האמת? אין הבדל מהותי. פעמים רבות, ההבדלים,
טמונים במשמעויות שאנחנו נוטים
לייחס לכל אחת מהמילים הללו.
כשאנו אומרים פרסום, אנחנו מתכוונים, בד"כ, להפצת מידע
מסחרי/שיווקי, מוטה אינטרסים ולא בהכרח אמיתי.
כשאנחנו אומרים תעמולה, כוונתנו היא להפצת מסרים
פוליטיים שגם הם חד צדדיים ואינם בהכרח אמת צרופה
ובמילה חינוך אנחנו סבורים שמדובר
בהנחלת אינפורמציה מדוייקת ונאמנה לאמת.
האמנם?
באותה מידה שהפרסום יכול לחנך להרגלי הגיינה,
בריאות, תזונה, בטיחות וכ"ו שכולם מהווים אינפורמציה
נכונה ומועילה ובאותה מידה שתעמולה פוליטית יכולה
גם להעביר מסרים מדוייקים ולעשות שימוש בנתוני אמת
באותה מידה בדיוק יכולה מערכת החינוך לגדל דורות
של תלמידים על מידע מוטה, שגוי, שקרי, מסית או במקרה הטוב,
חלקי או סובייקטיבי.
ראינו זאת בגרמניה הנאצית, באיטליה הפאשיסטית, ברוסיה
הקומוניסטית ואנו רואים זאת עד היום בכל ארצות ערב.
ואפילו בארצות המערב.
יתר על כן, אפילו מערכת החינוך "הנאורה" שלנו מפיצה
לא מעט מידע סובייקטיבי.
אומר יותר מזה. בכל מערכת חינוך, באשר היא, אין שום
דבר שהוא "אמת אובייקטיבית" למעט, אולי, המדעים המדוייקים.
תוכנית הלימודים מוטה ע"י עורכיה, ספרי הלימוד
ותוכנם מוטים ע"י אלה שבחרו בהם ואלה שכתבו אותם
וכמובן, ההוראה מוטה ע"י הזרמים השונים והמורים השונים.
האם זה טוב? כמובן שלא. באופן תיאורטי ובעולם מושלם,
כל אדם נאור ומשכיל יאמר לכם שהאמת הצרופה היא מעל
הכל.
אם כך ובהנתן שמחוייבותנו לאמת היא מוחלטת ובלתי ניתנת
לפשרה, האם מישהוא באמת ובתמים הי ה מצפה לראות
את הפרסומת הבאה : "הקפה שלנו עשוי מחומרים נחותים
אך התוצאה די טעימה. נסו והווכחו"?
ואם הייתם נחשפים לפרסומת הזאת, האם הייתם מתפתים לנסות
את הקפה הזה? למה לא, הרי היא דוברת אמת, לא?
או מה דעתכם על התעמולה הבאה: "מפלגתנו הואשמה בשחיתות,
בחוסר נסיון ובניהול גרוע אך אנו מבטיחים שאין זה כך"?
האם הייתם מצביעים עבור מפלגה זאת ולו בזכות העובדה
שהיא לא משקרת?
האם הייתם מעלים על דעתכם שבספרי הלימוד
בארה"ב, ייכתב כך, על חג ההודיה " חג זה נקבע לראשונה
ע"י ראשוני המתיישבים שהגיעו מאנגליה והודו לאל על הארץ הטובה
שנתן להם. האינדיאנים, תושבי אמריקה הקדמונים ובעליה
הטבעיים, רואים
ביום זה את ציון אסונם . האינדיאנים שנטבחו והושמדו
ואדמותיהם נגזלו ע"י הלבנים רואים ביום ההודיה יום אבל"?
למה לא, האם האמריקנים מחוייבים לאמת פחות מאיתנו?
או, האם לדעתכם קיים ספר היסטוריה אחד בכל בריטניה
בו ניתן למצוא את הקטע הבא :" בזמן המנדט הבריטי
בפלסטינה, פוצץ מלון המלך דוד ע"י לוחמי חרות עבריים"?
