בפרשת שמיני התורה מזהירה את עם ישראל לא לאכול בעלי חיים ועופות טמאים, וכך התורה פותחת את הנושא:
"וידבר ה' אל- משה ואל אהרון לאמור אליהם: דברו אל בני –ישראל לאמור: זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה בבהמה,אותה תאכלו:
אך את-זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה:
את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מפריס, טמא הוא לכם .
ואת השפן כי- מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס,טמא הוא לכם.
ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה לא הפריסה,טמאה היא לכם.
ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא-יגר,טמא הוא לכם: מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו,טמאים הם לכם".
[ויקרא י"א,ד-ט]
המתבונן בפסוקים אלה , מגלה כמה דברים הראויים לתשומת לב ותהיות:
א] מדוע התורה מזכירה בבעלי החיים: הגמל, הארנבת, השפן,החזיר -תחילה את סימני הטהרה שלהם,טרם יוזכרו סימני טומאתם?
מדובר כאן בבעלי חיים טמאים,היינו מצפים שתחילה התורה תתאר את סימני הטומאה שלהם.
ב] מה הסיבה לכך שסימני הטומאה של בעלי חיים:הגמל, השפן והארנבת- מובאים בזה אחר זה בשלושת הזמנים של הפועל: הווה, עבר ועתיד?
בגמל נאמר:"ופרסה איננו מפריס"
בשפן נאמר:"ופרסה לא יפריס"
ובארנבת נאמר:"ופרסה לא הפריסה"
התשובה לשאלה א]
רבי שלמה אפרים מלונצ'יץ בספרו:"כלי יקר"- מסביר כי התורה אכן מזכירה תחילה את סימני טהרתם של בעלי חיים אלה,מפני שסימני טהרה אלה מוסיפים טומאה על טומאתם,כדוגמת עשיו שנהגו להגיד עליו שדומה הוא לחזיר המציג את טלפיו כאילו הוא כשר, אך למעשה, אין הדבר העיד על פנימיותו -שהרי כולו היה מרמה ועושק בתוכו- דבר זה מעיד על התנהגותם של אנשים צבועים שאין חיצוניותם, או התנהגותם כלפי חוץ משקפת את המתרחש בפנימיותם- אנשים מסוג זה הם גרועים יותר מהרשעים- המשקפים כלפי הסביבה את רשעותם הפנימית ופיהם וליבם שווים.
לכן התורה פותחת דווקא בסימני הטהרה של בעלי חיים טמאים אלה- כדי שלא נלך שולל אחר סימני הטהרה שלהם ובו בזמן- חס ושלום נתעלם מסימני הטומאה שהם נושאים עימם, ומכאן המסקנה שיש להיזהר ממקרים מסוג זה- היינו- הצביעות גם בחברה האנושית כולה ,זוהי מידה המהווה סכנה גדולה.
התשובה לשאלה ב]
הרב ניסנבוים[מקבוצת אבות הציונות הדתית] מביא הסבר מעניין:
לפי דעתו שלושת הזמנים : הווה, עבר ועתיד- המופיעים בבעלי חיים טמאים אלה בסימני טומאתם הם מהסיבה: כי עלינו ללמוד שאם אדם מסוים חטא ועשה מעשים המטילים דופי בשמו הטוב,אל לנו למהר ולשפוט אותו בהווה, אלא ,עלינו להתחשב גם בעברו הטוב ,אם אכן היה כזה, ולהביט גם אל עבר עתידו,
ואין צורך להתייאש ולפסול את האדם ולדון אותו לכף חובה בלבד.
אך לאחר התבוננות בכל תקופות חייו,אם נראה שהוא אדם שלילי לחלוטין, לא תהיה ברירה, אלא להאשימו ול"טמאו" למען לא יפיל ברשתו אנשים תמימים וטובים.
לסכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק, כי בדומה לבעלי חיים שהם טמאים לאכילה למרות שיש בהם מעט סימני טהרה, יש להיזהר על מנת לא לאוכלם מתוך אי התבוננות מספקת בכל הסימנים.
בדומה לכך עלינו להיות זהירים מבני אדם- אשר התנהגותם מזכירה בעלי חיים אלה. כלפי חוץ מנסים לפתות את החברה במילים יפות ובהבטחות שווא,כלפי פנים הם זוממים תוכניות מכשילות. אלה אנשים צבועים וטוב נעשה אם נתרחק מחברתם שעה אחת קודם, לפי שהם מהווים סכנה לחברה.
דוגמאות לכך מוצאים אנו בתנ"ך:
עשיו- ניסה לקנות את לב אביו- יצחק - בשאלות ,כביכול תמימות ,דוגמת השאלה: איך מעשרים מלח?
אך, באופיו הפנימי היה רשע ודיבר בלשון גסה ,כאשר פנה אל אביו בעודו מביא לו ציד מהשדה אמר:"יקום אבי" ולא דיבר בלשון רכה כאחיו יעקב.
דוגמא נוספת בתנ"ך:
דלילה -שניסתה בצביעותה להפיל ברשתה את שמשון הגיבור ובסופו של דבר עלה בידה לעשות כן.
לבן הארמי- ששמו מרמז על צביעותו- רמאי[אותן אותיות בשינוי מקום]
רימה את יעקב כמה פעמים.
בנוסף מלמדת אותנו התורה כיצד להתייחס גם לאנשים שיש כנגדם חשדות על מעשים פסולים שעשו , עלינו לכבדם בהתחשבות מהלך חייהם- בעבר, הווה ועתיד.
בפרק זה התורה מלמדת כיצד להתייחס אל בני אדם צבועים, או כאלה החוטאים.
על כן ,התורה היא מלשון הוראה, ובחוכמה ננהג אם נקיים את המצוות הלכה למעשה ,הדבר יתרום לחיים איכותיים יותר.
אדם צבוע/ שיר מאת: אהובה קליין.(c)
יש אדם המתהדר בנוצות
על פניו עוטה מסכות
כולו רעש וצלצולים
פיו וליבו אינם שווים.
כבעל חיים המתהדר במעט טהרה
אך האמת מתגלה עד מהרה
בטומאתו שקוע עד צוואר
ונחשב כטמא לכל דבר.
דוגמת הגמל השפן והארנבת
מטעים סביבתם כהצגה מתמשכת
מנסים להפיל אותך ברשת
את אכילתם התורה אוסרת.
הערה: השיר בהשראת פרשת שמיני[חומש ויקרא]
