זכאות לקצבת זקנה בגיל פרישה, מותנית בקיומם של מספר תנאים:
א. המבוטח צבר תקופת אכשרה.
ב. המבוטח תושב ישראל ביום הזכאות לקצבה.
ג. המבוטח הגיע לגיל פרישה וטרם הגיע לגיל הזכאות לקצבת זקנה (להלן - הגיל המותנה בהכנסות), והכנסותיו אינן עולות על ההכנסה המרבית לעניין הזכאות לקצבת זקנה.
סעיף 249 לחוק הביטוח הלאומי- תוספת דחיית קצבה פרשנות הסעיף הינה כי תינתן תוספת דחיית קצבה בשיעור של 5% בעבור כל שנת דחיית מועד קבלת קצבת הזקנה למבוטח, שיש לו הכנסה ממשכורת או ממשלח יד.
מבוטח שהייתה לו הכנסה כאמור במשך תשעה חודשים לפחות מתוך שנה פלונית, יראוהו לעניין סעיף זה, כאילו הייתה לו הכנסה זו במשך כל השנה.בשולי הדברים נסב את תשומת הלב כי:
• מבוטח שעובד והכנסתו מעבודה פחותה מן ההכנסה המותרת המירבית, שיש לו הכנסה שאינה מעבודה שעולה על הסכום המירבי, זכאי לתוספת דחיית קצבה.
• מבוטח שאינו עובד ושיש לו הכנסה שאינה מעבודה שעולה על ההכנסה המותרת המירבית, אינו זכאי לתוספת דחיית הקצבה האמורה.
רקע עובדתי
• עו"ד דן לפידור (להלן- המבוטח) יליד 7/8/1941 ומקבל קצבת זקנה החל מגיל 70. בחודש דצמבר 2007 הגיע לגיל פרישה, שהיה אז גיל 66 ו- 4 חודשים. כלומר, התקופה שבה נשללה קצבת הזקנה של המבוטח כללה הכנסות ממשלח יד לתקופה של שלוש שנים ושמונה חודשים.
• המבוטח לא תבע קצבת זקנה עד גיל 70, מאחר שהמשיך לעבוד במקצועו כעורך דין והכנסתו עלתה על הסכום המירבי המותר על פי החוק.
• עקב דחיית הזכאות לקצבה, המבוטח זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) תוספת דחיית פרישה.
• המל"ל חישב את תוספת דחיית הפרישה לפי 5% לשנה ובסך הכל 15% בגין 3 שנים בלבד, ולא חישב את שמונת החודשים שבהם עבד המבוטח במהלך שנת 2011.
דיון והחלטה
(בל 38598-09-11, מיום 25 במרץ 2012)
• המבוטח טען כי יש לפרש את החוק על פי תכלית החקיקה הסוציאלית ולכן יש להעניק תשלום חלקי גם בגין חלקיות שנה, בהתאם לתקופת העבודה בפועל. כלומר, תוספת דחייה בשיעור 18.33% ולא 15%.
• המל"ל טוען כי "המחוקק לא קבע ולא התכוון לקבוע כי יש לשלם פיצוי חלקי על פי חלקיות תקופה הפחותה מתשעה חודשים".
• ביה"ד דחה את תביעת המבוטח וקבע כי הוא זכאי לתוספת דחיית פרישה בגין 3 שנים בלבד.
• אנו מאמינים כי על החלטה זו יוגש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה.
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח גלרט
