ובתאורת האבנים טובות נח השתמש לצורך התאורה בתוך חדרי התיבה ובקומותיה הפנימים. כלומר, בין אם נח היה צדיק תמים ובין אם נח היה צדיק יחסית לדורו, בכל מצב נח לא פתח את חלון התיבה בעת המבול או מתוך מדת הענוה של נח הצדיק, או מתוך יראת החטא של נח הצדיק היחסי, דהיינו, משום חששו לראות דרך החלון את המלאך המשחית את דור המבול. וכן מובא בזוה"ק: "ובגין כך אמר ליה: 'אל תבט אחריך' דהא אנא אחבל בתרך, ועל דא כתיב: 'ותבט אשתו מאחריו' וחמת מחבלא כדין ותהי נציב מלח, דהא בכל זמנא דמחבלא לא חמי אנפוי דבר נש, לא מחביל ליה, כיון דאתתיה אהדרת אנפהא לאסתכלא אבתריה מיד ותהי נציב מלח" (בראשית, קח:), וכן מובא בגמ': "בזמן דאיכא ריתחא ענשינן" (מנחות, מא.).
משל "החפץ חיים":
ה' ציוה על נח לבנות תיבה על מנת להצילו מן המבול הצפוי, שנאמר: "עשה לך תבת עצי גפר" (בראשית, ו', י"ד), על ציווי זה הרש"י שואל ומשיב: "הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך? והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו" (רש"י-בראשית, ו', י"ד). נראה לכאורה שתשובת הרש"י מתעלמת מן הטרחה האישית שנגרמה לנח במשך ק"כ שנה עקב רשעותם הרבה של אנשי דור המבול ולא בגין חטאו, ועוד הרי מצאנו שפרט לבנית התיבה נח נצטווה לאסוף לכל בעלי החיים הרבים "מאכל אשר יאכל" (בראשית, ו', כ"א) לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, וגם לשמש את החיות בתוך התיבה לאורך זמן אשר נמשך בפועל שנה תמימה, ואף תשמיש המיטה נאסר על נח ובניו לכל אורך זמן שהותם בתיבה, א"כ שאלת הרש"י: "הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו"? נותרה לכאורה ללא מענה. ועוד, נראה לשאול: מדוע במהלך שנות ייסורי התיבה נח לא בקש מה' הצלה יותר נוחה כיאה למעמדו כצדיק תמים?
נלענ"ד שהצלת נח באמצעות ייסורי התיבה נועדה להעביר לדורות עולם את עומק המסר האלהי שבמתן הייסורים לצדיק, וכן מובא בגמ': "רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות, ה.), על כן מאחר "שלמדנו שלמד נח תורה" (רש"י-בראשית, ז', ב') הנקנית גם "בקבלת הייסורין" (אבות, ו', ה'), לפיכך נח קיבל עליו את הייסורים הבאים מה' יתברך באהבה, כמאמרי חז"ל: "ת"ר: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת, פח:), "אמר רבא, אמר רב סחורה, אמר רב הונא: כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין, שנאמר: 'וה' חפץ דכאו החלי" (ברכות, ה.). וכן מסופר בתלמוד על רבי אלעזר שחלה, נכנס אצלו רבי יוחנן ואמר לו: "חביבין עליך יסורים? אמר לו: לא הן ולא שכרן". אמר לו רבי יוחנן: תן לי ידך, נתן לו יד והעמידו" (ברכות, ה:). נשאלת השאלה: אם כן, כל אדם יכול לנער מעל עצמו את הייסורים ללא קושי, משום שדי בכך שהאדם יאמר לקב"ה: "לא הם ולא שכרם"?
