אפקט הפלציבו - על הקשר שבין בריאות ופסיכולוגיה 

לאחרונה קראתי מספר כתבות ומאמרים בעיתונות לגבי תופעה בעייתית למדי שקשורה לתרופות נגד דיכאון. מספר שמספר רב של מחקרים מראים שתרופות נוגדון דיכאון (למשל, פרוזק, ריטלין וכו') אומנם מועילות למטופלים, אך בחלק גדול מהמקרים – מדובר באפקט פלציבו בלבד.

למעשה, המחקרים הראו שבכל מה שקשור לדיכאות ברמות חומרה קלה ובינונית, רק לאחוז קטן מאוד מהטופלים יש שיפור (קל) הודות לתרופה עצמה. לכל היתר, השיפור בהרגשה ובהתנהגות נובעת מעצם האמונה בטיפול – כאמור פלציבו. למען האמת כתבתי על כך גם במגזין הבריאות שלי (מוזמנים לקרוא).

עם זאת, במאמר זה אני ארצה לדבר דווקא על העניין הרחב יותר. שכן לדעתי התופעה המתוארת נכונה לא רק בתרופות נוגדות דיכאון, אלא גם במגוון רחב יותר של תרופות וטיפולים.

במשך אלפי שנים, פיתח האדם שיטות טיפול וריפוי מגוונות. במקרים רבים, הן התבססו על מאגיה, כשפים וכו' – והמטפל היה לא יותר מרופא האליל של הכפר.

במקרים אחרים, פותחו שיטות טיפול שמזכירות את הרפואה המודרנית. הללו פותחו בעיקר ע"י התרבות היוונית, אך גם בתרבות היהודית ידועות דוגמאות לא מעטות לכך.

למשל, גם היום הרפואה מכירה בכך שאם תהיו שמחים, מאושרים ותאמינו בעתיד ורוד, הבריאות שלכם תהיה טובה יותר בממוצע.

אלא מה, הבעיה העיקרית של כך היא שאושר ושמחה קשה מאוד למדוד. אם נחזור לאפקט הפלציבו, קשה מאוד למדוד "אמונה" בהצלחת הטיפול.

לכן הרפואה בחרה להשתמש בכלים שהם ברי מדידה, שניתן להוכיח שהם עובדים. תרופות הן דוגמא קלאסית למשהו שניתן למדוד את ההשפעה שלהם. אך האם זה אומר שהטיפולים האחרים אינם עובדים? כלל אינני בטוח.

אם תקראו מחקרים ומאמרים של מומחי רפואה לגבי שיטות ריפוי אלטרנטיביות שונות, תוכלו בנקל לשים לב למשפט המפתח שחוזר – "לא יותר מפלציבו" או "לא מעבר לפלציבו".

למשל, לגבי שיטת הרפלקסולוגיה, נטען שהיא אומנם מרגיעה, נעימה וכו' – אך אין בה תועלת מעבר לאפקט הפלציבו. וכאן בדיוק טמונה הבעיה.

גם בתרופות, ובמיוחד בטיפולים אלטרנטיביים – לאפקט הפלציבו ישנה משמעות עצומה. למעשה, מה זה משנה מה גורם לריפוי – החומר הפעיל שבתרופה או פשוט האמונה של המטופל? למעשה, ריפוי ללא תרופה אפילו עדיף, כי היא איננו יוצר תופעות לוואי מזיקות. 

בואו ניקח כדוגמא נוספת את שיטת הריפוי הנטורופתית. רפואה נטורופתית מתבססת על כמה מימדים, שאחד מהחשובים הוא הקניית הרגלי תזונה נכונים ומותאמים אישית. לדוגמא, טיפול נטורופתי טיפוסי יכלול המלצה להמעיט בצריכת מזון מהחי, להרבות בירקות, לדאוג לשתות כמות מים מספקת וכו'. כאן יש דמיון מסויים לשיטות התזונה שברפואה הקונבנציונאלית.

מטפל נטורפתי גם יציע לכם לעסוק בפעילות גופנית מתונה לפחות 3-4 פעמים בשבוע. הוא גם ימליץ לכם על טיפולים מרגיעים, למשל טיפולים רפלקסולוגיים (שכבר הזכרנו).

מבחינה מדעית קלאסית, קשה מאוד להוכיח את יעילות הטיפול. הוא מורכב מחלקים רבים – תזונה (שכל מרכיב בה קשה למדוד), פעילות גופנית, רוגע נפשי וכו'.

לרופא יהיה קשה להשתמש בשיטות טיפול שכאלו – פשוט כי הוא לא יודע למדוד את התועלת מהן. השיטה הנטורופתית בנוייה על מסורת של מאות שנים,אך כאמור קשה לבצע מחקר מדעי שיוכיח את יעילותה.

לרופאה הרבה יותר קל פשוט לתת לכם תרופה. גם אם התועלת שלה קטנה וגם אם יש לה תופעות לוואי – לפחות היא ברת מדידה.

למען האמת, אני לא רוצה דווקא להציע לכם מסקנה ספציפית. לדעתי יש מקום לשיטות הטיפול הן של הרפואה הקונבנציונאלית והן של האלטרנטיבית.

עם זאת, חשוב שתהיו מודעים לעניין הזה, ושתבינו ש"פלציבו" איננה מילת גנאי. מטפל שיודע להקנות בכם ביטחון, רוגע ואשר ידע להקשיב באמת – לעיתים קרובות יועיל יותר מהתרופה הכי מתקדמת.