כאן, עולות שאלות נוספות. מה זאת אמת? האם קיימת בכלל
אמת אבסולוטית או שמא האמת היא בעיני המתבונן?
ידוע, שלא קיים מושג שנקרא "אמת היסטורית" כל ספרי ההיסטוריה
הם פרי פרשנותם והשקפת עולמם של ההיסטוריונים שכתבו אותם.
והאם אין זו זכותה של כל מדינה, באמצעות מערכת החינוך שלה,
להנחיל ולהטמיע את האמת שלה?
שאלות אלה עלו לאחרונה, במלוא עוצמתן, בעקבות הכנסת
נושא "הנכבה" לספרי הלימוד בבתי הספר הערביים, בישראל.
שרת החינוך הגב' יולי תמיר הודיעה וזכתה גם לתמיכתם
האוטומטית והנלהבת של חב' הכנסת זהבה גלאון ועוד
כמה אנשים נאורים ,שמשרד החינוך חייב לגלות התחשבות
ברגשות האותנטיים של הערבים ,להפגין אובייקטיביות אקדמית
ולהכיר בטענתם שהתושבים הערביים גורשו מאדמתם ומבתיהם
ע"י המהגרים היהודים.
ולא די בהכרתנו בכך אלא שעל משרד החינוך מוטלת החובה,
לקדם ולהשריש מידע זה בתודעת הדורות הבאים של
אזרחי המדינה, הערבים.
האמנם?
אני מודה שאני מרגיש תחושה עזה של אי נוחות, כיוון שבניגוד
להרגלי להיות בדעת מיעוט, הפעם אני מוצא את עצמי
עם הרוב ולא סתם רוב , כי אם הרוב "החשוך".
לדעתי יש גבול לצדקנות.התסביך, היודו-ישראלי,
של השאיפה להיות , תמיד "יותר צדיקים מהאפיפיור"
לגלות הבנה , אמפטיה והצדקה לעמדות אויבינו,
איננו מתיישב עם השכל הישר. שלי.
ואיננו מוכר בשום אומה אחרת, בעולם.
התסביך הזה מוצא את ביטויו אצל פרופסורים ישראלים בארץ ובחו"ל,
היוזמים ומעודדים חרם על ישראל. אצל הרשויות הממלכתיות
בכוונתן להפקיד את
הפקת הסרט לציון 60 שנה למדינה, דווקא בידי במאי
אנטי ישראלי, מוצהר. (כוונה שבוטלה, בינתיים)
ועכשיו, במשרד החינוך שהכניס את "הנכבה" לספרי הלימוד הישראליים..
מדינת ישראל, כמדינת היהודים איננה חייבת לסייע
בהטמעת "האמת" (מה שנקרא בשפתנו החדשה "נראטיב")
של המיעוט הערבי.
מדינת ישראל מחוייבת , ככל מדינה נורמלית,
לדבוק באמת שלה ואך ורק בה.
אין זה מתפקידה ללמד את אזרחיה גם את "האמת" של אויביה.
את זאת יש להשאיר לאויביה.
אני מעריך שאם המגמה הזאת תימשך (ויש להניח שכך יקרה, כי תסביך הוא תסביך)
הרי, בעוד 20 שנה ייכתב בספרי הלימוד שלנו בפרקים
הדנים באינתיפאדה, הטקסטים הבאים " בתקופת ההתקוממות
האזרחית הפלסטינית, נגד הכיבוש הישראלי, הצליחו לוחמי
החופש הפלסטינים, להרוג כ-1500 אזרחים ישראלים,
באמצעות פיצוץ אוטובוסים, מסעדות, קניונים וכ"ו.
הלוחמים הפלסטינים, הגיבורים והקדושים בעיני עמם,
הקריבו את חייהם, , למען
שחרורם מעול הכיבוש "
טמונים במשמעויות שאנחנו נוטים
לייחס לכל אחת מהמילים הללו.