אלא שבייסורים שה' מביא על האדם קיימים שני סוגים: ייסורי אהבה וייסורי ענישה, את ייסורי האהבה ניתן לבטל אך את ייסורי העונש לא ניתן לבטל. את ההבדלים בין שני סוגי הייסורים ניתן להבהיר ע"פ משל "החפץ חיים": באחת מערי רוסיה השלימו לבנות בית סוהר גדול ועצום, ומיד לאחר מכן קבעו שר שיהיה ממונה על בית הסוהר, ואף איישו את בית הסוהר בפקידים, סוהרים, שומרים ובכל יתר הדברים הנחוצים לפעילותו של בית סוהר גדול. אולם משראו הפושעים את בית הסוהר הגדול חדלו ממעשיהם הרעים, וכך נוצר מצב שבית הסוהר עמד שומם מאסירים מספר שבועות. השר הממונה על בית הסוהר חשש שמא תבוא משלחת שרים מעיר הבירה ותמצא שהכלא ריק מפושעים, ואז היא עלולה לחליט לסגור את בית הסוהר, ובעקבות זאת יפטרו אותו ואת כל הפקידים והשומרים. מה עשה? יצא השר לרחובה של העיר ופגע באדם עני חסר כל, ואמר לו: הרי ממילא אתה עני ואביון החי ללא קורת גג וללא אמצעי מחיה, אם תרצה לחיות חיים טובים יותר בוא ואלבישך בגדי אסירים ואושיבך בבית הסוהר, ועל ידי זה תהיה מוגן ושמור, ותקבל מזון ולינה ובגדים חינם אין כסף, וזאת בתמורה לכך שאם יבואו וישאלו מה לך פה? תאמר שהתחייבת בדין והושבת בכלא לכפר על חטאך. אמר לו העני: ומה תתן לי בשכר הביטול של חופש התנועה שלי?, אמר לו השר: בתמורה להגבלת חופש התנועה שלך אתן לך בכל יום בקבוק יין שיכר ודמי כיס וזאת בנוסף למה שכבר הבטחתיך. העני הסכים לתנאים האלה ועבר להתגורר בבית הסוהר, משום שממילא הוא אינו מפסיד דבר אלא רק מרויח מכך. לאחר כמה שבועות נעשו מעשי פשע בעיר והפושעים הועמדו לדין ויצא דינם להכלא בבית הסוהר. כשראה השר הממונה שהכלא מתמלא בפושעים, הוציא את העני מהכלא ושילחו לחופשי. העני לקח את המעות שצבר וקנה בהם יין שיכר ושתה לשוכרה, לאחר מכן הלך העני כשהוא מתנודד והחל לקלל ולהתקוטט עם עוברים ושבים, בהמשך לכך החל העני השיכור לנפץ את חלונות הראוה של החנויות, עד שהגיעה המשטרה למקום בכדי לאסור אותו ולהובילו לבית הסוהר. צרח העני על השוטרים ואמר להם: לא אלך עמכם אלא אם כן תבטיחו לי אוכל לשובע, בקבוק שיכר בכל יום ודמי כיס, כפי שניתן לי בעת שהותי הקודמת בבית הסוהר. השוטרים כעסו על חוצפתו של העני השיכור ואמרו לו: שוטה שכמותך!, בתחילה היית חף מפשע לכן היינו צריכים לתת לך אפילו יין שיכר ודמי כיס בכדי שתסכים להכלא ולשבת בבית האסורים, אולם עתה אתה נכלא ע"פ הדין בעוון שיכרות, הכאה, שבירת חלונות והתנגדות למעצר חוקי, לכן הפעם לא ינתנו לך זכויות יתר אלא תקבל את עונשך כיתר האסירים.
הנמשל הוא לייסורים שנח ורבי אלעזר נתייסרו בהם אשר הם לא באו עליהם ע"פ מדת הדין אלא הם קיבלום על עצמם, ע"מ לקבל את השכר הגדול הצפוי לאדם שמקבל עליו את הייסורים באהבה, לפיכך הם יכלו לומר: איני חפץ בהם "לא הם ולא שכרם" כפי שאמר רבי אלעזר, ובכך ייסורי האהבה סרו ממנו. אולם לאלו המקבלים ייסורים בכדי לכפר על העוון שהם ביצעו אין את הזכות לומר "לא הם ולא שכרם", משום שייסורים אלה ניתנו להם ע"פ דין. לפיכך נח הצדיק התמים קיבל על עצמו את ייסורי התיבה באהבה ולא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה, לפי שלעיתים הקב"ה נותן לאדם מתנה טובה ע"י יסורים ממרקים, כמובא בגמ': "רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות, ה.).
