ההורה כמודל או : איך אנחנו נראים כשהילד משתקף דרכנו ? 

ההורה כמודל  או : איך אנחנו נראים כשהילד משתקף דרכנו ?

ליהקו אותך לתפקיד הראשי בהצגה... ואתה בכלל לא שחקן -

מי מאיתנו, אי שם בעברו, לא חלם לרגע או שניים להיות איזושהי דמות מודל ??  בכל מקרה, כעת, יש לנו הזדמנות נהדרת וחובה הורית לשמש כדמות מודל לילדינו. גם אם נתכחש לכך לעיתים, זהו תפקיד יומיומי שלא ניתן לברוח ממנו. (וטוב שכך !) כדמות מודל שכזו, אמורה להיות לך יכולת או הבנה, שעליך לעצור את עצמך שנייה לפני התפרקות שכוללת: צעקות, עונשים, עצבים (מי אמר אני ולא קיבל ... ?!) אבל המציאות לעיתים חזקה מאיתנו ואנחנו נשאבים לתוך הסצנה הזו, המבוימת באופן קטסטרופלי ומופרך להחריד.  

מחר הוא התחלה של יום חדש. האומנם ?

ואז, יום אחרי, כשהשמיים התבהרו ואנחנו חזרנו לעצמנו - הילדון שלנו , הגיע תורו. הוא לפתע פתאום מתהפך עלינו וצועק, מתעצבן, מקלל ...  רגע, תזכירו לי, ממי הוא למד את זה ??                                                                   

אתם כמודל

כשאת עצבנית וכועסת ואומרת לו : תעשה ככה כי אמרתי .... או: תיקח את זה עכשיו מפה.... או כל משפט תובעני וכוחני אחר, למחרת כשהוא משתמש באותה שפה - של מי האחריות לכך  - עליך, כהורה, לזכור - הילדים שלנו לומדים הכל (בהתחלה לפחות) מאיתנו. אנחנו בית הספר הראשון שלהם לחיים, ליחסים, לתקשורת ולכל דבר אחר.  אם לנו תהיה גישה שונה, מכבדת, גם להם תהיה גישה כזו. מה שזה מאלץ ומאפשר בו זמנית הוא מיקוד בהתנהגות של כל הורה והורה - באני הפנימי שלנו במקום בהתנהגות של הילד. זה יאפשר לנו להבין באמת את הסיבה להתנהגות של ילדנו: הילד צורח כי..... הילד עצבני כי...... הילד כוחני כי...... 

ראי ראי, מי הכי אמיץ בעיר ?

קחו רק לרגע אחד מראה. תביטו לעצמכם בעיניים ותשאלו את עצמכם - מה אנחנו היינו שם דקה קודם עבורו -  נכון, השאלה הזו דורשת אומץ רב בהתבוננות של עצמנו אל תוך עצמנו ! לא קל אבל הכרחי ומביא תוצאות. אם נוביל אותם בדרך הזאת - הם יבואו בעקבותינו. וזה כל הקסם!   

ולסיום ניסיתי לבשל את המתכון הזה בעצמי.... ממליצה בחום !

עוד קטנה אחת... כשזו תהיה מערכת היחסים בבית וכך תתנהל התקשורת, גם אם לפעמים תברח לה איזו צעקה (והיא בטוח תברח) - כבר יש מספיק מקום טוב בבית כדי להחליק על התנהגות כזו ולעבור הלאה.