ראשי המדינה כמקדמי מכירות 

אפתח בגילוי נאות. אני חסיד מושבע של
הסדרה האלמותית, סיינפלד. לדעתי ( ולא רק)
זאת היא אחת הסדרות הטובות ביותר, אי פעם.
אני צפיתי בפרקי הסדרה, כבר 5 או 6 פעמים
והם תמיד מצחיקים אותי, מחדש. ( כמו הגשש החיוור)
סיינפלד הוא קומיקאי אדיר והוא משלנו.
ולמרות זאת ובלי כל קשר, חשתי מבוכה קשה
בביקורו של סיינפלד, בארץ.

סיינפלד הגיע לכאן במסגרת מסעו בעולם,
לקידום הסרט האחרון שלו "כוורת בסרט"
וזה בסדר גמור. כך צריך לעשות מי שיש לו
אינטרס כלכלי וברצונו לקדם משהו, היכןשהו.
הוא רואיין בכל אמצעי התקשורת ( ראיונות רדודים להחריד)
וגם זה בסדר גמור.
אבל כשנשיא המדינה וראש הממשלה, בכבודם ובעצמם,
פינו מזמנם היקר ואירחו אותו בלשכותיהם
ועוד מול המצלמות,
זה כבר היה מוגזם, מאוד פרובינציאלי ודי מבייש.
ארשת פניו המשועשעת/אירונית של סיינפלד
בפגישותיו אלה, רק העצימה את הבושה.
אני ,יכול לתאר לעצמי את ה"דאחקות" שהוא
יעביר, בבית, עם חבריו, על חשבון הפגישות, הללו.

מה גרם להם להירתם למסע קידום המכירות של
סיינפלד, לא אדע. כמו כן, קשה לי להבין את הצורך
של אישים ברמות האלה , להתפלש באבק כוכבים,
הוליבודי. הם הרי מתרועעים עם נשיאים ושועי עולם,
מה להם ולבדרן טלויזיה? מוכשר ככל שיהיה, עשיר ככל שיהיה
ואפילו יהודי ככל שיהיה.
אני משוכנע שאין אף מנהיג מדינה אירופאית שהיה
מעלה על דעתו לארח בלשכתו, כוכב קולנוע זר, שהזדמן
לארצו.
לבושתנו, דברים כאלה קורים רק בארצות כמו בוריסטאן וישראל.
אני חייב לציין, שבאותה מידה, עוד לא הצלחתי להבין
את מנהיגי המדינה, הצבא והמשק הטורחים לקשט בנוכחותם
אירועים פרטיים של אנשי עסקים כאלה ואחרים.

אינני מבין בשביל מה הנשיא וראש הממשלה, מעסיקים
יועצי תקשורת, מה? הם לא אומרים להם
שמוטב להם לוותר על הפגישות המביכות האלה?
הם לא אומרים להם שהם לא זקוקים לסיינפלד
כדי להשיג חשיפה בטלויזיה? הם לא אומרים להם
שהפגישה/התרפסות הזאת פוגעת בכבודם ובעיקר
בכבוד המדינה שהם עומדים בראשה?
או שמא, הם אומרים ואלה לא מקשיבים?!
כן, גם זה קורה, לא אחת. הרצון והדחף
"הילדותי" לפגוש פנים אל פנים, "כוכב נוצץ"
יכולים לפעמים לגבור על כל טיעון ראציונאלי.

ובהזדמנות זאת, ברצוני לאמר, אין הפגישה עם סיינפלד
דומה לפגישת ראש הממשלה עם אברם גרנט, בלונדון.
הפגישה עם גרנט, מבטאת את התעניינותו הידועה
והאמיתית של אולמרט בכדורגל. גרנט הוא ישראלי
שעלה לגדולה, בתחום הזה והפגישה איתו, היתה
טבעית, מובנת ולכן לא מביכה.

אם הם היו שואלים אותי (והם לא) הייתי אומר להם,
שעליהם לזכור שכל אדם שהם פוגשים, במסגרת תפקידם הרשמי,
הם פוגשים כנציגיה העליונים של המדינה.
לכן, לכל פגישה יש משמעות מעל ומעבר לעצם קיומה.
הפגישות שלהם מבטאות את סדר העדיפויות שלהם
ושל המדינה והאנשים שהם פוגשים חייבים להיות
ראויים מבחינת מעמדם, עמדותיהם ותחומי העיסוק
שלהם, לזמנם היקר.

לעומת זאת, הייתי ממליץ להם לפגוש, באופן שיטתי ובתדירות
קבועה, אנשי רוח, הגות, מדע, אמנות, כלכלה, אקדמיה
וכ"ו. בעיקר מכאן, משלנו ושאינם משלנו. לפי הסדר הזה.
אנשים שדעותיהם חשובות ונחשבות. אנשים
שיכולים להפרות את חשיבתם ולהשרות מתהילתם
עליהם ובאמצעותם על המדינה והדמוי שלה,
בעינינו ובעיני העולם.
פגישות כאלה, לא ייחשבו כפרובינציאליות ,הן בוודאי
יוסיפו למעמדם האישי ובעיקר הן יחזירו את הכבוד
האבוד למילה "אליטות", שהפכה, אצלנו, למילה גסה
בידי פוליטיקאים,
פופוליסטיים, נמוכי מצח.

כן, עדיף שנהיה מדינה החותרת לאליטיזם
מאשר מדינה המקדשת את הבורות ואת "העממיות".

כיוון שפתחתי בגילוי נאות, גם אסיים בגילוי נאות.
אולמרט ופרס הם לא היחידים ובוודאי לא הראשונים,
בראשי המדינה שלנו שאוהבים לפגוש כוכבי קולנוע
המזכים אותנו, בנוכחותם. כך עשו גם רבים מקודמיהם.

. זה תמיד קומם והביך אותי. אלא שעכשיו אני גם
יכול לכתוב על זה.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש
לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת

פורסם ב-YNET ב-03.12.07