כשאנו אומרים פרסום, אנחנו מתכוונים, בד"כ, להפצת מידע
מסחרי/שיווקי, מוטה אינטרסים ולא בהכרח אמיתי.
כשאנחנו אומרים תעמולה, כוונתנו היא להפצת מסרים
פוליטיים שגם הם חד צדדיים ואינם בהכרח אמת צרופה
ובמילה חינוך אנחנו סבורים שמדובר
בהנחלת אינפורמציה מדוייקת ונאמנה לאמת.
האמנם?
באותה מידה שהפרסום יכול לחנך להרגלי הגיינה,
בריאות, תזונה, בטיחות וכ"ו שכולם מהווים אינפורמציה
נכונה ומועילה ובאותה מידה שתעמולה פוליטית יכולה
גם להעביר מסרים מדוייקים ולעשות שימוש בנתוני אמת
באותה מידה בדיוק יכולה מערכת החינוך לגדל דורות
של תלמידים על מידע מוטה, שגוי, שקרי, מסית או במקרה הטוב,
חלקי או סובייקטיבי.
ראינו זאת בגרמניה הנאצית, באיטליה הפאשיסטית, ברוסיה
הקומוניסטית ואנו רואים זאת עד היום בכל ארצות ערב.
ואפילו בארצות המערב.
יתר על כן, אפילו מערכת החינוך "הנאורה" שלנו מפיצה
לא מעט מידע סובייקטיבי.
אומר יותר מזה. בכל מערכת חינוך, באשר היא, אין שום
דבר שהוא "אמת אובייקטיבית" למעט, אולי, המדעים המדוייקים.
תוכנית הלימודים מוטה ע"י עורכיה, ספרי הלימוד
ותוכנם מוטים ע"י אלה שבחרו בהם ואלה שכתבו אותם
וכמובן, ההוראה מוטה ע"י הזרמים השונים והמורים השונים.
האם זה טוב? כמובן שלא. באופן תיאורטי ובעולם מושלם,
כל אדם נאור ומשכיל יאמר לכם שהאמת הצרופה היא מעל
הכל.
אם כך ובהנתן שמחוייבותנו לאמת היא מוחלטת ובלתי ניתנת
לפשרה, האם מישהוא באמת ובתמים הי ה מצפה לראות
את הפרסומת הבאה : "הקפה שלנו עשוי מחומרים נחותים
אך התוצאה די טעימה. נסו והווכחו"?
ואם הייתם נחשפים לפרסומת הזאת, האם הייתם מתפתים לנסות
את הקפה הזה? למה לא, הרי היא דוברת אמת, לא?
או מה דעתכם על התעמולה הבאה: "מפלגתנו הואשמה בשחיתות,
בחוסר נסיון ובניהול גרוע אך אנו מבטיחים שאין זה כך"?
האם הייתם מצביעים עבור מפלגה זאת ולו בזכות העובדה
שהיא לא משקרת?
האם הייתם מעלים על דעתכם שבספרי הלימוד
בארה"ב, ייכתב כך, על חג ההודיה " חג זה נקבע לראשונה
ע"י ראשוני המתיישבים שהגיעו מאנגליה והודו לאל על הארץ הטובה
שנתן להם. האינדיאנים, תושבי אמריקה הקדמונים ובעליה
הטבעיים, רואים
ביום זה את ציון אסונם . האינדיאנים שנטבחו והושמדו
ואדמותיהם נגזלו ע"י הלבנים רואים ביום ההודיה יום אבל"?
למה לא, האם האמריקנים מחוייבים לאמת פחות מאיתנו?
או, האם לדעתכם קיים ספר היסטוריה אחד בכל בריטניה
בו ניתן למצוא את הקטע הבא :" בזמן המנדט הבריטי
בפלסטינה, פוצץ מלון המלך דוד ע"י לוחמי חרות עבריים"?
