ציור דמות אדם - אסטרטגיה להתפתחות קוגנטיבית אצל ילדים צעירים באמצעות תיווך הורים 

הקשר בין תפיסה חזותית מרחבית לציור דמות אדם

החינוך במאה ה-21 בעולם משתנה במהירות ומצריך רמות גבוהות של תפקוד קוגניטיבי. לתפיסה חזותית מרחבית טובה השלכה על ילדים בראשית דרכם בבית הספר היסודי. ילדים אלה יגלו התמצאות במרחב, במרחק, במידות, באובייקטים במרחב וביחסים בין אובייקטים במרחב (Clements, 1998). כמו כן, לתפיסה חזותית מרחבית השפעה על מקצועות הנלמדים בבית הספר, כמו מתמטיקה וגיאוגרפיה Gardner, 1995)). יתרה מזו, ילדים בעלי תפיסה חזותית מרחבית יצליחו במתמטיקה ולכאורה גם במקצועות אחרים (Golbeck, 2005).

הגדרת האינטליגנציה החזותית מרחבית שימשה תיאוריה תומכת במחקר ולקוחה מתוך תאוריית האינטליגנציות המרובות של גרדנר (1993). אחת ההגדרות לאינטליגנציה זו היא היכולת לראות אובייקט מכמה נקודות מבט. ההשערה הייתה שתפיסה חזותית מרחבית תתפתח אם תהיה לילד יכולת לראות אובייקט או דמות אדם מכמה נקודות מבט. שכן היכולת להתבונן בציור דמות אדם הן ממראה חזיתי והן ממראה צד והבנת השינוי תעיד בין השאר על פיתוח תפיסה חזותית מרחבית.

מאחר וציור דמות אדם הוא נושא שכיח אצל ילדים צעירים החל (מגיל 3 בממוצע) פיתחתי תכנית ההעשרה באמנות שהתמקדה בציור דמות אדם. מטרת התכנית היתה לפתח תפיסה חזותית מרחבית אצל ילדים צעירים בעזרת ציור דמות אדם כאשר הילד לומד לשנות את כיוון הדמות ממראה חזיתי למראה צד. הספרות המחקרית מציגה מחקרים בהם הילד יצייר דמות אדם בציוריו במראה חזיתי (מראה של ציור דמות אדם מלאה הכוללת ראש, גוף, ידיים, ורגליים) מתוך מה שהוא יודע על עצמו וחש ביחס לעצמו ומתוך ציור פנימי אינטואיטיבי (.(Cox, 1998 רכישת נקודת המבט בציור היא חלק מלמידה והתפתחות הציור אצל ילדים צעירים .(Goodnow, 1977)

תיאוריות רקע בהתפתחות ציור דמות אדם

התפתחות הציור אצל הילד היא אוניברסלית. הספרות המחקרית עוסקת בציורי דמות אדם של ילדים צעירים כחלק מתהליך הגדילה והבשלות שלהם, הם באים בשלבים ובסדר קבוע אצל מרבית הילדים. אופן ציור הדמות מתפתח בהתאם לגיל ולהתפתחות הפיזית, האינטלקטואלית והרגשית של הילד (Lowenfeld and Britain, 1975). ילדים צעירים יציירו דמות אדם במראה חזיתי הכוללת ראש, גוף, ידיים רגליים ועומדת מול הצופה ( ,(Cox, 1998 לעומת זאת הם יציירו מכונית או בעל חיים במראה צד (Ives and Rover, 1982). ילדים מתחת לגיל 7 אינם יכולים להתייחס לאובייקט מכמה נקודות מבט, מאחר שעדיין לא פיתחו את מושג החלל (Piaget and Inhelder, 1956). המחקר של מור וקוקס מראה שילדים יכולים לשנות את ציור דמות האדם שלהם ממראה חזיתי למראה צד (גם ילדים טרום-ביה"ס ) כאשר יציירו בנוכחות מודל (Cox and Moore, 1994) או כשיציירו בהתאם להנחיות מבוגר. לאור האמור לעיל, ילדים צעירים יציירו דמות במראה צד כאשר מציגים לפניהם מודל או מבקשים מהם במפורש לצייר דמות בתנועה.