דור הפלגה:
פרשת נח מבארת בהרחבה את את השוני שבין חטאם ועונשם של דור המבול ודור הפלגה: דור המבול חטאו בתאותם המופרזת לחומרנות ולמענה הם הפרו את הסדר החברתי בעולם, כמובא בגמ': "א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: 'כי מלאה הארץ חמס" (סנהדרין, קח.). לעומת זאת דור הפלגה חפצו באחדות חברתית שתוסג באמצעות חטא רוחני, כפי שפירש הרש"י (בראשית, י"א, א'): "ודברים אחדים', באו בעצה אחת ואמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה. דבר אחר: על יחידו של עולם. דבר אחר: 'ודברים אחדים' (ס"א דברים חדים) אמרו: אחת לאלף ותרנ"ו שנים הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי המבול בואו ונעשה לו סמוכות" (ב"ר). כלומר, דור הפלגה הפיקו את הלקח ממעשיהם הנלוזים של דור המבול וקבלו עליהם להמנע מחטאי החומרנות של גזל ועריות שגרמו למבול, לפיכך הם בחרו בדרך של איחוד מחשבותיהם הרוחניות, בכדי לפעול כנגד רצונו של בורא העולם אשר חפץ בפיזור פיזי וחופש דעות רוחני של בני האדם במרחבי התבל, דהיינו, המניע של דור הפלגה לאחדות לא היה לצורכי שלום, אלא לצורך כפירה שהיא אם כל הפירודים. וכן מובא בגמ': "רבי נתן אומר: כולם לשם עבודת כוכבים נתכוונו, כתיב הכא: 'נעשה לנו שם' וכתיב התם: 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו', מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים" (סנהדרין, קט.), ומובא במדרש: "אמר הקב"ה: אני עושה שלום בעולמי ורשעים אלו עומדים לתת מחלוקת בעולם, ומנין שחלקו על הקב"ה? ממה שקראו בענין 'ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (תנחומא, נח, סימן טז). לפיכך נגזר עונשם של הבונים את המגדל להפצע ולההרג, ועל יתר דור הפלגה נגזר להיות נפוצים בעולם ולדבר בשפות שונות, וע"י כך "נתקיים עליהם הוא שאמר שלמה (משלי, י'): 'מגורת רשע היא תבואנו" (רש"י-בראשית, י"א, ח').
ההשוואה בין חטאי דור המבול לחטאי דור הפלגה והמסקנה הנובעת מהם, מבוארת ברש"י: "ומשם הפיצם', למד שאין להם חלק לעוה"ב. וכי אי זו קשה של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם?!, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר: 'שפה אחת ודברים אחדים', למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום" (רש"י-בראשית, י"א, ט'). כלומר, עילת כתיבת סיפורם של חטאי דורות בראשית נועדה ללמד את דורות העתיד כי החמס גורם לחורבן העולם, שנאמר: "עולם חסד יבנה" (תהלים, פ"ט, ג'), לעומת זאת גדול השלום משום שהוא כלי המחזיק ברכה, וכן "אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר (תהלים, כ"ט, י"א): 'ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". לפיכך מחטאם ועונשם של דור הפלגה התורה מבהירה כי בראית התורה "שלום" אין פירושו המנעות מגזל ואחדות דעות בלבד, אלא שהשלום הוא גם כיבוד דעתו החולקת של הזולת כשהיא נעשית לשם שמים, דהיינו, הבסיס לאחדות אינו אחדות דעות, אלא האחדות מתבטאת בהתבטלות דעות החולקים בפני דעת הקב"ה הכתובה בתורה. וכן "אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך' אל תקרי 'בניך' אלא בוניך, 'שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול', 'יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך', 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (ברכות, סד.). כלומר, למרות שחז"ל והתלמידי חכמים חולקים בינהם בנושאים רבים, בכל זאת מחלוקתם מרבה שלום בעולם משום שמחלוקתם היא לשם שמים, כי תכליתן היא להבהיר את כוונות התורה האלהית ולצורך השכנת השלום בעולם. ברוח זו הרמב"ם פסק (חנוכה, פ"ד) להלכה: "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
נמצאנו למדים כי אף סיפורם של דורות הרשע ועונשם, משמשים את ישראל לצורך הפקת לקחים לדורות, וכן מובא במדרש: "בינו שנות דור ודור', אין לך דור שאין בו כאנשי דור המבול, ואין לך דור שאין בו כאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו" (ספרי, האזינו, פסקא שי). וכן פסק הרמב"ם: "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן, כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר: 'והתודו את עונם ואת עון אבותם" (תעניות, פ"ה, א).
