לאחרונה ישראל הצטרפה לרשימה ארוכה של מדינות בהם התקיימו "מצעדי השרמוטות" או בשמם המקורי באנגלית ה – sluts parade. הרעיון מאחורי מצעדי המחאה הללו מתבסס על רעיון כללי של עירום כמחאה כאשר ספציפית במצעדים הללו נשים מתלבשות בצורה פרובוקטיבית בכדי למחות על הרעיון שלבוש מסוים, חושפני ככל שיהיה, יכולה להצדיק הטרדה מינית או אונס. גל המחאה הפמיניסטית הזה שטף את רחבי העולם בעקבות התבטאות של איש משטרה בקנדה אשר טען כי אם נשים יתלבשו באופן צנוע יותר הן יוכלו למנוע מעצמן תקיפות מיניות. העובדות בשטח, יש לציין מפריחות את הטענה של אותו איש משטרה שכן אחוזי האונס הגבוהים ביותר הם דווקא בקרב אוכלוסיות סגורות יותר ומתירניות פחות. לכן – יצאו נשות העולם לרחובות, בערום חלקי ולעיתים אף מלא, במטרה למחות נגד הרעיון כי לבוש כזה או אחר נותן לגבר זכות לגעת באישה, להטריד אותה או לאנוס אותה. ההקשר במקרה הזה של גוף האישה לערום הוא ברור ואנו רואים הקשרים נוספים של זכויות אישה לרעיון של עירום כמחאה במקרים נוספים.
כך לדוגמא באוקראינה בשנת 2011 יצאו נשות במדינה לרחובות עיר הבירה קייב במטרה למחות נגד תיירות הזנות במדינה. המסר של המחאה היה ברור – נשות אוקראינה מאסו בעובדה כי יש במדינה כמויות אדירות של תיירים אשר באים לאוקראינה בשביל שירותי מין הן בגלל הניצול של נשות המדינה והן בגלל שתיירות המין משליכה על כל נשות המדינה (גם מי שאינה חלק מהתעשייה). ההשלכה ברורה - תיירים אשר מרשים לעצמם לנצל נשים בעבור תשלום מרשים לעצמם לנצל נשים גם שלא כחלק מהשירות ומספר התלונות על הטרדות מיניות עלו פלאים מאז פתיחת השערים למערב.
המחאה בצד זה של העולם היא לא רק פמיניסטית או שייכת לנשים אלא גם פוליטית והיא לא רק אנטי אלא גם בעד ובמוסקבה ערב הבחירות לנשיאות ניתן היה למצוא מחד את בנות פוטין ואת בנות מדבדב אשר תמכו כל אחת במועמד האהוב עליה (עד שמדבדב פרש). הבנות הביעו את תמיכתם בעירום חלקי הן בכיכר האדומה במוסקבה, הן על גבי לוחות שנה וגם ברשתות החברתיות כמובן.
בנוסף למחאה הפוליטית יש גם מחאות חברתיות אשר מלוות באלמנטים של ערום כמחאה כאשר המוכרת ביותר היא PETA אשר נלחמת על זכויותיהן של בעלי החיים. הארגון מוכר הן בגלל המחאה הפרובוקטיבית שלו שבאה לידי ביטוי במיצגים של אנשים ערומים בתוך שקיות קירור צמודות והן בגלל הסלבריטאים אשר היו מוכנים להוריד בעבור מטרתם את בגדיהם ובניהם פמלה אנדרסון אשר מאוד מזוהה עם האג'נדה של הארגון.
הערום, יש לציין, מגיעה מעולם האומנות – לאורך ההיסטוריה אומנות השתמשה פעמים רבות למחאה ברורה וסמויה. מי שרוצה כיום לשלב בין אומנות וערום כמחאה בגישה מודרנית יכול למצוא כי במסלולי לימודי תקשורת חזותית בכלל ובלימודים של תואר בתקשורת חזותית ניתן לגשת לחיבור בין ערום, מחאה ואומנות בדרכים חדשות ויצירתיות ביותר.