משמעות ההיבט הקוגניטיבי בציור דמות אדם

המחקר הנוכחי התייחס להיבט הקוגנטיבי של ציור דמות אדם אצל ילדים צעירים מעבר לפוטנציאל של רכישת ידע, הבנה וחווית ההנאה. תהליכים קוגניטיביים מתייחסים לתהליכים של ארגון מידע מבחינה שכלית כמו זיכרון, למידה, תפיסה, הבנה, הסקת מסקנות וייצוג ידע. תפקוד קוגנטיבי הינו מושג שכולל בתוכו את כל התפקודים הקשורים לרכישה, עיבוד ויישום מידע, ככזה ניתן למצוא דרכו ביטוי ליכולות של תפיסה בקליטת מידע, ליכולת קשב וביטוי מילולי, תהליכי הסקת מסקנות, קבלת החלטות ופיתרון בעיות (וימר 2011). אייזנר (1994), מגדיר את המושג קוגניציה כתהליך שבאמצעותו נעשה האורגניזם מודע לסביבה. לפיכך, קוגניציה היא תהליך המאפשר, הבחנה, הבנה, המשגה ומכאן תהליך הציור הוא פעילות קוגנטיבית המגלמת הלכה למעשה מיומנות חשיבה קוגנטיבית.

יחד עם זאת, האדם הוא ייצור משתנה. תיאוריית השינוי הקוגנטיבי של פויירשטיין (1998) נשענת על למידה מתווכת החיונית להשגת המטרה של הבנת האדם את העולם באמצעות מתווכים אנושיים שמעשירים את הפרט בידע ובמבנים חשיבתיים. במחקר הנוכחי תוכנית העשרה באומנות התבססה על למידה מתווכת ואינטראקציה בין תלמיד למתווכת- מורה תוך דגש על מבנה קוגניטיבי של האדם המתפתח כתוצר משני אופנים של פעילות גומלין בין הילד לסביבתו:

1.כאשר קיים מפגש ישיר בין הילד לבין הגירויים. חשיפה זו לגירויים, באמצעות המנגנון של הסתגלות והטמעה, מביאה עמה שינויים במבנה הקוגניטיבי של הילד ומשפיעה על ההתנהגויות ועל האוריינטציה הקוגניטיבית שלו.

2. כאשר קיימת התנסות בלמידה מתווכת באמצעות תיווך מבוגר. המתווך בורר את הגירויים שהוא רוצה שיגיעו אל הילד, מכניס אותם להקשר מארגן ומווסת את הופעתם בזמן ובמרחב, מקשר בין התנסות חדשה לבין אירועים קודמים ועתידיים.

מערך המחקר

המחקר הוא חקר מקרה שבדק תכנית אחת בבית ספר יסודי אחד, בגישה של מחקר משולב המשלב בין שיטות כמותיות ואיכותיות לאיסוף וניתוח נתונים. המחקר בדק: (א) שינוי ציור דמות אדם ממראה חזיתי למראה צד (ב) פיתוח תפיסה חזותית מרחבית. מדגם מכוון בדק את תהליך שינוי הציור אצל 65 תלמידים בשלוש כיתות א' ב' וג' ובשלוש נקודות זמן: לפני תכנית, במהלך תכנית ולאחריה. איכות הציור נבדקה בשתי קבוצות: מחקר וביקורת. תנאי המדידה היו זהים ונבדקו במהלך התכנית ולאחריה. ציור מראה חזיתי נמדד כאיכות ציור נמוכה, ציור במראה צד נמדד כאיכות ציור גבוהה.

כלי המחקר הכמותיים היו ניתוח ציורי הילדים שנאספו לפני התכנית, במהלכה ואחריה. כלי המחקר האיכותיים היו ראיונות ותיעוד וידאו. הציורים הוערכו על פי סולם הערכה ייחודי שהעמיד המחקר, ובו 7 רמות של ציור דמות אדם: ממראה חזיתי מלא ועד מראה צד מלא (דמות אדם כוללת ראש, גוף, ידיים, רגליים). הנתונים האיכותיים נמדדו לפי 3 קטגוריות: (א) התאמה בין ציור דמות במראה צד ובין תיאור מילולי של הציור; (ב) הבנת המשמעות של תיאור דמות במראה צד; (ג) הבחנה בין תיאור דמות במראה חזיתי ובין תיאור דמות במראה צד. טריאנגולציה חיזקה את תקיפות הממצאים.