כאן, עולות שאלות נוספות. מה זאת אמת? האם קיימת בכלל
אמת אבסולוטית או שמא האמת היא בעיני המתבונן?
ידוע, שלא קיים מושג שנקרא "אמת היסטורית" כל ספרי ההיסטוריה
הם פרי פרשנותם והשקפת עולמם של ההיסטוריונים שכתבו אותם.
והאם אין זו זכותה של כל מדינה, באמצעות מערכת החינוך שלה,
להנחיל ולהטמיע את האמת שלה?
שאלות אלה עלו לאחרונה, במלוא עוצמתן, בעקבות הכנסת
נושא "הנכבה" לספרי הלימוד בבתי הספר הערביים, בישראל.
שרת החינוך הגב' יולי תמיר הודיעה וזכתה גם לתמיכתם
האוטומטית והנלהבת של חב' הכנסת זהבה גלאון ועוד
כמה אנשים נאורים ,שמשרד החינוך חייב לגלות התחשבות
ברגשות האותנטיים של הערבים ,להפגין אובייקטיביות אקדמית
ולהכיר בטענתם שהתושבים הערביים גורשו מאדמתם ומבתיהם
ע"י המהגרים היהודים.
ולא די בהכרתנו בכך אלא שעל משרד החינוך מוטלת החובה,
לקדם ולהשריש מידע זה בתודעת הדורות הבאים של
אזרחי המדינה, הערבים.
האמנם?
אני מודה שאני מרגיש תחושה עזה של אי נוחות, כיוון שבניגוד
להרגלי להיות בדעת מיעוט, הפעם אני מוצא את עצמי
עם הרוב ולא סתם רוב , כי אם הרוב "החשוך".
לדעתי יש גבול לצדקנות.התסביך, היודו-ישראלי,
של השאיפה להיות , תמיד "יותר צדיקים מהאפיפיור"
לגלות הבנה , אמפטיה והצדקה לעמדות אויבינו,
איננו מתיישב עם השכל הישר. שלי.
ואיננו מוכר בשום אומה אחרת, בעולם.
התסביך הזה מוצא את ביטויו אצל פרופסורים ישראלים בארץ ובחו"ל,
היוזמים ומעודדים חרם על ישראל. אצל הרשויות הממלכתיות
בכוונתן להפקיד את
הפקת הסרט לציון 60 שנה למדינה, דווקא בידי במאי
אנטי ישראלי, מוצהר. (כוונה שבוטלה, בינתיים)
ועכשיו, במשרד החינוך שהכניס את "הנכבה" לספרי הלימוד הישראליים..
מדינת ישראל, כמדינת היהודים איננה חייבת לסייע
בהטמעת "האמת" (מה שנקרא בשפתנו החדשה "נראטיב")
של המיעוט הערבי.
מדינת ישראל מחוייבת , ככל מדינה נורמלית,
לדבוק באמת שלה ואך ורק בה.
אין זה מתפקידה ללמד את אזרחיה גם את "האמת" של אויביה.
את זאת יש להשאיר לאויביה.
אני מעריך שאם המגמה הזאת תימשך (ויש להניח שכך יקרה, כי תסביך הוא תסביך)
הרי, בעוד 20 שנה ייכתב בספרי הלימוד שלנו בפרקים
הדנים באינתיפאדה, הטקסטים הבאים " בתקופת ההתקוממות
האזרחית הפלסטינית, נגד הכיבוש הישראלי, הצליחו לוחמי
החופש הפלסטינים, להרוג כ-1500 אזרחים ישראלים,
באמצעות פיצוץ אוטובוסים, מסעדות, קניונים וכ"ו.
הלוחמים הפלסטינים, הגיבורים והקדושים בעיני עמם,
הקריבו את חייהם, , למען
שחרורם מעול הכיבוש "
נכתב ע"י גינגי פרידמן , מנכ"ל ADMAN.
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
http://www.adman.co.il
החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת
http://www.adman.co.il
