שביתה ברכבת: מכה לבעלי המטענים ? 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
 
לאחרונה, נושא שביתות ברכבת אינו יורד מסדר היום הציבורי. במסיבת עיתונאים שקיים שר התחבורה אתמול, פורסם כי בכוונת השר לחלק את הרכבת לשלוש חברות שונות, כשאחת מהן תעסוק בנושא הובלה מסחרית של מטענים. בעניין זה נציין, כי אכן, לא הרבה יודעים, כי הרכבת, מלבד הסעת נוסעים, משמשת גם ככלי מרכזי להובלת מטענים שיובאו לישראל או שעתידים להיות מיוצאים מישראל, דרך הנמלים (חיפה, אשדוד), והיא משמשת תחליף להובלה במשאיות או בכלי רכב, כאשר היתרון הגדול של הרכבת, מטבע הדברים, הוא יתרון הגודל.

למשל, על פי נתונים שפורסמו באתר הרכבת, בשנת 2010 הובילה הרכבת באמצעות כ-100 רכבות משא ביום, כ-7 מיליון טון של מטענים, שמתוכם, כ-2.5 מיליון טון במכולות מטען, כ-2.5 מיליון מחצבים (פוספט, אשלג, גופרית ועוד), כחצי מיליון טון גרעינים, כרבע מיליון טון חול ואשפה, וכרבע מיליון טון של מטענים באמצעות איזוטנקים (מכולות להעברת נוזלים, כמו כוהל, שמן וכו').

למיטב ידיעתנו, יבואנים רבים עושים שימוש בשירותי הרכבת לצורך הובלת מטענים מן הנמלים ועד למחסניהם, בעיקר כשמדובר במטענים גדולים אשר מצריכים מספר רב של משאיות, ולכן הובלה ברכבת עשויה לפעמים להיות זולה ומהירה יותר.

באם תפרוץ שביתה נוספת, האם הרכבת תהיה חשופה לתביעות מידי בעלי מטענים שהרכבת התחייבה להוביל את מטענם, ולא עמדה בהתחייבות בשל השביתה?

וביחס לבעלי המטענים- אם התחייבו למכור את הסחורה לקונה, ובשל השביתה ברכבת, לא יכלו לעמוד בכך- האם יהיו חשופים לתביעות מצד הקונה?

על פי המצב החוקי, הרכבת  פטורה מאחריות לנזקים שנגרמו לבעלי מטענים בגין סיבות שהן "כח עליון", כמו חבלה במסילה, שריפה, מלחמה שביתה, ועוד, לרבות נזקים שנגרמו בשל איחור במסירת המטען לבעליו.

בנוסף, גם כאשר הרכבת נושאת באחריות לנזק או לאיחור, התקנות קובעות פיצוי מקסימלי אותו ניתן לתבוע מן הרכבת, המוגדר כשווי המטען לפי מחיר השוק בתוספת דמי ההובלה. כלומר, פיצויים בגין אובדן רווחים ככל הנראה אינם ברי-תביעה.

לכן, במצב החוקי היום, קיים סיכוי נמוך שהרכבת תהיה חשופה לתביעות מבעלי מטענים, בשל השביתה, משום שהחוק מעניק לרכבת פטור די רחב וחסינות.

מעבר לפטור שקיים לרכבת, קיים גם פטור מנזקים לשובתים עצמם ולארגון היציג שלהם, כאשר הרציונל הוא שלא ניתן לתבוע אותם על נזקי השביתה, שאחרת מוסד השביתה היה מרוקן מתוכן.

יחד עם זאת, בעבר, כבר קבע בית המשפט במקרים אחרים כי לחירות השביתה ישנן מגבלות, וכי לשובתים יש חובת זהירות כלפי צדדים שלישיים (שאינם המעביד), העלולים להיפגע מהשביתה. כלומר, לדעתנו, יתכן וצריך לשנות את הפטור הגורף ולקבוע כי במקרה של שביתה שאינה מוצדקת, תקום זכות תביעה לנפגעים, נגד השובתים עצמם או נגד הארגון היציג שלהם, ובמקרים מסוימים, גם נגד הרכבת.

לגבי בעלי המטענים, אם אלה לא יוכלו לעמוד בהתחייבות לספק מטענים ללקוחות בשל השבתת הרכבת, החוק לא מעניק להם פטור אוטומטי כמו הרכבת. לגביהם, באם תוגש נגדם תביעה על ידי הלקוחות בגין איחורים, יתכן והיבואנים יוכלו לטעון ל"כח עליון" אשר מצדיק מבחינתם פטור מאחריות, אך במצב כזה יידרשו בעלי המטענים להוכיח כי השביתה לא הייתה בשליטתם או בידיעתם, וכי עשו כל שביכולתם למנוע את הנזק ללקוחות, כמו למשל, כי ניסו להוביל את המטענים באמצעים חלופיים, כמו משאיות תובלה.