ממצאים עיקריים

הממצאים הראו שתכנית ההעשרה באמנות השפיעה וקידמה את איכות הציור של דמות אדם בקרב ילדים צעירים (יכולת לצייר דמות אדם במראה צד). הממצאים הכמותיים התייחסו לאיכות הציור והצביעו על כך שהתלמידים: 1. קידמו את ציור דמות האדם במראה צד בכל שלוש הכיתות. 2. הפנימו ציור דמות אדם במראה צד בכל שלוש הכיתות. 3. רכשו ציור דמות אדם באיכות גבוהה יותר מהגיל הכרונולוגי שלהם. הפנמה של התיאור הגרפי הוסיפה ליכולת הזיהוי והתיאור המילולי של מראה דמות אדם בכיוונים שונים. הממצאים האיכותיים הצביעו על כך: 1. שהתלמידים זיהו את ההבדל שבין ציור דמות אדם במראה חזיתי ובין ציור דמות אדם במראה צד בכל שלוש הכיתות. 2.שהתלמידים הפנימו את השינוי הגרפי, כיוון ציור דמות אדם במראה צד. 3. הלימה בין תיאור גרפי ובין תיאור מילולי בכל שלוש הכיתות. התכנית קידמה תרגום ויזואלי לתיאור מילולי ולהיפך ובכך גם פיתחה תפיסה חזותית מרחבית.

התערבות ותיווך הורים

ישנן גישות הטוענות שהציור אצל ילדים צעירים אמור להתפתח בשלבים באופן ספונטני וחופשי ללא התערבות ולפיכך אין להתערב בציור של הילד המבטא עצמו באופן אינטואיטיבי, ייחודי ועצמאי (וימר 2011). גישות אלה רואות בהתערבות דיכוי הביטוי העצמי הפנימי של הילד. מצד שני, ישנם חוקרים הטוענים כי התערבות היא דבר בלתי נמנע מאחר וציורי ילדים מושפעים רבות מהתרבות בה הם מתפתחים. ילדים מושפעים מחברים או אחים, מאיורים ומתקשורת חזותית. קוקס (1998) אינה מאמינה כי התערבות תביא לדיכוי היצירה אלא טוענת כי יש ללמד ילדים לפחות את הטכניקות הבסיסיות כדי שיהיו בידיהם כלים להביע את עצמם בהתאם להתפתחות שלהם.

לאור התובנות שעלו מהמחקר אציע דרך נוספת למטרת פיתוח יכולת קוגנטיבית אצל ילדים באמצעות תיווך הורים. כידוע האינטראקציה של הורה ילד היא מניע מרכזי בהתפתחות הילד ולאחרונה גם בהיבט של התפתחות אוריינות או תהליכי רכישת קריאה וכתיבה (ארם 2011), לפני כניסה לביה"ס היסודי. על פי גישה זו, החוויות אשר חווה הילד עם מבוגר המגיב אליו הן המשמעותיות ביותר בהתפתחותו ההכרתית .(Klein, 1992, Rogoff, 1990)

המחקר הנוכחי המוצג במאמר תומך בגישת התערבות בציור של הילד על מנת לפתח יכולת קוגנטיבית. תיווך מבוגר מהווה גורם מרכזי ומוביל להתפתחות קוגנטיבית זו. במחקר התפתחות קוגנטיבית התאפשרה באמצעות התנסות ישירה של התלמיד ולמידה מתווכת ולפיכך בתוכנית ההתערבות הנוכחית שהמחקר מציע, ניתן יהיה ליישם תיווך הורים, במקום תיווך מורה - תלמיד, שיסייע לקדם ולשפר היבטים קוגנטיביים אצל ילדים צעירים בראשית צעדיהם הראשונים בביה"ס היסודי.