ויטמין C במחלוקת? 

ישנה הסכמה בקרב רובם של כותבי המאמרים בנושא התזונה, שראוי להגביל את צריכת ויטמין C למינון של 500 או 1,000 מ"ג, כי כל מינון מעבר לזה אינו נספג, מתבזבז, ואף מסכן את הנוטל ברעילות. ממשיכים לספר לנו, שמוטב לא ליטול תוסף של ויטמין C, אלא לקבל את הנדרש לנו מפירות וירקות, ודיינו.

מצד שני, ישנו מיעוט של "משוגעים לדבר", שמדברים על "מינוני ענק" של ויטמין C, לפי השיטה של הרפואה האורתומולקולרית. אלו טוענים, שלוויטמין C ישנו כוח רפואי עצום, כאשר נוטלים מנה יומית הנמדדת לא במיליגרמים, אלא בגרמים. מעט מאוד מאמרים מקבוצה זו מופיעים בתקשורת ההמונים, כי שיטה זו "אינה מוכחת" ומשום ש"אין מחקרים" התומכים בדעות כאלו.

האם זה מדויק לומר, שבין שתי קבוצות אלו קיימת מחלוקת?

המילה "מחלוקת" מופיעה פעמים רבות במקורות היהדות, ופירושה הוא חילוקי דעות. אב הטיפוס של המחלוקת הוא מחלוקת בין הלל ושמאי. כאשר הלל ושמאי דנו בנושא הלכתי, כל צד ביסס את בטענותיו בעזרת סברות מוצקות. כל צד הקשיב בכבוד לצד השני, הבין לעומקן את טענותיו, וחקר וענה עניינית. בכל זאת, בסופו של יום, המחלוקת נשארה בעינה.

לא כן ה"מחלוקת" בנושא של ויטמין C. התומכים במינונים "גבוהים" מבססים את דעתם על שמונים שנות עבודתם של חוקרים מומחים, ועל הניסיון הקליני של רופאים שטיפלו בעשרות אלפי פציינטים באמצעות מינונים שהגיעו עד עשרות גרמים ביום. רופאים אלו העידו על הצלת חיים ועל ריפוי מגוון רחב של מצבי בריאות. ויטמין C הנו נושא מרתק, והבנתו דורשת השקעה, אך הצד שכנגד לא ראה ולא למד ולא הבין את עומקה של דעה זו, אלא מסתפק בידע שטחי בלבד.

כאשר האסטרונום גלילאו רצה להוכיח את ממצאיו לעמיתיו, חלק מהם סירבו להסתכל דרך עדשת הטלסקופ שלו. האם הייתה מחלוקת בין גלילאו לעמיתיו, כעין מחלוקת הלל ושמאי? ברור שלא, אלא צד אחד צדק, והשני נשאר בבורותו. כמו כן, גם הנושא של ויטמין C. האם המתנגדים לשימוש במינונים גבוהים של ויטמין C הסתכלו דרך העדשה של התומכים? האם הם קראו את המאמרים הקלסיים של ד"ר פרדריק קלנר, ד"ר רוברט קטקרט, ד"ר לינוס פאולינג ואחרים? האם הם למדו את הספרים של אירוון סטון, ד"ר אברם הופר, ד"ר תומאס לוי, אוון פנורו, סטיבן היקיי ואחרים? האם הם עיינו אפילו בחלק קטן מאלפי המחקרים המצוטטים בספרים ובמאמרים אלו? האם הם ניסו בעצמם ליטול ויטמין C או לתת למטופליהם?

כל עוד התשובות לשאלות הנ"ל הן שליליות, כל עוד המתנגדים לרפואה האורתומולקולרית בוחרים להתעלם מהספרות הרפואית הנרחבת בנושא הוויטמינים, כל עוד הם טוענים שוויטמין C "אינו מוכח" וש"אין מחקרים המראים את יעילותו", הם בדיוק כמו מתנגדיו של גלילאיו.

כאדם המשתוקק ליידע את הציבור בנוגע לכוח האמיתי של ויטמין C כדי שכולם ייהנו משיפור בריאותי, אני קורא למתנגדים למינונים "גבוהים" של ויטמין C להשקיע את המאמץ הראוי להבנת הנושא. אני סמוך ובטוח כי לאחר תהליך הלימוד, הם בוודאי יסכימו אתי לגבי פרטי הנושא, ובין היתר ש:

א) ויטמין C הוא חומר בטוח מאוד, וניתן לרוב האנשים ליטול מינונים של אלפי מיליגרם שלו, מלבד לאחוז קטן של האוכלוסייה בעלי התוויות נגד מסוימות, או אנשים עם רגישות מיוחדת.

ב) ויטמין C אינו גורם לאבנים בכליות. כמו כן, אין כל שחר לטענות שהוא מזיק לכבד או לכליות, שהוא מסרטן, שהוא הורס את ויטמין B12 או לטענות אחרות נגדו.

להמשך המאמר, המפרט את היתרונות של ויטמין C