למה אלוקים כל כך מושלם וגדול מצווה עלינו שנעבוד אותו ונעריץ אותו? הרי הוא לא צריך אותנו? 

שאלה: למה אלוקים כל כך מושלם וגדול מצווה עלינו שנעבוד אותו ונעריץ אותו? הרי הוא לא צריך אותנו?
תשובה: מי האדם המושלם ביותר לדעתך? דמיין אותו רגע עומד מולך, עכשיו תכפיל אלפי פעמים את השלימות  שלו ואז תגיע לאדם המושלם ביותר בעולם, אדם זה מושלם גם בשכלו וגם במידותיו התרומיות, השלימות של אדם זה היא כמה רמות מעל כל יושבי תבל, אין מישהו שמגיע לאלפית המושלמות של אותו אדם.

עכשיו תאר לך שיש לאותו אדם מושלם בנים אהובים, אותם מגדך ומטפח באהבה, ובכן, חשוב רגע, ממי הכי כדאי לילדיו ללמוד כיצד להיות מושלמים? האם מהשכן ממול? או מפוליטקאי מוצלח? לא ולא! אלא ממי? כמובן מהאדם המושלם ביותר, מי השמושלם ביותר? אבא שלהם.
עכשיו אשאל אותך האם זו גאווה כאשר אותו האבא המושלם מלמד את בניו להיות מושלמים כמוהו?

האם לדעתך, האבא צריך אותם, האם הוא צריך שיעריצו אותו? או שלמענם וטובתם הא מצווה עליהם ללמוד להיות מושלמים כמוהו.

את מי היית רוצה שבנך יעריץ, אדם טוב לב, בעל חסד, משכיל וחכם, או  שיעריץ אדם שלילי, מושחת וגנב?

ודאי היית מעדיף שבנך יעריץ וילמד ממידותיו של האדם הטוב והמושלם ביותר.

כך גם בורא עולם שאנו בניו –מעוניין שנהיה הטובים והמושלמים ביותר ועל כן כשהוא מגלה לנו חלק ממידותיו ושלמותו ומצווה עלינו להדבק במידותיו, המטרה שלו בזה היא שאנו נלמד ממידותיו של הבורא ונהיה רחמנים, גומלי חסדים וממילא זה הטובה הגדולה ביותר שיכולה להיות לנו, אין מישהו מושלם יותר מה', אין יותר טוב מה' ואין בעל חסד גדול יותר מה', ממילא אנו מצווים להדבק במידותיו למענינו ולא למענו.
(הערה: אמנם לפעמים נדמה לנו שישנם הרבה רעות בעולם, אך בבחינה מדוקדקת יותר נראה שרוב רובם של המציאויות הם טובות, ובבחינה עמוקה יותר נבחין שאפילו מה שנראה לנו רע הוא בעצם טוב במבט אלוקי-כללי-נצחי, גם האפשרות לרע היא חלק משלימות מטרת הבריאה כי הרע נברא על מנת שאנחנו נתקן את הרע ונזכה לשכר, בלי שיש קלקול אין צורך לתקן... בפרק מיוחד נדון על נושא הטוב והרע בעולם)

נחזור לעניינו, אלוקים הוא טוב ואנו מצווים להתדבק במידותיו ולעבוד אותו דווקא, ואם תשאל למה? הרי הוא לא צריך את זה?

ובכן: אם נחקור נגלה שיש שלוש אפשרויות לאדם להשקיע את חייו עלי אדמות:

אפשרות ראשונה היא – שהאדם יעבוד למען מישהו מתחתיו , נניח מישהו רע, מושחת,  וגרוע. זו כמובן אפשרות שאינה טובה ורק תדרדר את האדם ואת העולם יותר ויותר.

אפשרות שנייה היא – שהאדם יעבוד את עצמו ואת סיפוק תאוותיו אוכל, כבוד, נשים וכו'

כשאדם עובד את עצמו, הוא בסוף מרגיש חוסר סיפוק, כל הנאותיו הם רגעיות וחולפות לו, הטעם של הסטייק של אתמול לא נשאר לו לעד בפה, ואם הוא אוכל ממנו עוד כמה פעמים בסוף בא לו להקיא ממנו, כך גם כל הנאה גשמית אחרת שנמאסת בסוף, גם רדיפת הכבוד גורמת לו עצבות כעס קינאה וגאווה, כך שכשהוא עובד את עצמו הוא יכול להתדרדר ולרדת יותר ויותר.

האפשרות השלישית היא שאדם ישקיע את חייו למען משהו יותר גדול ממנו, משהו יותר נעלה ומושלם ממנו שהוא ישאף להתדמות אליו ולשפר את עצמו ואת העולם ולכן אלוקים הטביע בכל אדם צורך להעריך ולעבוד למען משהו שיותר גדול ממנו.
אחד מעריץ נבחרת כדור רגל, לא מפסיד אף משחק, כל השחקנים נמצאים בחדרו, תלויים על הקירות כמובן... הפסד של קבוצה גורם לו לצער וניצחונה משמח אותו וכל זה מדוע? מכיוון שיש לאדם  צורך פנימי להעריץ מישהו חשוב, מכובד ומפורסם יותר ממנו.

אחד יפעל למען הקומוניזם, אחר בשביל הקפיטליזם, סוציאליזם – אבל כל הפילוסופיות האלו הן מעשה ידי אדם ולכן הן מוגבלות מעצם טבען בשל העובדה שהן מעשה ידי אדם.

בכל הדורות קמו שיטות ופילוסופיות שהמכנה המשותף שלהן הוא שהן מעשה ידי אדם פילוסופיות אלו קמו ברעש גדול, סחפו אחריהן אלפי אוהדים שהיו מוכנים להקריב את החיים למענן.

ומה היה סופן של האידיאולוגיות אלו? הסוף היה שהן קרסו לא לפני שקמה תיאוריה חדשה מעשה ידי אדם שחשבה להחליף את התיאוריה הקורסת.

הדרך הטובה והנכונה ביותר כדי לספק את צורך האדם לעבוד למען משהו גדול מעצמו לשאוף להגיע לשלמות הגדולה ביותר לתקן את העולם שיעבוד את האידיאלים המושלמים והגבוהים ביותר. ומה יותר מושלם מהבורא יתברך.

ועל כן העבודה האלוקית היא למען האדם ולטובתו ולא למען צורך הבורא.

לכן זו לא גחמה של בורא עולה שהוא מבקש שנעבוד אותו אלא למעננו, למען שנגיע לשלימותינו האישית ואז לזכות לחיי נצח בשלמות.

שאלה למתקדמים: והרי כתוב בתנך- "ישמח ה' במעשיו" שמובן כאילו אנחנו מוסיפים משהו בה' כאשר אנחנו עושים מצוות או מכבדים אותו?

תשובה: זה מקשר אותנו לנושא היסודי של חפץ הטוב להטיב- והנקודה היא שאלוקים מצד עצמו לא צריך כלום, אבל כיוון שעלה ברצונו לברוא את העולם כדי להטיב לברואים, אז כביכול ברא אפשרות להטיב לו על ידי שאנחנו מכבדים אותו, ועובדים אותו.
והוא כביכול שמח במעשינו ובעבודתנו, אלוקים כביכול קשר את השפע והטוב שהוא ייתן לנו לפי מעשינו ומידת שלימותינו.

תאר לך את האבא המושלם ביותר שלא צריך כלום אבל הוא מעוניין להטיב לבנו, אז הוא אומר לו שישתדל לשפר את עצמו בכל מידותיו ומעשיו ועל כל שיפור הוא יקבל ממנו ארגז מלא במשחקים וצעצועים, אז כאשר הילד היקר שלו מתאמץ לשפר את עצמו הוא מרוויח כמה פעמים כי הוא גם הופך לילד יותר מושלם יותר והוא גם מרוויח את הצעצועים שאבא הבטיח לו, וגם מרגיש סיפוק עצמי שהוא עושה נחת רוח לאביו.

כך גם אנחנו על ידי ציוויו של הבורא לשבח אותו ולעבוד אותו ולהתדמות אליו אנחנו מרוויחים שלוש ציפורים במכה אחת, גם אנחנו "עובדים" למען משהו יקר ונעלה מאיתנו , וכך נגרם סיפוק לנשמתנו שהרי כל נשמה מעוניינת לשרת למען משהו שנשגב וגדול ממנה ובנוסף אנחנו גם מתדמים למישהו מושלם שהוא הבורא יתברך וכך נהפכים לבני אדם יותר מושלמים ומתוקנים ולבסוף היתרון השלישי והוא: שאנחנו גם מקבלים שכר על מעשינו אלה, שכר נצחי אין סופי כראוי לנתינה אלוקית שהיא הטובה ביותר ואינסופית.

להלן נביא את דברי הרמח"ל בעניין זה (מי שלא רגיל בלשון ישיבתית קצת יתקשה בהבנת הקטע ועימו הסליחה)
וכך כותב הרמח"ל (עם עיבוד מעט) בספר דעת תבונות (אות נח) : "שאף על פי שעכשיו אנו יודעים שהקב"ה שמח על כל מעשיו, והם לכבוד אליו, כמו שכתוב בפסוק (תהלים קד, לא), "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו", לא נחשוב מפני זה שבזמן שלא היו נמצאים אלה (אלה= הכוונה ברואיו של הבורא) , אם כן הייתה חסרה ממנו יתברך שמחה או כבוד חס ושלום.
אלא כבר אמרנו, האדון יתברך שמו במציאותו הפשוט - אין מקום לנבראים עמו כלל, כי אינם שייכים בעניינו. אבל ברצותו בהם, אז מפני החפץ והרצון הזה נמצאים לו לשמחה, כביכול, ולכבוד.
כי ודאי החפץ הזה (הרצון הזה) הוא הנותן מציאות הנמצאים האלה, ונקרא שאינו מושלם, אם אין מציאותם נעשה. והרי זה כמקום העומד ליבנות עליו בניינים, שהוא ריק עד שלא יתמלא מן הבניינים שיבנו עליו (הסבר: לדוגמא: מגרש שעדיין לא היה מיועד לבנייה , למשל שדה שמיועדת לזריעה ולא לבניין, אז אין בשדה זו חיסרון שאין בה בניינים, אבל לאחר שהוחלט "להפשיר" את הקרקר , ושקרקע זו תהיה מיועדת לבנייה אז כביכול יש חיסרון בקרקע כל עוד לא נבנה עליה בניינים).

מסביר זאת הרב חיים פרידלנדר זצ"ל כך: הרמח"ל מבאר בפיסקה זו, שרק אחרי שרצה וחידש וברא את גילוי רצונו שמעשי בני האדם הם לו לכבוד- ישנו הצורך וקיימת האפשרות, לכבדו ולשמחו, אולם לפני כן לא היה הצורך ולא הייתה קיימת האפשרות, ולכן לא חסר לו כלום. נמצא שהצורך והאפשרות (לכבד את הבורא ולשמח אותו) תלויים ועומדים תמיד בהתחדשות והתמדת רצונו זה (רצונו = שמעשי בני האדם יגרמו לו לכבוד)
רק אחרי שברא את הנהגת טובו ואת הכלל "שמחוק הטוב להטיב" התהווה הצורך שיהיה מי שיקבל את טובו. אולם גם צורך זה חודש למענינו- והוא על מנת שנוכל למלא את רצונו על ידי שאנו נותנים כביכול לקדוש ברוך הוא, על ידי מעשינו הטובים את האפשרות להטיב לנו. מילוי רצונו זה הוא כבודו.
וכך מבאר הרמח"ל בספרו "כללי פתחי חכמה ודעת" את כוונת הבריאה: "... ברצותו להטיב, רצה להמציא נמצאים שיקבלו טובו וכו' ... וזהו זכותו (של האדם המקיים מצוות) – שקיים את חפץ המאציל ברוך הוא, שחפץ  שיקבלו  נמצאיו את טובו" – דהיינו: קיום רצון השם הוא בזה שעל ידי מעשינו הטובים אנחנו מאפשרים לו כביכול להתחסד עימנו.
אם כן השם יתברך גילה לנו את כוונת הבריאה למענינו – על מנת שנדע במה ואיך לקיים את רצונו.
לפי זה מוסבר שכתוב שכוונת הבריאה "להטיב" וכתוב גם "שהכל ברא לכבודו" - ושני הסברים אלו מתחברים יחד- כמו שכותב הרמח"ל בדעת תבונות סימן קכ"ח : "שכל מה שברא הבורא יתברך לא ברא אלא לכבודו, והכבוד הוא שיהיה הוא יתברך שמח בכל מעשיו, ויהיה לו אפשרות כביכול להנאות את כל ברואיו בטובו" דברים אלו הם יסודיים למדרגות העליונות בעבודת ה' ומרחיבים והולכים בעומקם והיקפם.
אולי ברשותך קורא יקר, עוד משל קטן לסיום: תאר לך עשיר גדול וחכם עם מידות תרומיות מעוניין להטיב לבנו אז הוא מביא לו פאזל עם הוראות הרכבה ומדריך אותו כיצד לבנות את הפאזל וגם מציע לו פרס על כל חלק בפאזל שהוא מצליח להשלים, וכך בנו מרוויח שהוא לומד להיות חכם כמו אביו גם עם מידות טובות של סבלנות ומשמעת עצמית וגם הוא מקבל שכר על כל מאמץ.
העשיר לא צריך את השלמת הפאזל אבל כדי לתת פרסים לבנו הוא כביכול צריך שהפאזל יבנה וכך גם יש נחת רוח לאבא העשיר וגם הבן מחכים ומקבל מידות טובות וגם מקבל פרסים- ולסיכום,  הטבה מושלמת ומשתלמת!

שאלה זו היא אחת מתוך יותר ממאה שאלות ותשובות ביהדות וקבלה, לצפייה ברשימת השאלות המלאה כנסו לכאן - שאלות רוחניות מיסטיקה קבלה