וכן מצאנו שבעקבות חטאיהם של דור המבול ה' הענישם באמצעות הורדת המבול שגרם לאובדנם וגם לשינוי במזג האויר אשר נברא בבראשית, ומכך נגרם קיצור חייהם של כלל דורות העתיד פרט לצדיקים, כמובא ברמב"ן: "בעבור ארך חיי אלה הראשונים יפרוט ימיהם קודם הולידם וגם אחר כך, ויכלול כלם בסוף עד הדורות שאחר המבול. והסבה באריכות ימיהם: כי אדם הראשון מעשה ידיו של הקב"ה נעשה בתכלית השלימות בנוי, בכח, בקומה, וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות היה בטבעו לחיות זמן רב. וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימותם הלוך וחסור, כי עד המבול היו ימיהם באורך ההוא ויש מהם שחיו יותר מאדם. ושם שנולד קודם המבול חיה שש מאות, הועיל לו החוזק שנולד בו והזיק לו האויר שנתקלקל. ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימותם ושבו לארבע מאות. ותראה שהיה זה בהם עד הפלגה, וכאשר משל עליהם שנוי האוירות בהפלגה נתקצרו עוד ימיהם, כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה. ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים בעם שבעים ושמנים שנה כאשר הזכיר משה רבינו בתפלתו (תהלים, צ', י'), אבל הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף בהם ימים" (הרמב"ן-בראשית, ה', ד'). וכן מובא בתוספות: "נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה" (מועד קטן, יא., ד"ה כוורא סמוך), דהיינו, הטבעים השתנו גם לאחר זמן התלמוד.
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי התורה סללה לכלל דורות העוה"ז החפצים להעפיל בסולם מדרגות הצדיקים את הדרך המדורגת לעליה ברוחניות, דרך סיפורו של נח ועונשם של דור המבול ודור הפלגה שנאמרו בתחילת התורה. לפיכך מחלוקות חז"ל בדבר מדרגת צדיקותו של נח נועדה ללמד כי למדרגות הרוחניות אין סוף, על כן האדם נתבע בעוה"ז להתעלות בדרגות הצדיקות בהתמדה ובהדרגה. תחילת דרך הצדיקות היא השאיפה להגיע לדרגת צדיקות אישית מתוך התבטלות מוחלטת בפני הקב"ה, ולאחר מכן מגיעה ההתעלות לדרגת צדיקות יחסית לכלל הדור, ובהמשך לכך נדרשת פעילות קדושה למען הכלל עד שבסוף הדרך מגיעה ההתעלות לדרגת צדיק ביחס לכלל הדורות, ודרגה זו היא דרגת הצדיק המושלם. ההעפלה בסולם מדרגות הצדיקות היא המטרה אשר לשמה נברא האדם משתי יצירות: "יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים" (רש"י-בראשית, ב', ז'), ולשם כך גם אך נבראו שני עולמות בימי בראשית, כמובא בגמ': "דא"ר אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר: 'וימנע מרשעים אורם'. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: 'וירא אלהים את האור כי טוב' ואין טוב אלא צדיק" (חגיגה, יב.). וכן נאמר: "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה" (תהלים, ל"ז, כ"ט), וכן מובא במשנה: "רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות, פ"ד, ט"ז). לפיכך כרום מעלת הצדיקות כך הוא גובה תשלום השכר בעתיד לבוא, על כן חסד עשה הקב"ה עם ישראל בכך שאיפשר לכל אחד מישראל להגיע למעלת הצדיק המושלם ע"י התורה והתשובה השלמה מאהבה, ויען כי ידע ה' יתברך "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת, ז', כ'), לפיכך ה' הכין לישראל מראש את התורה והתשובה, כמובא בגמ': "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח" (פסחים, נד.). וכן מובא במשנה: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה, ס, כא): 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (סנהדרין, פ"י, א), ומובא במדרש: "אמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב. בדור שכלו זכאי, דכתיב: 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ', בדור שכלו חייו, דכתיב: 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע' וכתיב: 'למעני למעני אעשה" (ילק"ש, ישעיה, נ"ט, סימן תצז).
יה"ר שנזכה אנו ובנינו וכל זרעינו עד עולם להתרומם במעלות סולם הצדיקות, ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו" (משלי, כ', ז'), "ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה" (תהלים, ל"ז, ל"ט), "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום" (משלי, ד', י"ח).

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)
מחברם של הספרים: מצמרת הארז, אשר תקראו, ואשר על המשכן
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב