(מתוך הרצאה שנתתי על משמעות החיים בכלא רימונים* לפני כ – 20 שנה, בעת שריציתי 7 שנים בגין מה שנקרא בכתב האישום חבלה חמורה במאן דהו שלא היה ולא נברא. כל זה בגלל פשלה של עורך דיני, שבינתיים נהיה ז"ל לגמרי, ומותו קשור להרצאה כמו גם לנושא שאני דן בו אולם הוא בעיקר תוצאה ישירה של הפשלה שעשה ושל הלכת עין תחת עין - או על יד זה – הוא מת מקליע 0.44 במצח).
***
האם להתחיל כמו ברהמס, באיטיות חרישית, מתאימה כל כך ליסודיות הגרמנית שחתכה באוכלוסיית אבותינו ללא רחם, או בתופים ובמצלתיים, כמו וורדי האיטלקי שעוד לא הכיר את מורן אטיאס.
או אולי כמו מוצרט שמושך את השיא כמעט לכל אורך היצירה בת כשעה שלו.
"Requiem æternam dona eis, Domine, et lux perpetua luceat eis. Te decet hymnus Deus, in Sion, et tibi reddetur votum in Ierusalem".
מילות הענק האלה בלטינית של תפילת האשכבה הנוצרית, כבשו אותי באחת כילד בביתו של הסבא של ז'קו, שהיה חובב גדול של מוסיקה קלאסית ופדופיל נלהב גם כן, לפני שהתחביב הזה הפך לבלתי פופולארי בגלל כמה יפי נפש, (די בצדק).
מי שיקרא את מילות התפילה והוא לא חלול ואו אטום לגמרי, ירגיש אל תוך הלבלב שלו כי מדובר במילים של יגון, של פרידה אולטימטיבית ולא בהתחדשות ולא בחזון של שיבה לחיים שמשותף לנו ולנוצרים וגם לבודהיסטים ואפילו לידידנו המוסלמים גם כן.
אולם בניגוד לתפילה, שמדברת על פרידה וסוף הכי סופני שיש, בכל הדוקטרינות הדתיות המוות נתפס גם כהתחלה חדשה, ללא התניות ומסחרה, כמו אצלנו היהודים או אצל הנוצרים נניח, שאינם אלא יהודים סוג בית - כך לפחות אמר לי יותר מפעם, הסבא של ז'קו, שהוא גם רב גדול ותחמן לא קטן, וגם מזיין את הנכדות שלו בלי חשבון ועם הרבה סנטימנטים.
הנצרות היא בעצם היהדות בווריאציית דיאט, אמר הסבא והשתתק לרגע.
ישו אולי לא התכוון, הוא ממשיך, אבל השליחים בהחלט כן. הם הבינו משהו שהממסד הדתי היהודי לא השכיל להבין אף פעם.
לא צריך לשעבד את הבן אדם באמצעות אלפי צווים של עשה ועל תעשה, בעוד טקסים יפים ומבוימים היטב ואיום אחד בבעל הקרניים בצבע הארגמן, כלומר בעל זבוב ובילוי נצחי במחיצתו, לעומת הבטחה לגן עדן אחד שבו אין צורך בסקס כדי להגיע לאורגזמה, שהוא לפי דעתם ה – STATE OF MIND הנצחי של הדיירים שם, מספיקים כדי לשכנע רבים להמיר את לבושם שכלל בעת הרחוקה ההיא, טלית, ציציות ועוד מיני בישין בלתי פונקציונאליים, לסגנון ה – CASUAL של הרומאים במאות הראשונות אחרי מותו של ישו.
אמנם בעת הסוערת הזאת, של דמדומי האימפריה הרומית, ובהעדר מזון אחר, הגרופיס הנלהבים מדי של האפוסטולים של ישו, שימשו גם מזון לאריות בקולוסאום, אבל מה לאירוע זניח כזה לעומת מה שמצפה ליהודי שנשאר נאמן לדת משה בכל זאת.
אלפיים שנים רעות, בהן יצעד מפוגרום לגירוש ועד חיסול שיטתי באמצעים טכנולוגיים שהומצאו במיוחד ל – TERMINATIONשלו ספישל.
אולם ראו, אם נשמיט את חמשת האותיות הראשונות, TERMI, נקבל NATION.
האם אין בעניין הזה אצבע אלוהים שהיה אולי שיכור בעת זו ואת משחק הגורל – מילים יצר בטעות באנגלית של הגויים וזו גם הסיבה שהזניח אותנו בשנים המכריעות האלה, ואפשר, כמעט, את החיסול הסופי שלנו, של הצוענים וגם קצת אוכלוסיות של ה - RETARDED (בכורך המציאות, ולא מבחירה כמונו).
זה אמנם מוציא את אלוהים לא משהו ומייחס להיטלר סוג של מעשה ציוני שהשני לו אולי פועלו של הרצל, שהיה ההוגה של כל העניין הזה מלכתחילה, אולם ספק אם חלומו היה מתגשם ללא המחבר ההיפר אקטיבי של ה"מיין קמפ".
אגב, אם ניתן את דעתנו לגן העדן על פי הגרסה של מוחמד - אמנם גרסה שוביניסטית קמעה, הרי אללה מעמיד 70 בתולות לרשותו של כל שאהיד שמגיע לשם ומעלים עין מן האורגיה המתנהלת במקום על בסיס של קבע, נגלה פן אטרקטיבי למדי בדתם של שכנינו הבלתי סימפטיים, יחד עם סוג של תחכום שאמנם מזיק לזולתים הבלתי מוסלמים, אבל רוכש לא מעט גרופיס נלהבים למחנה של אללה.
אם נתעמק קצת בהבדלים המנטאליים של יוצרי האידיליות האלה והלך מחשבתם בעת שיצרו את מצג השווא שבעיני לפחות כמו לפי החוק הפלילי המוכר לי הוא מעשה רמייה גמור, שכן אין בו שום דבר ממה שההדיוטות מכנים עובדה שאפשר גם להוכיח, אז נוכל להגיד ללא שמץ של הרגשת אשם, שהמוסלמים מאוד לא מפותחים אבל יודעים להעריך זיון טוב.
"מנוחה נצחית להם, הו אלוהים, האר אותם באור שלך לנצח, התפילה זה אתה, הו אלוהינו, בציון, ולך הגמול בברית נצח בירושלים" (תרגום בלתי מקצועי שלי, לשורה הראשונה של הרקוויאם מלמעלה)
נו טוב, זה באמת נשמע אחלה, אבל למה היה צריך לסבך בעניין הזה גם את הבירה הדפוקה הזאתי שלנו ולגרור לתוך זה את הציונות השנויה במחלוקת?
המילים האלה שבהם פותחים כל הרקוויאמים, גרמו לי כילד להתרכז בתחביב של גניבות הרכב ביום ראשון דווקא, שכן ביום הזה "קול המוסיקה" קשישא, היה מקדיש כמה שעות למוזיקה כנסייתית לכבוד הנוצרים שבינינו, ולכבוד גנבי הרכב שהתמכרו בטעות לרקוויאמים, כמוני.
הייתי תופס לי פינה שקטה במקום נידח שאיש לא יתפוס אותי על חם, ולא חס וחלילה בגלל הרכב הגנוב, אלה כמשהו שמקשיב למוסיקה קלאסית, שבעולמנו היה שמור להומואים ואנשים בלתי מפותחים רגשית באופן מיוחד.
כך הייתי מקשיב שעות בימי ראשון ליצירות של מוצרט, ברהמס, בטהובן, בך, וויולדי וכל החברים האלה, עד שבא הטרנד של אליקו, סגרו את קול המוזיקה והחליפו אותו באחי אייל גולן, שעושה לי בעיקר חורים בשכל.
אם היה דבר שהיה חסר לי בשנותי מאחורי הסורגים, זו המוזיקה הזאתי, שאילו הייתי מקשיב לה ב"רימונים" למשל, החברים הטובים שלי היו הופכים אותי באחת לקוקסינל, שהעתיד היחיד שממתין לו בחוץ זה עבודה בשתי משמרות בתל ברוך של רון חולדאי. (בגלל הפיתוח של המקום ולא חס וחלילה רמז למעשים אחרים שאפשר לעשות שם).
ההנאות הקטנות האלה של ימי ראשון לפנות ערב, שקולות בזיכרון הילדות שלי לנשיקה הראשונה שנתתי לבת אל במקלט בבית של ז'קו, ואולי אפילו לזיכוי הראשון שלי אצל השופט ברמלה, שכל כך התרשם מן הכיפה על ראשי וגלגול העיניים (דרך אגב אין לו מושג ירוק מה מלמלתי באולם שלו בעודי יושב על ספסל האנשים הרעים שממוקם משום מה לצדו השמאלי של השופט - צידו של הלב, שיושב שתי קומות מעליך, את מילותיו של הרקוויאם כמובן). והשופט, שהיה חרדי, ומלמולי החרישיים נדמו בעיניו כמו שינון חרוץ במיוחד של פרקי תהילים, ואני מודה לבושתי שאינני מכיר ולו אחד מהם ובוודאי לא בעל פה וזה לגמרי,שלח אותי הביתה.
*בית סוהר רימונים הוא בית סוהר במחוז המרכז השוכן בסמוך לכביש 4 ליד צומת תל מונד והוא חלק ממתחם השרון הכולל 4 בתי סוהר בית סוהר השרון, אופק בית מעצר הדרים ובית סוהר רימונים.
נ.ב. – הערות העורך בלתי אוהד לגמרי:
1 - מה שווה אורגזמה ללא סקס.
2 - למה לרומאים וליוונים הותר להיות פדופילים, ולנו לא, הרי בעת זו אפילו לא היו פסיכיאטרים.
3 - אני לא פדופיל.
4 - הסבא של ז'קו, שהוא פילוסוף בעיני, נמק בכלא, בעוד אחד אחר, שיטיינמיץ שמו, לא ממש פילוסוף, אבל הורס את המרקם החברתי הישראלי.
5 - אין.
6 - אני לא רוצה להיות שהיד, אבל גם לא רוצה את נתניהו.
7 - פסח הפך לכל מיני, רק אלמנטים של חרות אין בו.
8 - הבלוג של דבורית שרגל ראוי לביקור מידי יום: http://velvetunderground.co.il
9 - המחבר מסתייג מעורכי דינים. לדעת העורך, הוא מגזים, למרות שאין ספק שהוא צודק מן הבחינה האובייקטיבית.
10 - לא הוזכר הרקוויאם של פורה, וזו פשלה.
11 - שלא תבלסו את עצמכם להתפוצצות במימונה. (כמובן תלוי מאזה צד של השולחן באתם).
12 - ואגב, המוות סופי לגמרי. (אני יודע, אני משתתף בצערכם, אבל זה מה שיש וגם נתניהו לא יכול להציע חלופה ריאלית).
13 - המערכת אינה רואה בהיטלר שום דבר חיובי, בעיקר בכל מה שקשור לציונות ולאימפליקציות העכשוויות שלה, היא בעיקר מתייחסת לטמטום של הימין הישראלי, שמפרש את הציונות הרבה יותר גרוע ממנו.
14 - הסיפור הזה לא נכון, אבל גם אני לא.
15 - כל יהודי אנטישמי, אולם העניין הזה בלתי סימטרי, כלומר לא כל אנטישמי יהודי, וזה סוג של ברכה לתושבי הגלובוס.
כותב, מבקר ומייחל.
